לו הייתי נדרש לבחור בשלוש תמונות המייצגות עבורי את הישראלי המצוי, אין ספק שלפחות באחת מהן היה מככב שֹעיר מגודל העוטה גופיית סבא מרוטה על פלג גופו העליון וחריץ-אינסטלטורים על פלג גופו התחתון, וטרוד בנפנוף קרטון ירקות מעל חתיכות בשר ריחניות וענני עשן כבדים. הוא לא היה לבד, כמובן: סביבו היתה מקובצת להקת מעודדות ותומכים קולנית, שופעת עצות מועילות יותר ופחות שעניינן זווית הנפנוף, סיבוב הבשר, גובה הרשת ועוצמת הלהבות.

לא בכדי התקבע המנגל כשיטה הפופולרית בישראל להכנת אוכל בשטח: אפשר ללגלג על הנפנוף השעיר מכאן עד מחרתיים, אבל דבר לא ייקח מהמנגל את תכונותיו המצוינות לבישול בשטח. בשורות הבאות ננסה לעזור לכם להחליט איזה מנגל לקחת לשטח – ונסביר אחת ולתמיד איך מדליקים בקלות את הפחמים.

ואז יהיו מתכונים, כמובן.

באיזה מנגַל הכי כדאי למנגֵל

לא תקבלו כאן תשובה חד-משמעית לשאלה שבכותרת. במקום זה, בואו פשוט נבחן את שתי החלופות העיקריות.

מנגל פחמים

אל הבישול בשטח רובנו מגיעים באחד משני מצבים: חוסר במכשור ובציוד או חוסר ברצון לשנע מכשור וציוד. לכן הסבירות שתימַצאו עם מנגל חשמלי וגנרטור ביער בן שמן היא לא ממש גבוהה. זו הסיבה לכך שמנגל הפחמים הקלאסי הוא הרלוונטי ביותר לבישולי שטח: הוא הקל והנייד מבין המנגלים, לא יקר (כמה עשרות שקלים) ופשוט לתפעול.

המיתוס אומר שהעשן, האפר, הנפנוף ואגלי הזיעה שנשפכים לעתים על הגריל הזה מעשירים את התיבול ותורמים טעם משובח במיוחד לאוכל. האמת היא קצת פחות הֶרוֹאִית: אין הבדל של ממש בין טעמי התבשילים היוצאים ממנגלים חשמליים, ממנגלי גז וממנגלי פחמים. לא נתכחש גם להשקעה הנדרשת לצורך הזנת הגריל בפחמים, אבל ככה זה עם מקורות אותנטיים – תמיד הם מוכרחים להזכיר לך שהם היו שם קודם.

מנגל גז

מנגל הגז הופך לנפוץ יותר ויותר בתרבות המנגול הישראלית, לשמחתן של רשתות השיווק. יש היצע גדול של מתקני גריל בעלי שטח צלייה ומשקל בלוני גז משתנה, אבל כך או אחרת מנגל גז ממוצע הוא גדול וכבד משמעותית ממנגל פחמים - וגם יקר יותר. מחירו נע סביב כמה מאות שקלים במקרה שמסתפקים במועט, ויכול להאמיר לכמה אלפי שקלים אם מתעקשים על גריל משוכלל שחוץ מלשטוף את עצמו ולהתאפסן עצמאית במחסן יודע לעשות הכל, פחות או יותר.

מן הסתם, גרסת הגז של המנגל פחות ידידותית למבשל בשטח ואינה ניתנת לניוד ללא כלי רכב גדול דיו, שיכול להכיל את המתקן ובלוני הגז. עם זאת, יתרונותיה מובהקים: קלות התפעול, השליטה בעוצמת החום והיעדר הפחמים. אם כל אלה מדברים אליכם, וכלי הרכב שלכם מתחנן להתגייס למבצע – לכו על זה.

