"אני מאוכזבת לגלות שמועצת האופנה הבריטית התעלמה לחלוטין מחשיבותו של יום כיפור ליהודים הרבים שמעורבים בתעשיית האופנה. אני בעיקר המומה שהופעות הפרינג' באופנה מתוכננות בדיוק למועד שבירת הצום", הסבירה עורכת האופנה המוערכת סוזי מנקס מה"הרלד טריביון"
את סירובה להגיע לתצוגות שבוע האופנה הלונדוני, ששובצו בדיוק ביום כיפור בשנת 2010. כמי שהתגיירה בעקבות נישואיה ומנהלת את חייה לפי המסורת, מנקס מוכנה לעמוד מול מכבש הלחצים של עולם האופנה, ולא לסקר אירועים המתקיימים בתאריכים קדושים על פי הדת היהודית.
עוד בערוץ האופנה
- סינדרום סינדרלה: אבולוציות הסטייל של הכוכבות הגדולות
- ממיני מאוס למיקרו מיני: ילדות הפלא מתבגרות, ולא תמיד בסטייל
- תענית אסתר: עלייתה ונפילתה של המלכה מדונה
- בגוף היא מבינה: אל מקפירסון מצטלמת בעירום בגיל 49
כפי שאפשר לתאר, מנקס אינה היהודייה היחידה שנמצאת בחודו של עולם האופנה. השנה היתה זו ונסה פרידמן, עורכת האופנה של ה-Financial Times, שפרסמה פוסט זועם על כך שהתעשייה מחייבת אותה לבחור בין העבודה לארוחות חג משפחתיות. "היום הוא ראש השנה, כמו גם ההתחלה הרשמית של שבוע האופנה בניו יורק, וזה אחד מאותם צירופי המקרים המצערים שמעלים את חמתי. כמעט בכל שנה בחודשים ספטמבר-אוקטובר, החגים היהודיים מתנגשים בשבוע האופנה בעיר זו או אחרת, וגורמים לחרדה גבוהה ליחידים (כמוני) שנאלצים לבחור בין ההיסטוריה שלהם לבין הענף בו עובדים - נושא מביש, בעיקר בגלל שזה כל כך מיותר. אחרי הכול, זה לא שאנחנו לא יודעים מתי מתקיים ראש השנה בשנים הבאות, וזה לא שזה לא ישפיע על המון אנשים בעולם האופנה. האם התצוגות בשבוע האופנה של ניו יורק לא יכולות לזוז ביום?".
לכבוד עונת החגים, בחרנו עשרה יהודים מוכרים מתחום האופנה, המנהלים דיאלוג כלשהו עם דתם – בין אם הוא ניכר באורך חייהם ובעבודתם, ובין אם הוא סמוי מהעין. הפעם בחרנו שלא להתמקד בישראלים שעושים חיל בחו"ל, כמו אלבר אלבז ואלי טהרי, או בכאלה שיהדותם כבר נטחנה עד דק, דוגמת קלווין קליין ואייזק מזרחי, אלא להביא את האושיות שפחות הייתם מצפים למצוא סביב שולחן עמוס גפילטע וצימעס.
אנני לייבוביץ'
השם אנני לייבוביץ' מוכר גם למי שלא בקיא באחורי הקלעים של תעשיית הזוהר. אחרי הכול, מדובר בצלמת שהפכה עם השנים לסלבית לא פחות ממצולמיה. כמו שאפשר לנחש משם משפחתה, לייבוביץ' היא בת למשפחה יהודית שהגיעה מאירופה, ולכן לא בטוח עד כמה היו מרוצים מהבחירות שעשתה בחיים, שלא בדיוק תואמות לחלומותיה של היידישע מאמא: משנת 1989 ניהלה מערכת יחסים עם הסופרת סוזן זונטג, שנמשכה עד למותה של הסופרת בשנת 2004. בנוסף, יש לה שלושה ילדים, בהם תאומים שנולדו בשנת 2005 בעזרת אם פונדקאית. מה שעושה כאב לב לאמא הפולנייה, הפך את לייבוביץ' לצלמת המיתולוגית של המגזין "רולינג סטון", שבין השאר צילמה את ג'ון לנון ויוקו אונו רק חמש שעות לפני הרצח של הזמר. בשנים האחרונות היא ידועה בעיקר בזכות הפורטרטים המתריסים שהיא מצלמת למגזין "וניטי פייר", בהם של מייקל ג'קסון, דמי מור ומיילי סיירוס – שעוררה סערה כשצולמה עטופה בסדין בלבד כשהיתה בת 15.
