הנוף הירושלמי המרהיב שנשקף ממוזיאון מגדל דוד, שימש אמש (שלישי) כתפאורה עוצרת נשימה עבור מיצג בוגרי המחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל, שהתקיים לראשונה בחסות קבוצת גולף ובהפקתו של מוטי רייף.
31 עבודות הגמר, כולן של בוגרות בנות, ייצגו נאמנה את המגמה הרב-תחומית במחלקה, ויחד עם זאת, סימנו כיוון חדש אליו היא צועדת תחת ניהולה של תמרה יובל ג'ונס, ראש המחלקה בשנתיים האחרונות. בניגוד לאוריינטציה הקונספטואלית-אמנותית הגורפת, ששלטה במחלקה בעבר, התאפיינו 17 קולקציות הלבוש שהוצגו בזיקה אופנתית ברורה, תוך חשיבה על המונחות של הפריטים על הגוף ודגש על מראה כללי הרמוני.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
ההפקה של תצוגת הגמר, שהופקדה לראשונה בידיו המיומנות של מוטי רייף ושילבה תצוגת מסלול עם מיצגי קולקציות התכשיטים, החפצים, הנעליים והתיקים, ושיתוף הפעולה עם קבוצת גולף, שיבוא לידי ביטוי בסדרת הרצאות Art&Commerce בשנת הלימודים הקרובה, וכן בשילוב הבוגרים בתפקידי התמחות - מצביעים על השאיפה של בצלאל ליישר קו עם מחלקת האופנה הבולטת של שנקר ולסלול את דרכם של בוגריה אל לב תעשיית האופנה המקומית.
נושאי עבודות הגמר נעו בין זכרונות ילדות וחוויות אישיות, לסוגיות רחבות יותר הנוגעות בחיים במרחב העירוני והווירטואלי או יחסי הכוחות שבין האינדיבידואל לחברה
נושאי עבודות הגמר נעו בין זכרונות ילדות וחוויות אישיות, לסוגיות רחבות יותר הנוגעות בחיים במרחב העירוני והווירטואלי, יחסי הכוחות שבין האינדיבידואל לחברה ועוד. בלטה בנוכחותה קבוצת עבודות בהשראת תופעות טבע, וקבוצה נוספת, שהתמקדה בחומר ובמלאכת עיבודו כמכתיבי צורה ותוכן. מבחינה ויזואלית ניכר העניין של הבוגרים במשחקי נפחים, הן באמצעות גזרות והן באמצעות פיתוח טקסטורות תלת-ממדיות מחומרים טקסטיליים, לצד שימוש בטכנולוגיות חדישות, כמו חיתוך לייזר, הדפסה דיגיטלית והדפסת תל ממד.
אולם למרות היצירתיות והמעוף, עבודות הגמר של המחלקה לא הפגינו רמה אחידה – לא בין פרויקט למשנהו, ולא בין פריטים שונים באותו הפרויקט, או במפגש שבין רעיון, פיתוח החומר/הטכניקה והביצוע.
דנה שפירא. פירוק והרכבה מחדש של סיכות צבאיות (צילום: אלה מנור)
כך, לדוגמה, אהבנו מאוד את הרעיון מאחורי עבודתה של דנה שפירא, שעסקה בפירוק והרכבה מחדש של סיכות צבאיות – אלא שהתוצר הסופי לא התרומם הרבה מעבר לרדי-מייד ההתחלתי; הערכנו גם את פיתוחי העור המושקעים בפרויקט של אגם בר אילן ואת אפקט האנימציה שהפך להדפס מתעתע מבעד לאורגנזה עם פסים בקולקציה של עירית נתיב – אולם בשני הפרויקטים עלתה תחושה של פספוס בכל הנוגע לצלליות, שנראו מעט אנכרוניסטיות ולא מוקפדות מספיק; התרגשנו לגלות שתכשיטיה של שירה אליעזר עשויים פולימר המשתנה בחום, אולם בהיעדר תנאי שמש ישירה לא ניתן היה להתרשם מייחודיות זו; והופתענו לגלות שנעליה של אור קולקר, שנראות כמו קבקבי עץ מסיפורי אגדות, גולפו למעשה משכבות רבות של עור שהודבקו יחדיו – וגם כאן הטכניקה המרשימה התעלתה הרבה מעבר למראה הסופי שנראה כמתאים לעולם תלבושות הבמה ופחות לעולם האופנה.
עם זאת, כמה וכמה בוגרות הצליחו להביא אל במת מגדל דוד את המכלול הנחוץ לפרויקט חזק ומרגש, כזה שמבטא את האישי וגם עומד ברוח הזמן, מבלי ליפול למלכודות הטרנד. הנה הן לפניכם.
פרויקט הגמר של ליטל ויצמן על המסלול בתצוגה של בצלאל
מה:
"חוקיות החומר" – תחת הכותרת נטולת היומרה, הציגה ויצמן פרויקט בעל נוכחות קונסטרוקטיבית על טהרת השחור והלבן, שחקר את מלאכות הליפוף, ההשחלה והקשירה של חבלים לכדי יצירת יריעות ונפחים בהשראת מלאכות כמו קליעת סלים ואריגת שטיחים.