איך מדליקים מנגל - שיטות אבא

את מרבית ידיעותי בענף המנגל אני חייב לגוּרוּ בתחום - אבא שלי. אמנם עם המנגל הטיפוסי ערכתי היכרות כעוּבּר המקופל ברחם אמי – כבר אז היו יכולים להבחין באולטרה-סאונד שיד ימין שלי חותרת לתנועת נפנוף מתמדת – אך מאחר שעל קורותי בתקופה זו אני יכול ללמוד רק מעדויות של בעלי עניין, אין לי אלא לקפוץ כמה שנים הלאה אל גיל בית הספר היסודי כדי להישען על זיכרוני האישי בכל הקשור לתאוות המנגל.

בתקופה הזאת היה עבורי אבא מורה הדרך האחד והיחיד בנבכי המנגל ורזיו. בהערצה חסרת גבולות הייתי בולע בשקיקה כל תנועת מנגול שלו ואת ההסבר המתלווה לה. שיחות הגברים הראשונות שהייתי שותף (זוטר) להן נסבו על אודות המנגל ונפלאותיו.

אבא מתעקש עד היום לא להשתמש בדלק על סוגיו, ותמיד נעזר בגפרור ובנייר לכל היותר. יש לו שתי דרכים עיקריות להדלקת מנגל, שדומות זו לזו במהותן אך שונות בחומרים הנדרשים להן.

  • מגדל נרות. לאחר כיסוי המנגל בגחלים בעזרת מלקחיים או מקל, יוצרים על רצפת המנגל "איים" נקיים מגחלים. באיים הללו מניחים נרות קטנים ושטוחים, או חצאים של נרות שבת, ומדליקים אותם. כעת מקיפים את הנרות בפחמים, עורמים את הפחמים כך שיכסו לחלוטין את גוף הנר ומשאירים מרווח קטן בין הפחמים ללהבה, כדי שזו לא תיכבה. לאחר שהגחלים בראשי המגדלים "נתפסו" (הפכו ללבנים ולחמים מאוד) מחליפים אותם עם פחמים טריים, ומפזרים אותם כדי שיחממו פחמים אחרים. לאחר שדי פחמים נתפסו, מוציאים את הנרות ומלבים את החום בעזרת נפנוף.

  • שיטת הארובה. מסירים מקופסת שימורים בינונית את המכסה והתחתית, ובאמצעות פטיש ומסמר מחוררים את צדי הקופסה בשליש התחתון. אין צורך ביותר מ-5-6 ניקובים. מניחים את הקופסה במנגל ועורמים בתחתית שלה כמות מכובדת מנייר העיתון האהוב עליכם (ידוע שלכל עיתון ארומה משלו, ועדיף שזו תיווצר ממאמר המערכת הכי פחות מרגיז בעיניכם). מניחים פחמים מעל שכבות העיתון, מדליקים את הנייר וממתינים שהוא ידליק את הפחמים. בשיטת הדלקה זו זרימת האוויר החם ממוקדת וחזקה הרבה יותר מאשר בשיטה הקודמת, ולָרוב הפחמים נדלקים כבר בפעם הראשונה. אם משהו השתבש, נסו שוב (או בטלו את המנוי לעיתון שלכם ועִברו לעיתון המתחרה). לאחר שהפחמים נדלקים יש להוסיף לראש הקופסה פחמים חדשים. כשכמות פחמים מספקת נדלקה, מלבים את החום עם נפנף.

איך מדליקים מנגל - שיטות לעצלנים (או: שימוש בחומרי בעירה שאבא לא מוכן לשמוע עליהם)

יסלח לי אבא, אבל לפעמים פשוט אין כוח להשקיע. ולפעמים אין זמן. וכשממש ממהרים, או כשממש עייפים, עוברים להשתמש בחומרי הבעירה השונים שאצלנו היו מוקצים שנים. אם דלק, אז העדיפות המובהקת שלי היא קוביות דלק מוצק, אבל גם דלק נוזלי יעשה את העבודה בדרגת יעילות דומה.

