>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
מעצבת האופנה הגר אלמביק לא צפתה את גל התגובות הזועמות נוכח דבריה בראיון ל-Xnet בקיץ האחרון.
האמירה הפרובוקטיבית כי "נשים אוהבות לראות דוגמניות רזות בקמפיינים, גם למידות גדולות", העליבה את הדוגמנית במידה 42 ריי שגב,
שהצטלמה לקמפיין הקיץ ההוא של המותג אלמביקה. כמעט שנה אחרי, שגב מפויסת. השבוע הצטלמה לצד השחקנית והדוגמנית חן יאני לקמפיין קיץ 2012 של המותג. יחד הן מייצגות את התפישה ההוליסטית החדשה של המותג, הפונה לנשים במידות 38-54: דוגמנית רזה לצד דוגמנית מלאה, בחירה באופנתי לצד הפרקטי, קריצה לקהל צעיר וטרנדי לצד שמירה על חוג הלקוחות הנאמן שצועד עם אלמביק למעלה מ-20 שנה. אלה שרואות בה מלבד אחת ממעצבות האופנה הוותיקות והחשובות בישראל, גם בית אופנה המספק אופציה נדירה לנשים במידות גדולות. עכשיו הן יצטרכו להתמודד גם עם חן יאני.
בשנה האחרונה חל שינוי משמעותי באקלים האופנתי בעולם, ובישראל בפרט, בכל הנוגע ליחס של תעשיית הסטייל לנשים מלאות. חוק הפוטושופ שעבר השבוע בכנסת סיים פרק בתהליך התעצמות קולן של הנשים שזכו לכינוי המוזר "אמיתיות" (כאילו שנשים רזות הן בדיה). החוק קובע כי דוגמניות ודוגמנים הסובלים מתת משקל לא יוכלו להופיע בפרסומות, ומוסיף כי בכל פרסומת בה נעשה שימוש בתוכנות עריכה דיגיטליות לצורך הצרת היקפים, יופיע גילוי נאות המעיד על כך. אחת ממובילות המאבק של הנשים מלאות בתעשיית האופנה היא שגב, 27, בלוגרית, דוגמנית ומעכשיו גם בעלת סטודיו להעצמה אישית. "אני לא נגד רזות, אלא בעד גיוון", היא משיבה לשאלה כיצד נוצרה תחושת ציד מכשפות כנגד נשים רזות, העולה בבירור מדיונים בפורומים ובפייסבוק של כמה מהדפני ליפיות של מחאת המידות. "אני לא פועלת מתוך מרמור, אלא מגיעה ממקום חיובי, וזה אחרי שאכלתי המון חרא מהתעשייה בארץ: אף סוכן לא רצה להחתים אותי, צלמי אופנה לא רצו לצלם אותי. לבסוף הצלחתי, כי התעקשתי על הדברים שחשובים לי. אני לא מרגישה שאני צריכה לכתוב פוסטים על כך שנשים מלאות לא מוצאות בגדים. עשיתי את זה בעבר, לא עוד".
אבל גם אחרי ההשקה של mlLy, הקו הצעיר והעסיסי של ml שכאילו הושק עבורך, נשמעו תלונות על כך שנבחרה דוגמנית במידה 40 ולא 46.
"אפשר לצלם דוגמנית במידה 46 ולעשות את זה מגניב. על פי סקרים, נשים במידה 34 ו-36 הן רק שני אחוז מהאוכלוסייה, בעוד ש-50 אחוז מהאוכלוסייה הן מעל מידה 44. אז למה לקפח 98 אחוז מהציבור? הרבה נשים רואות דוגמנית במגזין והולכות ומעתיקות את המראה הזה אחד לאחד. יש לי בעיה עם המודל שמציגים לנו. כשאת נערה צעירה במידה 42 אין לך הרבה אופציות היכן לרכוש בגדים, ומונעים ממך את האפשרות להיות כמו כולם. בירושלים של סוף שנות ה-90 לא היו בגדים אופנתיים במידה 42. הכול היה ונגמר במידה 40. החברות שלי היו קונות בחנויות מסוימות, בעוד שאותי אמא שלי לקחה כבר בגיל 13 לרשת עונות. שמו עליי מדבקה - שמנה".
עד כאן דברי הכאב והזעם של שגב, שפועלת בכל אמצעי כדי לקדם את האג'נדה שלה בתקשורת. יאני, לעומתה, נראית בראיון כאילו נקלעה אליו בטעות. אבל היי, רק אל תלבישו עליה את תפקיד הרזה בעלילת הדם. הטוקבקיסטיות המצדדות בפרזנטורית מלאה כבר יעשו את העבודה בעצמן.
