>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
הטורבן שהונח על ראשה של אילנית לוי
בתצוגת אביב-קיץ 2010 של חברת האופנה הוניגמן באחד מימי אפריל האביביים של אותה שנה, עורר מבוכה בקהל הצופים. הנה, אמרו יושבי השורה הראשונה, הוניגמן בראשותה של מעצבת האופנה ירדנה זיו, מנסה להתנער מהאפיל המרוחק שיצרה הפרזנטורית הקודמת מלאני פרס, לטובת לוי החמימה והמחויכת. לא עבר רגע ולוי החלה לנופף לשלום לחבריה בקהל, ואף להפריח נשיקות באוויר. לפרס זה לא היה קורה. במקרה הגרוע ביותר היא היתה שולחת חיוך מבויש, שיבליט את נקודת החן שמעל שפתה השמאלית.
הביקורות הארסיות שהמתינו לזיו בעיתוני הבוקר שלמחרת תפסו את זיו בהפתעה, וגם העליבו אותה מאוד. כמעצבת מוערכת בתעשיית האופנה המקומית, האוחזת ברזומה מפואר שכולל לימודי אמנות במכון אבני ולימודי אופנה בשנקר, עיצוב לרשת המיתולוגית ראש אינדיאני ועיצוב להוניגמן במשך למעלה משני עשורים, זיו, 58, חטפה לראשונה קיתונות של ביקורת על עבודתה.
מה ששבר את עיתונאי האופנה באותה תצוגה זכורה לשמצה היה תמונת הסיום שלה, עם דוגמניות בשמלות וטוניקות שופעות בד בצלליות שהזכירו טוגות מודרניות, והדפסים דיגיטליים שקרצו לקולקציית הקיץ שהציג חודשים ספורים קודם לכן מעצב האופנה ריקרדו טישי לז'יבנשי.
"זו פעם ראשונה ששוטפים אותי ועברתי שבוע קשה", מגיבה זיו לראשונה לדברים. "אני חושבת שעיתונאי האופנה לא הבינו מה רצינו להראות. ניסינו להגיע למקום אוונגרדי, לחשוף טוטאל לוק מודפס וחדשני למותג. כנראה שלא הבינו אותנו, כי זה היה מתוחכם מדי".
"אני לא מחנכת, אלא דוחפת בעדינות"
אפשר לומר הרבה דברים לזכותה של רשת הוניגמן, אבל המילה מתוחכם אינה אחת מהם - לא במקרה של הוניגמן ולא בהקשר של אף אחת מרשתות האופנה המקומיות. ואולי הכוונות המתוחכמות היו בדיוק הבעיה של הקולקציה באותה עונה.
כך או כך, בעשור האחרון הצליחה החברה במקום בו מותגי אופנה רבים נכשלו: הרכבת מלתחה חכמה (ולא מתוחכמת) לנשים בנות 30 פלוס, המחפשות בגדים טרנדיים שלא יהפכו אותן לקורבן אופנה.
בשואורום של המותג ברחוב סלמה בתל אביב ניתן לראות פריטים נאים מתוך קולקציית החורף הנוכחי, למשל, חצאית מבייבי קורדרוי בצבע אבן עם רכיסת כפתורים לאורכה, שמלה מעור אקולוגי (סינתטי) בצבע חמרה בעלת מראה מקומט, פריטים בצבעי תבלין שנעשו בסריגה רחבה, היוצרת חורים בגדלים שונים, ומעיל טרנץ' נאה בצבע כתום. למה דווקא כתום? כי ככה זיו רוצה. "טרנץ' בצבע חאקי יש לכולם", היא אומרת בצדק. "אני מציעה ללקוחה שלנו פריט קצת נועז, מבלי שתהיה לה אפשרות בחירה. אני לא מחנכת, אלא דוחפת בעדינות".
בשיחות עם מעצבי אופנה על הלקוחה שעבורה הם יוצרים בגדים, ישנו תמיד הניסיון לצייר דמות אינטליגנטית, קרייריסטית, אופנתית וכו'. בפועל, יש פער ענק בין הרצוי למצוי. עד כמה את ערה לפערים האלה?