ליאנדרה מדין
עוד הוכחה למוח היהודי שממציא פטנטים (או לפחות עושה בהם כבשלו) היא הבלוגרית והבת להורים יהודים ממוצע טורקי ואירני, ליאנדרה מדין. לפני ארבע שנים הקימה את הבלוגThe Man Repeller, לאחר שהבינה שסגנון לבושה האקסצנטרי והיצירתי לא מעודד גברים להתחיל איתה, אלא אפילו להפך – דוחה אותם. די מהר הפכה הסטודנטית הרווקה שגרה עם ההורים לפרסונה נערצת על ידי בנות מסביב לעולם, כמו גם על ידי מעצבים נחשבים ששומרים לה מקום בשורות הראשונות של תצוגות האופנה.
את תשוקתה לבגדים אפשר אולי לייחס לסוג של מרד על חוקי האופנה הנוקשים שהונהגו בבית הספר היהודי שבו למדה, בחלק המזרחי של מנהטן. "היו לנו מדים מאוד שמרניים",סיפרה בראיון ל"ג'ואיש וויס". "חצאית עד מתחת לברך, חולצות עם שרוולים מתחת למרפק. גדלתי בקהילה אורתודוקסית הדוקה".
מארק ג'ייקובס
סביר להניח שלא תמצאו חובב אופנה שלא יודע מי זה מארק ג'ייקובס, אבל לא כולם יודעים שהוא בן להורים כשרים למהדרין. גאון האופנה התחיל לעצב עוד בהיותו סטודנט, ובשנת 1987 הקים את המותג הנושא את שמו. המפנה הגדול בחייו של ג'ייקובס – או כפי שאנחנו היינו רוצים לקרוא לו, "יעקב" – התרחש ב-1997, כשנבחר באופן מפתיע לשמש כמנהל האמנותי של בית האופנה היוקרתי לואי ויטון. המינוי, שגרם להרמת לא מעט גבות מעוצבות בתעשיית האופנה, מוכיח את עצמו עד היום, אחרי שג'ייקובס החזיר למותג הוותיק את הסקס אפיל שלו. בכל אחד מכובעי העיצוב שלו, הצליח ג'ייקובס לאגור לא מעט מעריצות, בהן סופיה קופולה, רייצ'ל זו, בלייק לייבלי, מיילי סיירוס וקייט מוס.
דיאן פון פירסטנברג
דיאן סימון מיכאל הלפין היא בת להורים ניצולי שואה, שנולדה וגדלה בבריסל, בלגיה. בשנת 1969 התחתנה עם הנסיך אגון פון פירסטנברג, צאצא למשפחת אצולה גרמנית, ואיתו עברה לניו יורק. השניים התגרשו אחרי שלוש שנים בלבד, אבל פון פירסטנברג החליטה שלא ליפול למרה שחורה, אלא לפצוח בקריירה עצמאית ולהקים בית האופנה. בשנות ה-80 האימפריה שלה קרסה כלכלית והיא נטשה את בית האופנה ונסעה להירגע בפריז לכמה שנים. בשנת 1997 השיקה שנית את מותגה ומאז הצליחה להחזיר עטרה ליושנה ולהגיע שוב לכותרות בזכות קליינטיות כמו מישל אובמה, גווינת' פאלטרו, מדונה, ג'סיקה אלבה, סוזן סרנדון וג'ניפר לופז.
