כבר שנים שהופעת פרוות על מסלולי התצוגות של מעצבי העל מושכת אש, אבל אל תטעו: בשנים האחרונות, כשהצמחונות והטבעונות כובשות עוד ועוד חסידים, לא רק פרוות הן סדין אדום. כל אדם שנמנע מאכילת בשר מסיבות מוסריות מתמודד בשלב מסוים עם סוגיית הלבוש, שכן אורח החיים הצמחוני והטבעוני כבר מזמן לא נעצר בצלחת, אלא נוגע באספקטים רחבים יותר: ביגוד, התייחסות לסביבה, סחר הוגן, תעשייה בת קיימא. על כן גם פריטי הלבוש כבר לא נבחנים רק לעצמם.

בהתחלה סירבו חברות האופנה להתמודד עם קריאת התיגר הזאת, וייחסו אותה לקבוצה קיצונית מיליטנטית. כאשר התגברו הקולות והחברות התחילו להרגיש את ההעדפות הללו בכיס, הבינו חלקן שאי אפשר להתעלם מהמגמה והתחילו לייצר ליינים וקולקציות מיוחדות, מתיקי יד מחומרים סינתטיים המדמים עור ועד נעלי עקב נוצצות מפלסטיק קשיח. הריבוי הוליד ויכוח נוסף בקהילה — האם להימנע מבגדים "כשרים" בעלי לוק של עור, שכן משהו בנראות יכול להתפרש כעידוד סמוי להשתמש במוצרים מן החי?

"את כבר לא יכולה להסתכל על עור ולנתק אותו מהידיעה שפעם הוא היה יצור חי. יש לא מעט חיות משק, במיוחד חיות צעירות, שמשלמות בחייהן בגלל עורן הרך. מדובר בעוד חוליה בשרשרת בתעשיית סבל אכזרית"

וכאן נכנס לתמונה גם השיקול האופנתי: האם בשוק הבגדים "ההוגנים" ניתן למצוא פריטים שאינם שרוואלים רחבים, גלביות מפוספסות ואקססוריז מעדות השנטיפי? האם, בדיוק כמו בתחום המזון הטבעוני, התפתחה גם כאן אלטרנטיבה צעירה, מעודכנת וסקסית? ביקשנו מהעיתונאית מיקי חיימוביץ' ("המערכת"), אולי הפנים המוכרות ביותר במאבק לזכויות בעלי החיים ומי שהובילה בישראל את קמפיין "שני ללא בשר" ("מיטלס מאנדיי"), לדגמן עבורנו בהפקת אופנה שכולה בגדים שלא מן החי. חיימוביץ' עצמה גם ביקשה מהסטייליסטית לאתר בגדים שכולם מייד אין יזראל, המתומחרים בהוגנות. יוצא מהכלל: תיק אחד, מיוחס, שאותו תפגשו בהמשך.

ואלה הנימוקים והמסקנות:

לא למן החי. "הדיון על לבוש מן החי התחיל עם הקריאות נגד תעשיית הפרוות; התנגדות לרצח של בעלי חיים שנועד רק לשימוש אחד — הפרווה", אומרת חיימוביץ'. "בכל מה שקשור לשימוש במוצרים אחרים מהחי, כמו עור, קריאות הנגד היו חלשות יותר, שכן העור נתפס כמוצר נלווה לתעשיית הבשר. אך מי שנמנע מטעמים מוסריים מאכילת מוצרים מן החי, פעמים רבות נמנע גם מלבישת מוצרי עור. את כבר לא יכולה להסתכל על עור ולנתק אותו מהידיעה שפעם הוא היה יצור חי. חשוב גם לדעת — יש לא מעט חיות משק, במיוחד חיות צעירות, שמשלמות בחייהן בגלל עורן הרך, ובכלל, מדובר בעוד חוליה בשרשרת בתעשיית סבל אכזרית. אפילו הטיעון הפרקטי — כאילו באזורים קרים יש צורך בבגדים מעור או מפרווה — כבר אינו תופס. כל מי שיצא בשנים האחרונות לסקי או לטיפוס הרים יכול להעיד כי בגדים תרמיים, המנצלים את הידע הטכנולוגי הקיים היום, עושים עבודה מעולה בהגנה מפני הקור".