"אני מדמיינת את הלקוחה שלי כאישה מתוחכמת ועובדת שצריכה מלתחה רחבה ואיכותית, שמורכבת מבגדים לא מוקצנים, מעודנים ונשיים. בפועל, אני לא באמת יודעת עד כמה האישה הישראלית מתוחכמת. היא כן רוכשת כלים ליצור מלתחה עדכנית וקלאסית, אבל נשים ישראליות פחות בטוחות בעצמן. כמעצבת אני מרגישה שאני מנסה לעזור להן".
בשנתיים האחרונות הוחלפו בהוניגמן כשלוש פרזנטוריות תוך זמן קצר יחסית. לאחר שבע עונות עם מלאני פרס פניתם לאילנית לוי שהחזיקה בתפקיד שתי עונות בלבד, ואז לסנדי בר שזוהי לה העונה השנייה. עד כמה יש הלימה בין סנדי ללקוחה בפועל?
"על פי סקרים שעשינו, סנדי בר היא הדמות האהובה ביותר על נשים ישראליות. לא היה לנו ספק כי היא תתאים. אני מקווה שהסגנון שלה כן מסייע ללקוחה שלנו".
ולוי?
"לוי לא התאימה לנו, וזה הופסק אחרי שתי עונות".
קפד ראשה של סנדי בר
ייאמר לזכותה של זיו שהיא מעצבת כנה. כזו שאין לה בעיה לדבר באופן חופשי על הכול - תכונה שנפקדת ממעצבי אופנה רבים, בוודאי כאלה שעומדים בראשן של רשתות האופנה הגדולות, המנסות לשמור על תקינות פוליטית. את הביקורת הגדולה ביותר היא מפנה דווקא פנימה, אל השינויים הארגוניים שעברו מותגי האופנה ב-15 השנים האחרונות, כחלק מהמעבר לייצור במזרח הרחוק.
"היום מעצב אופנה הוא כבר לא מעצב - הפכנו לפקידים!", היא אומרת בצער. "פעם מעצב היה מעצב. היינו מלאי כישרון, אמביציה. היום מעצב הוא חצי פקיד. וזה ככה בכל העולם". אבל לצד התסכול הנובע מתהליך הייצור המסורבל ורצוף הבירוקרטיות מול המפעלים במזרח הרחוק, יש לזיו גם כמה מלים אופטימיות לשגר למעצבים צעירים: "הדור של היום חשוף יותר למדיה, שפותחת בפניו המון דלתות. כשסיימתי את שנקר אף אחד לא חלם להקים עסק עצמאי. היום המעצבים הצעירים נועזים יותר, חצופים מאיתנו. אבל לנו, בגלל החוסר הגדול, היה דמיון רחב".
בשבועות האחרונים נמצאת רשת הוניגמן בלב הפרשה שמסעירה את החברה הישראלית - הדרת נשים מהמרחב הציבורי בירושלים. כשאני מנסה לברר את תגובתה בנוגע לקבוצת הפייסבוק שקוראת להחרים את המותג לאחר שצנזר, שלא לומר ערף את ראשה, של הדוגמנית סנדי בר משלטי החוצות בבירה - פיה של זיו מתמלא מים לראשונה במהלך הראיון.
בחודש שעבר גם מחקה החברה מדף הפייסבוק שלה את כל ההודעות מגולשים שביקשו הסברים בנושא. לא בדיוק הדבר הנבון לעשות, בטח בנושא טעון וחשוב כמו זה. מלחמת הגרסאות בין חברות הפרסום לעיריית ירושלים בנוגע למי נתן את ההחלטה להדיר נשים מהמודעות, תמשך כנראה לנצח. לענייננו, הוניגמן בחרה להתקפל אל מול הנשים הישראליות, קהל הצרכנים הגדול שלה. מי יודע, אולי בקמפיין הבא נקבל את סנדי בר עם שביס על הראש, ואולי סוף סוף יימצא תפקיד לטורבן שלבשה לוי לפני שנתיים.
תגובתה הרשמית של חברת הוניגמן לפרשה: "אין תגובה".