פון פירסטנברג נוטה לספר בכל הזדמנות על קורות אמה האמיצה, לילי נחמיאס. ל"אינדפנדנט" סיפרה: "נחמיאס היא אישה בלתי רגילה. היא שרדה את המחנות בגיל 22 והיא למדה אותי לחשוב חיובי, לא משנה מה קורה. כשהיא סיפרה לי על המחנות, היא סיפרה לי על חברות. אני חושבת שהיא ניסתה לגונן עליי. היא שקלה רק 49 קילו כשהיא יצאה משם, אבל ילדה אותי 18 חודשים אחר כך. אני הייתי הניצחון שלה".
שרלוט רונסון
מי אמר שמשפחות אצולה כבר לא רלוונטיות? משפחת רונסון (במקור אהרונסון, ממש כמו שרה גיבורת ניל"י) אומנם לא קיבלה תואר רשמי, אך היא נחשבת לאחת המשפחות המיוחסות ביותר של השנים האחרונות, שהצליחה לייצר נסיכים השולטים בחן על תעשיית האופנה והבידור. את המטען הגנטי המשובח שלהם, כמו גם את הילדות הבוהמיינית שהתחילה בלונדון והמשיכה בניו יורק, מנצל כל אחד מילדי המשפחה לתחום אחר: מארק נחשב לאחד המפיקים והמוזיקאים המובילים של זמננו, סמנתה היא די.ג'יי מוערכת שגם ניהלה רומן עם לינדזי לוהן ואילו שרלוט היא הצלע עם הסטייל. בת ה-36 הינה מעצבת אופנה ומכתיבת טרנדים, שעיצבה עבור אורבן אאוטפיטרס וג'יי.סי פני וכעת ידועה בזכות המותג המצליח הנושא את שמה. שלישיית האחים המוכשרת מרבה לדבר על יהדותה, ועדיין לא נראה שהיא מושרשת בהם עמוק מדי. בראיון משותף ל"הרפר'ס בזאר", סיפר
האח מארק כי "אפילו בחגים היהודים הקדושים ביותר אנחנו לא מצליחים להיפגש". ככה, להשאיר את ההורים לבד בחושך? ועוד בחגים? לא יפה.
דונה קארן
בניגוד ליהודים רבים החיים בנכר, המעצבת דונה קארן רואה את עצמה כמחוברת חזק לשורשים. היא חובבת קבלה הדוקה וביקרה בישראל מספר פעמים, בהן גם ב-2007 כשקיבלה תואר "חברת כבוד" מבית הספר לעיצוב שנקר. בראיון ל"הרפר'ס בזאר" בשנת 2011 התייחסה
לנסיעותיה הדחופות לארץ בהומור ואמרה "האם אתה מאמין שאי פעם היתה ילדה יהודייה טובה כמוני?". בהמשך גם הודתה כי "אני אמא יהודייה עם רגשות אשם". מעבר לדתה, קיבלה קארן מהוריה גם את האהבה לאופנה. אביה היה חייט ואמה דוגמנית, כך שלמעשה היא ממשיכה לא רק את המסורת היהודית שהם הנחילו לה, אלא גם את מקור פרנסתם. המוטו המלווה אותה לאורך השנים הוא "בגדים מודרניים לנשים מודרניות", והיא מיישמת אותו מקולקציית הנשים הראשונה שלה שיצאה ב-1985. כיום אפשר לראות את עיצוביה על שחקניות וזמרות חובבות הסטייל הקלאסי, כמו היילי סטיינפלד, טיילור סוויפט, דברה מסינג ואשלי גרין.