למה: החיבור הטוטאלי בין המעצבת לחומר, על גמישותו ושלל צורותיו האינסופיות, הוביל את הפעולה העיצובית סביב הגוף בעבודת דיגום מדוקדקת. משחקי הצלליות, הפרופורציות והנפחים, שאף הודגשו בעזרת הניגודיות בצבעי השחור-לבן, לקחו את הטכניקות המסורתיות למחוזות של קוטור, כשכל דגם נוסף מצליח לבטא היבט צורני שונה של הרעיון המכונן, ועדיין להישאר חלק בלתי נפרד מהמכלול.
מה:
פרויקט מחווה לדימוי האישה הדרוזית, כפי שהוא משתקף בעיניה החילוניות של עאמר, ילידת הכפר ג'וליס.
למה: במכלול הרמוני ואופטימי על טהרת הצבע הלבן - שמזוהה בעיקר עם ההלבשה התחתונה של העדה הדרוזית לובשת השחורים - חיברה עאמר בין צלליות הגלבייה המסורתית לעבודות קראפט עדתיות, כרקמה צבעונית ואז'ור, שנעשו בשיתוף פעולה עם נשות הכפר בו גדלה. אלה שולבו עם הדיוקנאות של אותן נשים ממש, שהודפסו בגדלים משתנים על גבי חומרים טבעיים ככותנה ומשי.
מה:
"כמו גדולה" - קולקציה בהשראת חוויית ילדות של חיטוט בארון הבגדים של אמא, והפער בין הבגד העצום לגוף הקטן. הרעיון הוביל את דהוקרקר לתהליך עבודה ממושך, במסגרתו יצרה פריטים הגדולים בעשר מידות מהמידה הרצויה, לצורך הצרה בטכניקת דיגום חופשי, שהולידה שפה עיצובית המבוססת על דיאלוג בין גודל הבגד וצורת הגוף.
למה: להפתעתנו, הטכניקה המורכבת בה בחרה דהוקרקר לא הובילה לעיוות הגזרות, אלא דווקא ליצירת אחד הפרויקטים הפיוטיים והבוגרים של המחזור. תוך שמירה על צללית האוברסייז, ובלי לוותר על מונחות מעולה על הגוף, הפגינה דהוקרקר שליטה במלאכת החיוט, לצד רגישות לצורה, צבע ופרופורציה, והקפדה על הפרטים הקטנים, ביניהם גם הנעליים והכובעים שליוו את הפרויקט.
מה:
קולקציה בהשראת העולם התת-ימי, ששאבה את עיקר השראתה מהמראה התלת-ממדי של שוניות האלמוגים. באמצעות כיווצים בטכניקת השיבורי היפנית, יצרה פרידמן טקסטורות נפח מבדי משי ואריגי אורגנזה שקופים ומשני גוון, בעלי צבעוניות פסטלית רכה.
למה: הנפחים האווריריים דמויי הבועות העבירו בצורה נהדרת את נושא ההשראה, תוך שמירה על האיזון בין שטחי התלת-ממד והדו-ממד, והנדידה בין אזורי הגוף השונים והדינמיות המהפנטת של הדגמים בתנועה, יצרו קולקציה רכה, רומנטית ונטולת מאמץ.
גליה ברקוביץ. קולקציה מקיפה ובוגרת, אישית ובעלת אמירה עיצובית חזקה
מה:
קולקציית תכשיטים בת חמישה דגמים בהשראת Milagritos, קמעות מקסיקניים המעניקים הגנה ומזל טוב. ברקוביץ בחרה להתמקד בסמל הלב האנטומי ובקשרו הסימבולי לרגשות, ומכאן שם הפרויקט – "לב העניין". הקולקציה היא אוסף של ארבעה תליונים גדולי ממדים וסיכת קרס מרהיבה במיוחד, שנוצקו מנחושת, צופו בכסף ובזהב, ועוטרו במלאכות יד מקסיקניות מסורתיות, ביניהן רקמת חוטים צבעוניים, שזירת חרוזי פלסטיק ודיסקיות אמאייל.
למה: מדובר בקולקציה מקיפה ובוגרת, אישית ובעלת אמירה עיצובית חזקה, המזכירה את עבודתה האקספרסיבית של פרידה קאלו. המראה הכבד של התכשיטים הוא תעתוע בלבד – ברקוביץ הקדימה תרופה למכה ויצרה מבנים חלולים, שחלקם הפנימי מרתק לא פחות מזה החיצוני. יחד עם זאת, מהבחינה האופנתית והרלוונטיות לחיי היומיום, אנחנו מעדיפים את גרסת הסיכה, שנראית לנו כפתרון מוצלח הרבה יותר מהענידה הפשטנית של שרשרות הלב על הצוואר.
