1. שחור. זו השורה התחתונה מהקולקציה היפה של אלכסנדר וונג ל-H&M.
האולם היה שחור, המסלול היה שחור, האורחים לבשו שחור וצילמו את עצמם סלפים שחורים, וכמעט כל הבגדים בקולקציה היו שחורים. ומאוד יפים, יש לציין. למה שחור אתם שואלים? גם אני שאלתי. למען האמת, התאפשר לי לשאול את וונג ארבע שאלות. על שתיים הוא לא ענה כי הן היו "אישיות מדי", אבל על שאלת השחור הוא דווקא שמח לספר. "שחור מט הוא הצבע האהוב עליי, אז זו בחירה טבעית שהוא יהיה חלק מרכזי בקולקציה. הקולקציה הזו מייצגת את תמצית המותג, כזה שהוא גם ספורטיבי ואורבני, ושחור מט הוא צבע אורבני. שחור הוא הצבע שתמיד יהיה חדש ורענן, והוא גם תמיד שונה - תלוי בבד".
ואני מוסיפה: שחור הוא גם הצבע שתמיד הכי קל לנו לקנות, ומסחריות היא ללא ספק שחקן מרכזי בסיפור הקולקציה הזו.

2. הדבר היחיד כמעט שנצנץ בלובנו באפלה היתה המילה WANG, שהתנוססה על כל פריט בקולקציה. היתה על כך לא מעט ביקורת סביבי, אבל אני מוכרחה להודות שבעיניי זה היה מוצלח ביותר. זה הזכיר לי את שנות ה-90 היפות של הלמוט לאנג וז'יל סנדר, וזה הסתדר לי לגמרי עם הדור הנוכחי (שאני חלק ממנו, אני מודה), שזקוק לאייקונים ולהעברת מסרים ברורים ופשוטים בפריים אחד, רצוי מרובע כמובן, שאומר הכול. הקולקציה הזו עושה את זה. כשהתאפשר לי לשאול את וונג שאלות, בחרתי לשאול אותו על כך. הוא ענה "מעולם לא השתמשתי בלוגואים בצורה גלויה כל כך, אבל יש כאן נקודת מבט חשובה במסר של הקולקציה - אני חושב שזה הופך את זה לכיף. שמנו את הלוגואים בכל מקום, דחפנו את זה עד שזה הפך לעומס יתר, להתפוצצות, במיוחד בסריגים".

3. האירוע עצמו היה מופת להעברת מסר של השראה דרך אירוע, וכמובן, דרך מיתוג. הקולקציה כולה נוצרה בהשראת עולמות ספורט עם דגש אמריקאי, כגון אגרוף ופוטבול. בהתאמה מושלמת לסיפור ההשראה, האירוע התקיים באולם ספורט חדש ועצום ממדים אי שם במעלה רחוב 168. האולם התכסה כולו בשחור, לאורחים חולקו תיקי גב ספורטיביים ובתוכם בקבוק מתכת לשתייה ומגבת (שחורים, כמובן). מלצרים לבושי שחורים חילקו לאורחים פופקורן בקופסאות בשחור-לבן, וגם ידיים ענקיות מספוג (מהסוג שהקהל האמריקאי במשחקי ספורט מאוד אוהב) - רק בשחור. התצוגה נפתחה כשמהתקרה השתלשלו פעלולנים דרך חבלים, מעין "משימה בלתי אפשרית" ופצחו במופע די מטורף של פארקור (קפיצה מקירות), ואחריו יצאו אל המסלול הדוגמנים והדוגמניות שהציגו את הקולקציה. בסוף התצוגה וונג עצמו הקיף את המסלול בריצה ונעלם אל מאחורי הקלעים.

תיק ורוד של הרמס זוהר באפלה, יחד עם ה"יד ספוג" שניתנה לכל אורח בתצוגה


4. הפריט המושלם ביותר בקולקציה אזל עוד לפני שהגעתי לחנות הפופ-אפ (והגעתי בין הראשונים, יש לציין) - תיק גב שחור, חלק, בשחור מט. אחד מאנשי הצוות סיפר שהוא נחטף תוך דקה ואין יותר להשיג אותו. אני מקווה שלמי שיחכה בתור בהשקה בישראל, יהיה יותר מזל ממני.

תיק גב מעור של אלכסנדר וונג

5. צריך לתת קרדיט לאלכסנדר וונג. הוא פיצח משהו מדויק ב-DNA של האופנה הניו יורקית (מה שכמובן הפך אותו לנחשק בכל העולם). הוא מבין את היומיום של נשים שחיות בערים גדולות, שצועדות בחורף במדרכות אספלט, שמתחילות את הבוקר שלהן בג'ים וסוגרות אותו בערב עם ג'ין. נשים שמרגישות יותר טוב כשהן עושות יוגה על מזרן שחור, ויורדות איתו אל הסאבווי ויודעות שהוא אומר משהו עליהן גם כשהן לובשות טרינינג וסניקרס. אלכסנדר וונג יודע מה זה להיות קול. ויש משהו בידיעה שבגדים יכולים לתת לך את חוסר המאמץ המושלם, שהוא פשוט כובש. הקולקציה אומנם נוצרה בהשראת ספורט, אבל היא הזכירה לי לוחמים ולוחמות אורבניים, כאלה שיוצאים למלחמה לא ברורה. זה הזכיר לי את האבירים של ימי הביניים. אולי כי בסופו של דבר, גם בעולם המודרני שלנו, לפעמים שריון זה כל מה שצריך.