עשה לי את השנה: אפליקציות אופנה לאייפד

אני חייבת להודות שפיתחתי אהבה של ממש לאייפד שלי, אך יותר משאני אוהבת את המכשיר עצמו, אני אוהבת את אפליקציות האופנה שיש בו. אלו השלוש שבהחלט ראויות להופיע תחת הכותרת "עשו לי את השנה":

1. Self Service: מגזין הכולל מודעות זזות, הפקות וידאו וסטילס. מדובר בחוויה מעוררת חושים, שלוקחת את עולם ההשראות שלי למחוזות חדשים. רק אחרי שתחוו, תבינו שהפרינט באמת מת.

2. סטלה מקרטני: כמו כל דבר שבו היא נוגעת, גם אפליקציית התוכן השיווקי של מעצבת האופנה מלאה בסטייל, טרנדיות והומור. זהו מיני-מגזין הכולל תוכן על אמנות, אופנה, מוזיקה, ומשחקים המאפשרים לך לשנות את האלמנטים לפי טעמך האישי.

3. TOD'S: מותג היוקרה שחוזר לאופנה עם הקאמבק של המוקסינים, יצר אפליקציה אישית מקסימה המבוססת על מה מחזיקה כל אישה בתיק. למרות שמדובר באפליקציה של מותג מסחרי, ההצצה המפתה לעולמן של נשים אחרות מנצחת את השיקולים השיווקיים ויוצרת פתח לעולם מופלא.

בתקווה שבסיכום השנה הבאה נוכל לדבר על אפליקציות אופנה ישראליות, תחום טעון שיפור בהחלט.

הרס לי את השנה: ווג פריז בלי קארין רויטפלד

בתחילת השנה האזרחית נפרדו דרכיהם של קארין רויטפלד – אייקון של סטייל, שיק וגבות פרועות – ושל המגזין הנחשב ווג פריז. מכל המהדורות של ווג, פריז תמיד היתה האהובה עליי. בעוד שהווג האמריקאי הוא פלסטיקי, מיינסטרימי וצרכני; הווג האיטלקי הוא רק לקוטור של הקוטור; הבריטי נמצא בדיסוננס תמידי בין איפוק להתמרדות; היפני הוא שיקוף של אנה דלו רוסו; ושאר הווגים לא באמת כאלה מעניינים – רויטפלד הביאה לגרסה הפריזאית של המגזין המיתולוגי סקס אפיל מתפרץ ושיקי.

בתקופתה של רויטפלד, ווג פריז הקפיד להביא לקוראים משהו חדש ואמנותי בכל גיליון. היא לא היתה סתם עורכת, אלא אוצרת אמנות של ממש. למרבה הצער, בית ההוצאה לאור קונדה נאסט לא ראה תמיד את הדברים באותו אופן. לאחר הגיליון שאירח את מעצב האופנה טום פורד, וכלל ילדות קטנות באיפור ובגדי נשים, כמו גם זקנים מתחרמנים בהפקת תכשיטים, פנתה רויטפלד לדרך עצמאית ואילו ווג פריז עבר לידיה של עמנואל אלט.

קארין רויטפלד. אייקון של שיק פריזאי וגבות פרועות (צילום: gettyimages)
קארין רויטפלד. אייקון של שיק פריזאי וגבות פרועות (צילום: gettyimages)

סטיילינג של רויטפלד בקמפיין החורף של שאנל
סטיילינג של רויטפלד בקמפיין החורף של שאנל

עם עזיבתה (יש הטוענים כי פוטרה בשל איומים שהגיעו למגזין ממפרסמים לא מרוצים לאחר סקנדל הילדות הדוגמניות) איבדתי את המגזין שכל כך אהבתי. הוא הפך למגזין פרווה, שלא חוקר את מושגי היופי שלנו לעומק או נותן להם פרשנות חדשה ומעניינת. לי נותר ליהנות מיצירתיותה של רויטפלד רק בעולם הקמפיינים המסחריים – שם היא עדיין מצליחה לייצר את האימג'ים הכי מרתקים.