בסוף שנות ה-90, בשכונת סטמפורד היל בלונדון, הבין הילד יוסל טיפנברון, אז בן תשע, את חשיבותה של גזרה. היום, בגיל 25, הוא מגולל בחיוך את זיכרון האופנה הראשון שלו, וכיצד התלונן בפני אמו על המקטורן החגיגי שרכשה לו לשבת. בשכונת סטמפורד היל, מריכוזי היהודים האורתודוכסים הגדול באירופה, עם 20 אלף משפחות חרדיות, קניית בגדים לשבת היו ריטואל קבוע בחיי משפחה. "מדדתי את הז'קט והרגשתי שה'פיט' לא נכון למבנה הגוף שלי", אומר טיפנברון בשיחת סקייפ מביתו שבסינגפור. "היא כמובן קנתה לי ז'קט שגדול עליי בשתי מידות, כי עוד הייתי ילד קטן שצפוי לצמוח, אך אני סירבתי ללבוש אותו, ורציתי חליפה אחרת. זה כמובן לא עזר לי, אבל בפעם הבאה שהיא הלכה לקנות לי בגדים, כבר הלכתי יחד איתה והייתי מאוד מדויק בבחירת החליפות והנעליים. גם מאוד שמרתי עליהן כילד: הייתי מחליף בגדים לפני הארוחה, ולא הייתי משחק בבגדים בחוץ".
אותה תחושה פנימית ברורה שהיתה לטיפנברון הילד בנוגע ללבוש, היא שהפכה אותו בבגרותו לחייט Bespoke (חליפות בהתאמה אישית) ולאייקון אופנה חסידי, שאף נבחר בשנת 2013 על ידי מגזין הגברים GQ כאחד המתלבשים הטובים ביותר באירוע השנתי של Golden Shares, האוסקר של החייטים. אם להשאיל את הכינוי של טיפנברון מחשבונות הטוויטר והאינסטגרם שלו, ההגדרה המדויקת של עיסוקו היא Rabbitailor, שעטנז בין קודש לחול, בין מסורת לקדמה.
מצד אחד הוא משמש כרב הקהילה האשכנזית בסינגפור, ומהצד השני הוא עובד כחייט בבוטיק של Kevin Sea, שנחשב לחייט הטוב ביותר בסינגפור. בגילו הצעיר הוא כבר הספיק להפוך לסמל המשלב בין חסידות לטרנדיות, כמי שנושא בגאון את התואר Hasidic Hipster, בדומה לטמבלרים רבים המסקרים את התופעה בשנים האחרונות.
עוד בערוץ האופנה
- כמו הסלבס: החקיינים הגדולים של הכוכבים באינסטגרם
- הטוב, הרע והמפתיע: מה לבשו הכוכבות לטקס פרסי הסאג 2015
- הים של יאנה: הפקת האופנה שסחפה אותנו לעולם של ניגודים
כשהוא נשאל כיצד הוא מציג את עצמו לאנשים זרים, כרבי או כחייט, הוא חושב ממושכות. "זאת שאלה טובה שלא חשבתי עליה", הוא מחייך. "תלוי באיזו סצנה אני נמצא באותו רגע. אם אני בסצנה של חייטים או אופנה - אציג את עצמי כחייט, אבל נראה לי ששני הדברים באים לידי ביטוי מהר מאוד. אני לא לוחץ ידיים לנשים, אז מהר מאוד הנושא הדתי עולה, ואז אני צריך להסביר שאני רבי, ומתוך זה מהר מאוד עולה גם נושא החייטות, לרוב בגלל סגנון הלבוש שלי".
יש משהו מאוד יהודי במקצוע החייט, הרי בעבר היה חייט בכל קהילה יהודית, בשל איסור שעטנז.
"זה נכון. מאז שנחשפתי פנו אליי כל מיני אנשים שסיפרו לי שהיה להם סבא או דוד חייט. כמעט לכל יהודי יש חייט במשפחה. באמריקה ובאנגליה של שנות ה-40 וה-50, כולם היו תופרים בגדים אצל החייט. כולם הלכו לעשות חליפות bespoke. זה חלק מהמסורת היהודית, אבל זה גם חלק מהתרבות האנגלית. אז אולי אני חוזר אחורה בזמן, אבל התשוקה שלי היא לעיצוב ולאמנות החייטות".
טיפנברון נולד וגדל בניו יורק למשפחה מחסידות חב"ד שעברה ללונדון כשהיה בן שנתיים. אביו הוא חזן, בעבר בבית הכנסת בשכונת האקני האופנתית, וכיום בבית הכנסת של לונדון פילדס, השכונה הכי היפסטרית ומגניבה בלונדון, לדברי טיפנברון. בגיל 16 הוא נרשם לישיבה שתוכנית הלימודים בה הורכבה ממספר ישיבות בעולם: שנה בפרבר של פריז, שנתיים בקריית שרת בחולון ושנה נוספת בניו יורק. על פי תהליך הלימודים בחב"ד, בתום ארבע שנים של לימודים יוצאים הבחורים לשליחות בת שנה בסניפי חב"ד בעולם, וטיפנברון נשלח יחד עם קבוצת חברים לסינגפור, שם בחר להישאר במשך שנתיים. "זה כמו צבאות חב"ד", הוא אומר בחיוך. במהלך השנה השנייה החל לפתח את עניינו האישי באופנה. הוא רצה ללמוד עיצוב אופנה, אך לבסוף התפשר על לימודי ערב של עיצוב פנים. "אחד הפרויקטים שלי היה בהשראת המעצב אוסקר דה לה רנטה, כך שתמיד יצא שהכנסתי אופנה לעיצוב פנים", הוא מסביר. במקביל לקח גם קורס קצר באיור אופנה, ועשה התמחות במערכת מגזין הרפר'ס בזאר הסינגפורי.
