המעצבת חגית ויטמן ניסתה לייצר תצוגת שמלות כלה קונספטואלית, המלווה נשים מהפנטזיה על שמלת הכלה שהיתה להן בילדותן ועד להתאלמנותן. כבר מהמשפט המגדיר את הקונספט ניכר כי מדובר בנושא רחב מדי לטיפול בקולקציה אחת, ודאי כשמדובר בתצוגה ראשונה של מעצבת, וכי הקונספט מכיל מראש מלכודת שהמעצבת טמנה לעצמה.

על המסלול עלו בזו אחר זו שמלות לבנות ושחורות, לצד חליפות גבריות שנראו כמו גימיק סטודנטיאלי שחוק, שמוטב היה לו להישאר מחוץ לתצוגה.

תצוגת האופנה של המעצבת חגית ויטמן, חורף 2012-13 (צילום: ענבל מרמרי)
תצוגת האופנה של המעצבת חגית ויטמן, חורף 2012-13 (צילום: ענבל מרמרי)

מה שבהחלט עזר לתצוגה להתרומם היה מלאכת האיפור של מיקי בוגנים, שיצר צלליות עיניים בצבע ירוק זרחני, שכיסו גם את שטח הגבה, והצליחו לשחרר את המראה של הדוגמניות מלוק הכלה הקלאסית. גם אביזרי השיער והתכשיטים שיצרה עבור התצוגה עידית ברק מהמותג דליקטסן, עזרו למעצבת לקחת את התצוגה למקום יותר אמנותי ופחות מסחרי. אלא שבשורה התחתונה, על אף הסיוע שקיבלה ויטמן מהאגפים השונים, היא כשלה בחיבור הפריטים שנצפו על המסלול לכדי אמירה או תמונה שלמה וברורה.

צילום: ענבל מרמרי
תצוגת האופנה של המעצבת חגית ויטמן, חורף 2012-13 צילום: ענבל מרמרי
נקודות האור

התכשיטים. התכשיטים לתצוגה עוצבו על פי ההשראה המרכזית שהמעצבת בחרה לקולקציה, והם הצליחו לתמוך בפריטים שעלו אל המסלול, לחבר ביניהם ולהציג מראה מקורי שמשך את העין. כך, למשל, את נושא הפנטזיה תרגמה ברק לפלטות קטיפה שעליהן הודבקו תכשיטים מנצנצים, בדומה לאופן הצגתם בחנויות התכשיטים. במקרה אחר יצרה תכשיטים ואביזרי שיער בעלי מראה של אבנים יקרות, שבפועל נעשו מיציקות גומי ופלסטיק.

שמלות הכלה.ככל שויטמן התרחקה מהקונספט והתקרבה לעולם הכלות, היא היטיבה להציג מקצועיות ויכולות עיצוביות מרשימות. כך קרה שבין שלל פריטים ארטיסטיים שלא הובנו כהלכה, או לא נתפרו כהלכה, הצלחנו לאתר כמה שמלות ראויות להתחתן בהן. למשל, שמלת השיפון הלבנה עם השרוולים הארוכים הצמודים והגב החשוף, או שמלת מידי עם רבידה גדולה בגב. מוטב היה להניח בצד את האספירציות האמנותיות מרחיקות הלכת, ולבחור בקונספט ישים יותר ברמה האופנתית, שלא לומר ברמה הכלתית.

תצוגת האופנה של המעצבת חגית ויטמן, חורף 2012-13 (צילום: ענבל מרמרי)
תצוגת האופנה של המעצבת חגית ויטמן, חורף 2012-13 (צילום: ענבל מרמרי)

נקודות החושך

החליפות הגבריות.נתחיל ברעיון הראשוני להעלות אל המסלול חליפות גבריות כהשלמה לתצוגת שמלות כלה, שלא תמך בקולקציה כלל ורק היווה גורם מפריע ובלתי אטרקטיבי. מלבד היותו רעיון שחוק, מעצב שמבקש להציג על המסלול פריטים מחויטים חייב לעשות זאת לעילא ולעילא. לא כך היה במקרה של ויטמן, שהציגה חליפות שחרף מספרן המועט על המסלול הצליחו למשוך תשומת לב שלילית. צרמו לעין במיוחד ז'קט אוברסייז בשחור ולבן, שנראה כתלוי על הדוגמנית ללא שום קשר לגופה, וחליפה בצבע אבן שנלבשה עם עניבת פרפר שחורה פרומה, שנתפרה ברישול רב.

הקונספט.היה זה מוות ידוע מראש. עוד בטרם ניגשה ויטמן למלאכת עיצוב הקולקציה, היא היתה צריכה לשקול מחדש את הרעיון האינסופי שהעמידה מאחוריה, ואת הקשיים הרבים שהוא מכתיב לה. הבחירה לייצר קולקציה שתשקף מעין ביוגרפיה דמיונית של אישה במהלך חייה, היא במובנים רבים התחמקות מלבחור נושא אחד מגובש לקולקציה. כך קרה שכל דגם שעלה אל המסלול הציג תמונה אחת מבודדת, שלא בהכרח נקשרה ביתר התמונות לטובת יצירת אמירה מגובשת וברורה.

תצוגת האופנה של המעצבת חגית ויטמן, חורף 2012-13 (צילום: ענבל מרמרי)
תצוגת האופנה של המעצבת חגית ויטמן, חורף 2012-13 (צילום: ענבל מרמרי)
  (צילום: ענבל מרמרי)

  (צילום: ענבל מרמרי)

  (צילום: ענבל מרמרי)

איתי יעקב