כחול אינדיגו נחשב בעינינו לכמעט מובן מאליו, מכיוון לכולנו יש לפחות פריט אחד בארון בצבע זה: מכנסי ג'ינס כחולים. למה הפך דווקא האינדיגו לאחד הצבעים הנפוצים ביותר בעולם? מתברר שלפיגמנט הטבעי הזה יש עמידות יוצאת דופן: אין הרבה צבענים טבעיים שיוצרים צבע כה עז, כהה ועמוק, העמיד לאורך זמן ומאפשר צביעת חומרים מגוונים כל כך - מבדים מסיבים שונים, דרך חרסינה וקרמיקה, ועד נייר.

הצמח המקורי ממנו הופק הצבע הכחול הוא אינדיגוספרה, שמקורו בארצות הטרופיות. הצמח, מין שיח טפילי בעל עלים ירוקים קטנים, נפוץ בעיקר בהודו, ובמיוחד באזור בנגל. בהודו של העת העתיקה, הצמח בוית והפך לבסיס של תעשייה חשובה שהניעה את המסחר בעבדים ברחבי היבשת. גם שמו של הצבע, אינדיגו, נובע מהגייה לטינית של שמה של חצי היבשת האסייתית, אינדיה.

הוא נחשב למוצר יוקרתי ביותר עוד בימי רומא העתיקה, ושימש לצביעת בדים – במיוחד משי – אך גם לעיטור קרמיקה ולצביעת הגוף מטעמים קוסמטיים ורפואיים. האינדיגו היה לסמל סטטוס: רק האמידים יכלו לעטות על עצמם שמלת אינדיגו מקורית כהה, ממשי או כותנה, שיובאה מהודו הרחוקה. כך הפך הצבע גם לסימן למזל טוב והצלחה.

באסיה היו צמחים אחרים ששימשו לאותה מטרה. מוצרים הצבועים בצבעי אינדיגו צמחיים היו נפוצים במיוחד באוקינאווה, איים באסיה שהיו בימי הביניים ממלכה עצמאית שנכבשה לסירוגין על ידי יפן וסין, והיום מהווים חלק מיפן. שם שימש האינדיגו לצביעת כותנה בזכות עמידות הצבע, שהקלה על צביעת סיבי הכותנה המחוספסים.

צבע האינדיגו מופק בתהליך כימי, שבו מחמצן האוויר את התמצית הצמחית השקופה והיא הופכת לכחולה. מכיוון שתמצית האינדיגו הלבנה אינה נמסה במים, המסתה היתה לאחד האתגרים הגדולים של הפועלים לפני תקופת התיעוש. כשהצליחו להפיק את התמצית, היו מוסיפים בסיס, לרוב שמן צמחי, ויוצרים אבקה או גוש מוצק דמוי סבון, שנקרא לפעמים זהב כחול בשל עלותו הגבוהה. בתונייסיה של המאה ה-19, עשרה גושי אינדיגו גדולים היו חלק משמעותי בנדוניה של כלה אמידה.

באסיה ובצפון אפריקה, צובעי הבדים באינדיגו היו לרוב יהודים, שכן קשרי המסחר של היהודים ברחבי העולם הקלו על השגת חומרי הגלם הנדירים לייצור בדי משי וכותנה בצבע אינדיגו. לכן, באזורים מסוימים בסהר הפורה, וגם באוזבקיסטאן, במקום לומר "אני הולך לצבעי הבדים", אמרו פשוט "אני הולך ליהודי".

האינדיגו גם הפך לצבע של מסעות: בדים ופיגמנטים נסעו ברחבי העולם כסחורה יוקרתית, ומסורות שהתפתחו בהודו יובאו בהדרגה אל רחבי אמריקה, אפריקה ואירופה – עד שארץ המקור שלהן נשכחה. בכל מקום שאליו הגיע, הפך האינדיגו לחלק מהותי מהתרבות: החל בצבעי החרסינות והבדים האסייתיים, דרך הכלים והכתבים הכחולים בעולם הערבי, ועד צבע בגדי הפועלים ומחפשי הזהב בארצות הברית. כל חברה ניכסה את האינדיגו לעצמה, גם אם מקורו של הצבע בשיח טפילי הודי. במאה ה-19, כאשר כימאים גרמנים פיצחו את נוסחת האינדיגו הסינתטי והפכו את הפקתו לזולה, מהירה ופשוטה יותר, נפרצו גם מחסומי הסטטוס והמחיר, והאינדיגו הפך למוצר שווה לכל נפש, ולצבע המזוהה יותר מכל עם מכנסי ג'ינס כחולים.