הנוף הירושלמי המרהיב שנשקף ממוזיאון מגדל דוד, שימש אמש (שלישי) כתפאורה עוצרת נשימה עבור מיצג בוגרי המחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל, שהתקיים לראשונה בחסות קבוצת גולף ובהפקתו של מוטי רייף.
31 עבודות הגמר, כולן של בוגרות בנות, ייצגו נאמנה את המגמה הרב-תחומית במחלקה, ויחד עם זאת, סימנו כיוון חדש אליו היא צועדת תחת ניהולה של תמרה יובל ג'ונס, ראש המחלקה בשנתיים האחרונות. בניגוד לאוריינטציה הקונספטואלית-אמנותית הגורפת, ששלטה במחלקה בעבר, התאפיינו 17 קולקציות הלבוש שהוצגו בזיקה אופנתית ברורה, תוך חשיבה על המונחות של הפריטים על הגוף ודגש על מראה כללי הרמוני.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
ההפקה של תצוגת הגמר, שהופקדה לראשונה בידיו המיומנות של מוטי רייף ושילבה תצוגת מסלול עם מיצגי קולקציות התכשיטים, החפצים, הנעליים והתיקים, ושיתוף הפעולה עם קבוצת גולף, שיבוא לידי ביטוי בסדרת הרצאות Art&Commerce בשנת הלימודים הקרובה, וכן בשילוב הבוגרים בתפקידי התמחות - מצביעים על השאיפה של בצלאל ליישר קו עם מחלקת האופנה הבולטת של שנקר ולסלול את דרכם של בוגריה אל לב תעשיית האופנה המקומית.


עם זאת, כמה וכמה בוגרות הצליחו להביא אל במת מגדל דוד את המכלול הנחוץ לפרויקט חזק ומרגש, כזה שמבטא את האישי וגם עומד ברוח הזמן, מבלי ליפול למלכודות הטרנד. הנה הן לפניכם.

ליטל ויצמן
מה:
למה: החיבור הטוטאלי בין המעצבת לחומר, על גמישותו ושלל צורותיו האינסופיות, הוביל את הפעולה העיצובית סביב הגוף בעבודת דיגום מדוקדקת. משחקי הצלליות, הפרופורציות והנפחים, שאף הודגשו בעזרת הניגודיות בצבעי השחור-לבן, לקחו את הטכניקות המסורתיות למחוזות של קוטור, כשכל דגם נוסף מצליח לבטא היבט צורני שונה של הרעיון המכונן, ועדיין להישאר חלק בלתי נפרד מהמכלול.
אלינור עאמר
מה:
למה: במכלול הרמוני ואופטימי על טהרת הצבע הלבן - שמזוהה בעיקר עם ההלבשה התחתונה של העדה הדרוזית לובשת השחורים - חיברה עאמר בין צלליות הגלבייה המסורתית לעבודות קראפט עדתיות, כרקמה צבעונית ואז'ור, שנעשו בשיתוף פעולה עם נשות הכפר בו גדלה. אלה שולבו עם הדיוקנאות של אותן נשים ממש, שהודפסו בגדלים משתנים על גבי חומרים טבעיים ככותנה ומשי.
שרון דהוקרקר
מה:
למה: להפתעתנו, הטכניקה המורכבת בה בחרה דהוקרקר לא הובילה לעיוות הגזרות, אלא דווקא ליצירת אחד הפרויקטים הפיוטיים והבוגרים של המחזור. תוך שמירה על צללית האוברסייז, ובלי לוותר על מונחות מעולה על הגוף, הפגינה דהוקרקר שליטה במלאכת החיוט, לצד רגישות לצורה, צבע ופרופורציה, והקפדה על הפרטים הקטנים, ביניהם גם הנעליים והכובעים שליוו את הפרויקט.
הדר פרידמן
מה:
למה: הנפחים האווריריים דמויי הבועות העבירו בצורה נהדרת את נושא ההשראה, תוך שמירה על האיזון בין שטחי התלת-ממד והדו-ממד, והנדידה בין אזורי הגוף השונים והדינמיות המהפנטת של הדגמים בתנועה, יצרו קולקציה רכה, רומנטית ונטולת מאמץ.

גליה ברקוביץ
מה:
למה: מדובר בקולקציה מקיפה ובוגרת, אישית ובעלת אמירה עיצובית חזקה, המזכירה את עבודתה האקספרסיבית של פרידה קאלו. המראה הכבד של התכשיטים הוא תעתוע בלבד – ברקוביץ הקדימה תרופה למכה ויצרה מבנים חלולים, שחלקם הפנימי מרתק לא פחות מזה החיצוני. יחד עם זאת, מהבחינה האופנתית והרלוונטיות לחיי היומיום, אנחנו מעדיפים את גרסת הסיכה, שנראית לנו כפתרון מוצלח הרבה יותר מהענידה הפשטנית של שרשרות הלב על הצוואר.