אומנם חג השבועות כבר מזמן מאחורינו, אבל עונת החתונות משאירה את הצבע הלבן קרוב. לכן החלטנו לצאת הפעם למסע בעקבות המשמעויות התרבותיות שלו. האסתטיקה של הצבע הלבן נקשרת לטוהר, ניקיון ושקט. הלבן הוא רקע ניטרלי, התחלה שבה הכול פתוח. לבן הוא גם צבע של אחדות, הכולל בתוכו את כל יתר צבעי האור. הרעיון של לבן כצבע קדוש התחיל עוד במצרים העתיקה, שם סימל הניקיון של הצבע הלבן לא רק טוהר, אלא גם כוח, שררה פוליטית ומלוכה. לעומת זאת, בתרבויות רבות הלבן נקשר דווקא לצניעות ואפילו לסגפנות.

  (צילום: רן גולני)

לבוש לבן יכול להיות הצהרה פוליטית, כמו גלימתו של המנהיג ההודי הידוע גנדי. רופאים לובשים חלוק לבן, שניקיונו נראה לעין בקלות. כלות נוהגות ללבוש לבן כהצהרה על תומת בתוליהן. השושן הצחור הוא סמל לאצולה וגם לקדושתה של מריה, אמו של ישו. ובעינינו החולצה הלבנה, שאנחנו כל כך אוהבות ללבוש, היא פריט אלמותי, אלגנטי ומינימליסטי, והצהרה חד משמעית לטוהר, ניקיון, פשטות וכוח. הבגדים הלבנים הם כמו דף חדש וחלק, שעליו כתובות בהרמוניה אסוציאציות אסתטיות מקומיות ורחוקות, חלומות ותקוות.

  (צילום: רן גולני)

את האוסף החדש צילמנו ממש לפני חג השבועות, שנתן לנו השראה לחשוב אחרת על הצבע. בעינינו, בגדים לבנים יכולים להיות סמל לאחדות וניטרליות, לניקיון רוחני מכל חילוקי הדעות, ממש כמו שאפשר לראות במגילת רות. הסיפור האמיתי מאחורי המגילה הוא על מהגרת שהולכת חסרת כל לחפש שיבולים בשדות רחוקים. היא קבצנית ואין לה דבר מלבד לגופה, תושייתה, והחברות של חמותה נעמי. לפי חוקי הדת היהודית אסור להתחתן איתה, ובכל זאת היא כבשה את ליבו של בעז, והפכה לאחת הנשים המשמעותיות במסורת היהודית.

  (צילום: רן גולני)

סיפור מגילת רות, לו מקום חשוב ומרכזי ביהדות, מסמל עבורנו את אחד ההיבטים של התרבות היהודית שאנו מזדהות איתו ומבקשות לקדמו. אחרי אלפי שנים, קשיי המהגרים ממש לא הסתיימו, וגם מי שמגיע לארץ בחוסר כל, במטרה למצוא עבודה ולחיות בכבוד, לא תמיד זוכה לקבלת פנים חמה. בניגוד לחוקים ולתקנות, שמגבילים ומגרשים את הזרים המוצאים פה את מקומם, מגילת רות מזכירה לנו מציאות אחרת, של קבלת הזר כחלק מהחברה היהודית.

  (צילום: רן גולני)

נושא ההגירה קרוב לליבנו. חשוב לנו להפנות את תשומת הלב לחוויות האישיות של מהגרים וזרים, ולכן בחרנו לצלם לאוסף הקיצי את יוג'ין פארק. יוג'ין היא לא דוגמנית מקצועית, אלא אמנית קוריאנית שחיה בארץ וחוקרת באוניברסיטת בר אילן את ההיסטוריה של בתי הכנסת במזרח הרחוק. יוג'ין מרגישה קרבה חזקה לישראליות וליהדות. במבט ראשון המראה שלה זר ובעל שקט פנימי כובש, אבל אז היא מפתיעה עם ה"מקומיות" שסיגלה ועם העברית השגורה בפיה. היא מעורה מאוד בחיים התל אביביים ומעורבת בתרבות המקומית. היא מספרת לנו שבתל אביב חושבים לעיתים שהיא עובדת זרה לא חוקית. לפעמים גברים תל אביביים מתייחסים אליה בזלזול, ומעירים הערות מכלילות ומשפילות, גזעניות וסקסיסטיות.

  (צילום: רן גולני)

אנחנו, ב"מסעות בגארדרובה", כותבות מדי שבוע על חוויות תרבותיות מסביב לעולם, אך חשוב לנו לקדם את רב התרבותיות וקבלת השונה והזר גם פה, בישראל. רצינו להראות לכם את עולם האסוציאציות התרבותי שיצרנו עם יוג'ין, בין קוריאה לתל אביב. ועל רקע חלק ולבן.