אם נניח לרגע בצד את עניין הממדים, יש בין השתיים קווי דמיון רבים. למשל, שתיהן נדחקו לשוליים של עולם האופנה - יאני בגלל המראה הנערי-אנדרוגיני שאפיין אותה בתחילת דרכה כדוגמנית, שגב בגלל הסילואטה העסיסית. שתיהן גם סבלו לא מעט מהפרעות אכילה. רזה או שמנה – הדרך לקמפיין בישראל רצופה במשחקי שליטה בין קנה הבליעה לוושט.
"כשדגמנתי בפריז בגיל 17, 18, היתה תקופה שדרשו ממני לשמור על המשקל, ובתגובה רק אכלתי עוד ועוד", נזכרת יאני ששקלה באותה התקופה 58 קילו. "התחילו מלחמות ביני לבין הסוכנות. בשלב מסוים הם הצמידו לי מאמן כושר פרטי, עם תוכנית אימונים מפרכת של שעה וחצי ריצה פעמיים ביום ותפריט בלתי אפשרי - הכול כדי לקבל תוצאות מיידיות. מרדתי ברזון שכפו עליי - אז הייתי אוכלת בכוונה. זה בהחלט סוג של הפרעת אכילה. היום אני טבעונית ומקפידה על מה שאני מכניסה לפה, אז לא היתה לי מודעות. מהיום שעזבתי את הדוגמנות האינטנסיבית - הרזיתי".
דברים דומים מספרת גם שגב, שהיתה ילדה מפותחת לגילה. "בגיל 12 כבר לבשתי חזייה בקאפ C. אבל כל הזמן נלחמתי במראה שלי. האמנתי שאם אני ארעיב את עצמי, אני אכנס למידה 38. וכמה שהרעבתי את עצמי, נשארתי במידה 40".
מתי זה התחיל?
"מגיל עשר עשיתי דיאטות. דיאטת מרק כרוב, דיאטת תפוזים, דיאטת חארטה. זה יוצר חלל שאתה כל הזמן רוצה למלא בג'אנק. באותה תקופה גרתי בשדה בוקר. הייתי נוסעת חמש פעמים בשבוע לרקוד בלהקת בת-דור בבאר שבע, וחיה על תפוח אחד ביום. הייתי עושה ריצות, עולה מדרגות עם משקולות על הרגליים, קופצת על טרמפולינה. עושה הכול כדי לרזות ולרזות. רציתי להיות מישהי אחרת. בתור ילדה הרגשתי כמו פריק שואו, שמשהו לא בסדר איתי. שאני לא בסטנדרט. אני זוכרת שבגיל 13 היתה לי חברה שתמיד היו עוצרים אותה סקאוטרים של דוגמניות, וקינאתי בה מאוד. שאלתי את עצמי למה אותה עוצרים ואותי לא. אני נמוכה, בסדר. אבל רציתי גם. דוגמניות הגדירו לי מה יפה או לא יפה".
ועכשיו את דוגמנית.
שגב: "היום אני מרגישה הכי טבעית מול המצלמה. לפני חמש שנים לא הייתי מצטלמת בכלל, כי לא היתה לי את המודעות לאהוב את עצמי".
יאני: "גם למראה שלי לקח הרבה זמן להתקבל באהדה. בתעשיית האופנה תמיד העריכו ואהבו, אבל לא היתה פתיחות".
ועדיין, לא יזמינו אתכן להחליף את גל גדות בקסטרו.
שגב: "אני לא מעוניינת להחליף את גדות, אבל כן להיות לצדה כדוגמנית של קסטרו. מבחינתי זו חותמת. זה כמו שאני רוצה להיות על השער של בלייזר".
חן: "אני גם רוצה לעשות בלייזר. זה הכי לא אני, ובגלל זה מעניין אותי להופיע שם".
חן, נראה שבשנתיים האחרונות גילית את הנשיות שלך. את לובשת יותר שמלות, השיער שלך ארך. את כבר לא הטום-בוי מלפני חמש שנים.
"מצאתי את הנשיות דרך התפקיד של אנה, הטרנסג'נדר שאני משחקת בסרט 'נמס בגשם'. פתאום היו לי שדיים, נעלי עקב, יציבה אחרת. דרך סממני גוף חיצוניים שהיו פחות או יותר זרים לי, גיליתי את הנשיות שהיתה טבועה בי".