מוצק או נוזלי, בכל שימוש בדלק חשוב להקפיד על רמת בטיחות הולמת. לעולם אין להתיז דלק נוזלי על אש. פעולה כזו עלולה להתפתח במהרה לאירוע נפיץ שייצא משליטה: אם רק ייתנו לה, האש תשמח לטפס במעלה שפריץ הדלק בחזרה למשפריץ, או להתפשט לכיוונים לא רצויים אחרים. במקרה הטוב זה ייגמר בחריכה קוסמטית של הגבות - ובמקרה הקצת פחות באשפוז ממושך במחלקת השתלות עור.

שימוש בדלק עובד על עיקרון ה"אם אתה מחמם מספיק זמן, בסוף זה יידלק". לכן אם לא הצלחתם להצית את הגחלים בפעם הראשונה, פשוט נסו בשנית ובשלישית, עד שהפחמים יתייאשו וברגע של כניעה ייאותו להידלק.

למרות הקלות הבלתי נסבלת של הדלקת מנגל בעזרת דלק, מהיר ויעיל יותר עבור מנגליסטים עצלנים להיפרד מכמה ג'ובות ולרכוש פחמים מעובדים הספוגים בדלק מראש. ואז הם רק יזדקקו לגפרור.

_____________________________________________

פטריות ממולאות על הגריל

כיף למלא פטריות. לא מלכלכים ידיים בחיתוכים ובגלעונים, רק מוציאים את הרגל ומכניסים במקומה את המילוי. אם קונים פטריות גדולות, שלרוב נמכרות בתפזורת בשוק או באריזות בסופּר, כל מילוי מחליק לתוכַן באופן מופתי כאילו היה החתיכה החסרה להשלמת הפאזל.

כיף גם לשים פטריות על המנגל. צירוף שתי ההנאות יחדיו יכול להפיק מתאבן מצוין לפתיחת התיאבון, ולסמן "וי" גדול באגף הצמחונים. הבזיליקום והשום מריצים את הפטריות צעד קדימה. בחסות תיבולם, קשה להאמין שאורך חיי הפטריות שייצאו מהגריל אל השולחן יעלה על חמש דקות.

מרכיבים (20 מתאבנים)
  • 20 פטריות שמפיניון גדולות
  • שמן זית
  • 1 בצל גדול קצוץ
  • 3 שיני שום כתושות
  • 1 כוס אגוזי מלך קצוצים גס
  • 250 גרם גבינה לאפייה (טיב טעם, כנען, חמד)
  • 1 צרור קטן של בזיליקום קצוץ דק-דק
  • מלח
  • פלפל שחור

אופן ההכנה
  1. שולפים מכל פטרייה את הרגל. עשר רגליים מניחים בצד ומפקירים לחסדי הטבע, ועשר רגליים קוצצים דק-דק.
  2. מחממים במחבת שמן זית ומאדים את הבצל, את רגלי הפטריות הקצוצות ואת השום, עד שכמות הנוזלים מצטמצמת.
  3. מוסיפים את אגוזי המלך למחבת ומקפיצים עוד כשתי דקות, שאחריהן מכבים את האש.
  4. מוסיפים למחבת את שאר המרכיבים ומערבבים היטב עד שנוצרת עיסה אחידה.
  5. ממלאים כל פטרייה בנדיבות בעיסה, ומניחים את הפטריות על הגריל כשפתח המילוי פונה כלפי מעלה. חשוב שהאש לא תהיה חזקה מדי, כדי שהפטריות לא ייחרכו לפני שתכולתן תימס. יש לדעת (ולא לדאוג בשל כך) כי הפטריות מגירות נוזלים על הגחלים, ואלו בתוֹרָן עשויות לגרום למנגל "לעשן".
  6. לאחר שהפטריות מצטמקות מעט ומראות סימני חריכה מעניינים – לרוב זה קורה אחרי 12-10 דקות על הגריל – מורידים אותן מהמנגל ונוגסים בתאווה.