עם חזרתו ללונדון בסוף השנה ניסה את מזלו בחייטות גברים. הוא התדפק על דלתות החייטים ברחוב סוויל רואו היוקרתי בלונדון, מקום משכנם של החייטים הטובים בעולם, אך נענה בשלילה. הוא לא אמר נואש ומצא קורס מקצועי של "סוויל רואו אקדמי", אלא שהמחיר היקר, 12 אלף פאונד לשנה וחצי, סגר בפניו את הדלת שוב. "לא היה לי את הסכום הזה, ואני לא אבקש את הכסף הזה מההורים שלי. אני הבכור מבין עשרה אחים", הוא אומר. "מצאתי קורס אחר, במימון הממשלה באיסט אנד של לונדון, האזור הכי מוסלמי של לונדון, ולאחר שישה חודשים הבנתי שאם אני רוצה להגיע לאנשהו, זה לא יהיה מכאן". הוא מצא עבודה שהשיג לו חבר בניו יורק, ותוך חודשיים גייס עשרת אלפים דולר, איתם חזר לסוויל רואו. "אחרי מספר שבועות כבר לקחו אותי לעבוד בחנות, כי ראו שאני מאוד מחויב למקצוע. אני מניח שהם הבינו שאם רבי הגיע ללמוד, אז כנראה שהוא לא בא לכאן סתם. כמה ימים בשבוע הייתי באקדמיה, ובשאר השבוע הייתי פרונט-מן בחנות של מוריס סדוול".
מאז המפגש עם עורכי GQ בטקס ה-Golden Shares בלונדון, הבין טיפנברון כי הוא מציע זווית מקורית ומעניינת של אופנה. הוא פתח חשבונות טוויטר ואינסטגרם, בהם הוא מציג את משנתו האופנתית ולוקים שיכולים בקלות להישלח אל המסלולים. למשל, מעיל שחור הדומה לקפוטה החסידית, עם בטנה בוורוד פוקסיה, שמעניק טוויסט אישי ומקורי למראה הקלאסי של המעיל. בשיחה איתו, טיפנברון יכול לדבר דקות ארוכות על תפר החיבור בין השרוול לכתפיים, ולתבל את השיחה בהיסטוריה של החייטות מימי נפוליאון ועד ימינו. הוא בכלל חולם לעצב בגדי ערב לנשים, אבל בגלל דקדוקי הצניעות וההלכה הוא מסתפק באופנת גברים. בעוד שנתיים הוא מתכנן לעזוב את סינגפור ולעבור לניו יורק במטרה לפתוח עסק עצמאי.
"אני חולם על מקום משלי", הוא אומר. "הכיוון הוא ניו יורק, אם כי בשבת היו כאן חברים ישראלים לארוחת ערב ושוחחנו על מה שקורה עכשיו בתל אביב. אני רואה שאנשים מתלבשים הרבה יותר טוב מבעבר. באופן אישי אני מאוד אוהב את הסצנה התל אביבית. יש שם הרבה היפסטרים, ואני מאמין שבעתיד יכולה להתפתח שם נישה ממש טובה לחליפות".
חם אצלנו מדי לחליפות. בטח שמעת את זה לא פעם.
"בסינגפור חם יותר מאשר בתל אביב, ושוק החליפות כאן צומח. אם חם אז עושים חליפות ללא בטנה בגב, או עם חצי בטנה. אפשר לעשות חליפות מאוד קלות שמתאימות לאקלים. בישראל זאת שאלה של מנטאליות. הרי אפשר ללבוש ז'קט קל או ספורטיבי בחורף ובאביב, אבל התרבות הישראלית פחות מתחברת לזה".
מה חושבים בקהילת חב"ד על כך שהפכת לאייקון אופנה?
"בהתחלה חשבו שיש בזה סתירה. אני עושה בגדי גברים כי זאת התשוקה שלי, האמנות שלי והפרנסה שלי. בנוסף, אני גם עושה שליחות קהילתית, ומאוד גאה לומר שאני חב"דניק. אז כן, בהתחלה אולי היה לאנשים מוזר, אבל אני חייב ללכת אחר החלום שלי. אם זה לא סותר את ההלכה, אין סיבה שלא".
טיפנברון הוא אמנם יחיד ומיוחד, אך הוא גם חלק מהמגמה הצומחת בשנים האחרונות של פתיחות אופנתית מצד הקהילה החרדית. החל מבלוגריות אופנה מעודכנות ששומרות נגיעה, דרך השתתפותו של יואל וייסהאוס, חסיד סאטמר מברוקלין, בקמפיין של חברת האופנה אמריקן אפרל ועד מגזיני לייף סטייל הפונים למגזר החרדי-דתי, כמו מגזין FINE של שלהבת חסדיאל, שאף חשף בפנינו את קיומו של טיפנברון. הוא עצמו לא מופתע מהמגמה. "המגזר החרדי מאוד מקפיד בלבושו", אומר טיפנברון. "אנחנו מתלבשים מאוד יפה ומשקיעים בלבוש שלנו לחגים ולשבת. נכון, נשים כפופות להלכות צניעות וגברים צריכים ללבוש בשבת שחור ולבן, אבל בסופו של דבר כולם רוצים להיראות יפים. כשאתה הולך לבית הכנסת לפגוש את אלוהים אתה צריך להיראות במיטבך".