שמלה מקומית מבד עדין: מאפשרת כביסה בטמפרטורות נמוכות ובכך חוסכת אנרגיה. שמלה, עלמה לבנקר, 650 שקל; צמיד, רובי סטאר, 550 שקל  (צילום: רונן פדידה)
שמלה מקומית מבד עדין: מאפשרת כביסה בטמפרטורות נמוכות ובכך חוסכת אנרגיה. שמלה, עלמה לבנקר, 650 שקל; צמיד, רובי סטאר, 550 שקל (צילום: רונן פדידה)

כן ליד שנייה. "כשמדברים על קיימות, מדברים גם על מיחזור. בגדי וינטג‘ ויד שנייה הם בעצם סוג של תהליך מיחזור, כי השימוש בבגד שכבר נלבש בעבר מבטל את הצורך לייצר בגד חדש. כל ייצור מערב בתוכו שימוש במשאבים של אנרגיה, מים ושינוע ומסתיים בכמות גדולה מאוד של זבל וזיהום. כל הגורמים האלה יוצרים מעמסה אקולוגית על העולם.

"תוסיפו לזה את האספקט של האמירה האישית. אנחנו חיים בעידן גלובלי, כולם מתלבשים כמו כולם, בגדים הפכו לחלק מפס ייצור המוני. קנייה של בגדי וינטג' או יד שנייה מאפשרת לכל אדם לייצר אמירה אופנתית ייחודית. בחירה שמבטאת טעם אישי ולא יישור קו עם בגד שהוא חלק מפס ייצור ענקי".
"אנחנו חיים בעידן גלובלי, כולם מתלבשים כמו כולם. קנייה של בגדי יד שנייה מאפשרת לכל אדם לייצר אמירה אופנתית ייחודית. בחירה שמבטאת טעם אישי ולא יישור קו עם בגד שהוא חלק מפס ייצור ענקי"

שאפו לתוצרת הארץ. "כמו שעדיף לקנות מזון שגדל כאן, בעונתו, בצורתו הטבעית, אוכל שקשור לאדמה, כך גם בדיון על בגדים, אני מבקשת מהצרכן לחשוב מאיפה המוצר הגיע ומה הן ההשלכות של הבחירה שלו. אני מצפה שאנשים יהיו מודעים לפעולה הצרכנית, יסתכלו על התוויות שמציינות איפה מייצרים את הבגד ומאילו חומרים הוא עשוי. בשנים האחרונות הקנייה הפכה לאוטומטית יותר. אנשים הפסיקו לשאול שאלות. למשל, הנהירה לרשתות המקומיות. אומרים 'אופנה ישראלית', אבל אם הצרכן יביט בתוויות, פעמים רבות הוא יגלה שגם רשתות ישראליות גדולות נוהגות לתפור ולייצר בסין.

"אני חושבת שיש אלטרנטיבה: יש לא מעט מעצבים ישראלים שכן בוחרים לעבוד מול התעשייה המקומית ולייצר את הבגדים שלהם בישראל. אם רוצים לעודד תעשייה מקומית, זו הדרך. אפשר להתלבש ישראלי, מקומי ולא יקר".

בזכות סחר הוגן. "אופנה ישראלית היא אופנה מקיימת: מקיימת תעשייה, מעודדת מעצבים, נותנת עבודה לתופרות ולאנשי מקצוע מקומיים. כשאנו קונים בגדים שעוצבו ונתפרו בארץ, אנו לא נותנים יד לתופעות הרווחות בייצור המוני, כמו תנאי עבודה לא אנושיים. השיקול של סחר הוגן חייב להיות חלק בלתי נפרד מתהליך הקנייה של בגד".

ומה עם האופנה? "סטלה מקרטני, בתם של הזמר פול מקרטני ואשתו המנוחה לינדה, הצלמת ופעילת זכויות בעלי החיים, אינה משתמשת בשום דבר מהחי בקולקציות שלה. כיום היא אחת הדוברות הבולטות של ארגון PETA, הפועל למען זכויות בעלי החיים, ומופיעה באופן קבוע בסרטונים שלהם. כבר שנים שמקרטני מביאה קול אחר, שלא אופייני לעולם האופנה, אבל בכל זאת היא מאוד מצליחה ומוערכת, ויש לה מקום בשורה הראשונה של מעצבי העל. נשים מוכנות לקנות בהרבה כסף את התיקים, הנעליים והבגדים שמקרטני מעצבת. בדרך שלה היא מוכיחה שאין שום סיבה בעולם לייצר אופנה עילית שהחיות ישלמו עליה בחייהן".