זאק פוזן
האגדה מספרת על ילד קטן ושובב בשם זאק פוזן, שנהג לגנוב כיפות מבית הכנסת אליו הלך עם סבו, במטרה לתפור מהן שמלות נשף לבובות. לימים, הפך הילד לאחד המעצבים המובילים בעולם, ובאופן אירוני בחר ב-2002 להציג את הקולקציה הראשונה שלו במבנה ששימש בעבר כבית כנסת. פוזן נולד בברוקלין בשנת 1980, וכבר בסוף שנות העשרה החל לעצב באופן עצמאי שמלות קוטור, אותן מכר מפה לאוזן. בשנת 2000 בחרה הדוגמנית נעמי קמפבל ללבוש לאירוע מתוקשר בגד בעיצובו, וכמעט מאותו רגע הפך לשם החם בתעשייה. עיצוביו חביבים על סלביות הוליוודיות דוגמת נטלי פורטמן, ביונסה, ריהאנה ומדונה.
מייקל קורס
כוכב הריאליטי, שממהר לקטול ב"פרויקט מסלול", הוא למעשה בן טוב לאם יהודייה, שאף חגג בר מצווה כדת וכדין. למרות זאת, נראה שהשורשים היהודיים לא ממש השפיעו על עיצוביו, שנחשבים לסמל הטעם האמריקאי – שילוב בין מינימליזם שמרני למיניות מתפרצת. הוא השיק את המותג שלו בשנת 1981, ומאז – הודות ליכולתו לייצר בגדים פרקטיים ומחמיאים – נחשב ליקיר סלביות דוגמת ברברה סטרייסנד, דיאנה רוס, שר, שרון סטון, גווינת' פאלטרו, ג'ניפר לופז והקולגה – היידי קלום.
ראלף לורן
ראלף לורן הוא התגלמות החלום האמריקאי: בן למהגרים רוסים יהודים, שבנה את עצמו בשתי ידיו והגיע לטופ. הוא אומנם כבר בן 74, אבל עדיין בועט ויוצר קולקציות מרהיבות, הכוללות השראות תקופתיות מעשורים שונים ושילובים מוצלחים של אלמנטים מהארון הגברי גם בקולקציה הנשית. הוא נולד בשנת 1939 בניו יורק למשפחת ליפשיץ, ששינתה את שמה ללורן. ב-1967, לאחר שירות צבאי, הקים את מותג האופנה פולו – ראלף לורן לבגדי גברים. בתחילה עיצב עניבות רחבות, שמיד הפכו ללהיט והיוו יריית פתיחה מוצלחת לאימפריה. בתחילת שנות ה-70 התחיל לעצב גם עבור נשים, ובמקביל השיק את החולצות המפורסמות בעלות השרוול הקצר וסמל הפולו.
למרות ששינה את שמו המקורי, טוען לורן כי הוא גאה במוצאו היהודי-אשכנזי. כשנשאל על ידי אופרה מדוע שינה את שמו, סיפר כי: "בשם המשפחה שלי (Lifshitz) יש את המילה חרא (shit). כשהייתי קטן, ילדים נהגו לצחוק עליי. זה היה שם קשה ולכן החלטתי לשנות אותו. ואז אנשים באו ואמרו לי 'האם שינית את השם כי אתה לא רוצה להיות יהודי?' ואני אומר 'בהחלט לא, זו לא הסיבה'".
סוניה ריקל
עוד הוכחה לתעוזה וליזמות היהודית היא המעצבת סוניה ריקל. בשנת 1962, בעודה בהריון, נתקלה ריקל בקושי למצוא שמלות סריג נוחות. במקום להתייאש, היא החליטה להרים את הכפפה ולעצב בעצמה. בתחילה יצרה שמלות סריג גדולות וסוודרים קטנים, ובהמשך הלכה הקולקציה והתרחבה עד שלבסוף החליטה ריקל לפתוח בוטיק ראשון בגדה השמאלית בפריז. תחילת שנות ה-2000 היו עבורה סוג של רנסנס, והיא חזרה שוב למרכז סצנת האופנה. כיום כולל המותג גם הלבשה תחתונה, אביזרים, בגדי ילדים, בגדי גברים וקוסמטיקה. אומנם ריקל בת ה-83 משמשת כנשיאת המותג, אך מי שנושאת בתואר "מעצבת הבית" היא בתה, נטלי.
