הניסיונות לשלב בין אופנה ליצירות אמנות הם חלק מהותי מאופיו של ענף העיצוב. כבר בתחילת המאה ה-20 פנה מעצב האופנה החשוב פול פוארה לחפש השפעות והשראות מתחומי האמנות, וחבר אל אמני אוונגרד כמו הציירים ראול דופי ואנדרה דרן כדי שישמשו עבורו כמעצבי טקסטיל. בהמשך פנה אל חברי קבוצת העיצוב "הסדנאות הווינאיות", ומהם רכש הדפסי טקסטיל שבהם השתמש בעיצוביו.

רעיון הפוך עומד בלב הקורס "עיצוב טקסטיל בהשראת יצירות אמנות", שהתקיים בסמסטר האחרון במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר ואשר תוצאותיו מוצגות ממחר (שני) ולמשך שלושה ימים במוזיאון תל אביב לאמנות. במסגרת הקורס, שמתקיים זו השנה השנייה, עיצבו סטודנטים משנה ג' במחלקה פריטי לבוש בהשראת יצירות אמנות מאוספי מיזנה בלומנטל ושרה ומשה מאייר המוצגים במוזיאון.

"הרעיון היה לחשוף את הסטודנטים ליצירות אמנות מהמאה ה-20", מספר מנחה הקורס, מעצב האופנה דודו גבריאלי, בזמן סיור בין הדגמים במוזיאון. "כל סטודנט התבקש לבחור עבודה מהאוסף, לחקור אותה לעומק, לעצב טקסטיל בהשראתה, ובהתאם – לעצב שמלה בסגנון אוונגרדי". הפרויקט עלה בראשו של גבריאלי לפני כשנה וחצי בעת ביקור במוזיאון טייט מודרן בלונדון. "אמנות ואופנה הם האהבות הגדולות ביותר בחיי וחיפשתי כיצד לשלב ביניהן", הוא אומר. עם שובו ארצה פנה למנהלת מחלקת החינוך במוזיאון עדי כץ שפירא. יחד עם ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר אורי צייג ועם זיוה קורט, מרצה בכירה במוזיאון, ובהנחיה טכנית של סשה קנין – נולד הפרויקט.

שמלת הסריג של מאשה זברין. בהשראת "הפלנטה המבוהלת" של מקס ארנסט (צילום: ניקיטה פבלוב)
שמלת הסריג של מאשה זברין. בהשראת "הפלנטה המבוהלת" של מקס ארנסט (צילום: ניקיטה פבלוב)

21 העבודות הפזורות לצד יצירות האמנות מעניקות להן רובד נוסף. הסטודנטים הטעינו את השמלות בפרשנות אישית משלהם, מהלך המעניק למבקר אפשרות להתבונן בעבודת האמנות מזווית מקורית חדשה. אספקט בולט אחר בתערוכה הוא פיתוחי טקסטיל מרשימים וחדשניים. הסטודנטית מאשה זברין, למשל, יצרה שמלת סריג העשויה מחוטי ויסקוזה וניילון בצבעוניות של צהוב חלמון וכחול ים, בהשראת "הפלנטה המבוהלת" (שמן על בד, 1942) – אחד הציורים הראשונים שצייר מקס ארנסט בארצות הברית, שאליה גלה מגרמניה. השמלה של זברין מזכירה בצורתה מעין חייזר או יצור ים, בטכניקה הזורקת את הצופה לעבודות מוקדמות של מעצב הטקסטיל החדשני צורי גואטה ולעיצובים משנות ה-80 של מעצב האופנה טיירי מוגלר.

בניגוד להשראה החופשית של זברין, היו גם סטודנטים שניסו לתת פרשנות מופשטת ליצירות. נגה הררי בחרה בציור "טורסו של אישה" של פיקאסו (שמן על עץ, 1953), ויצרה שמלת סטרפלס מקנבס שעליה חיברה טלאיי PVC בצבעוניות של אדום וחום כמופיעים בציור. ההתמקדות בטורסו של השמלה ובצבעוניות הדומה יצרה מעין ציור לביש, רק שבניגוד לעץ שעליו צייר פיקאסו – נעשה מיריעת קנבס.

לדברי גבריאלי, ההנחיה שקיבלו הסטודנטים היא ליצור שמלה אוונגרדית, מבלי לנסות להתכתב עם מגמות אופנה עכשוויות או להתחשב בנוחות הבגד. חלק מן היצירות שמרו על הנחיה זו, אולם נדמה כי עבודות מסוימות נרתעו מלקחת את הרעיונות היצירתיים מעבר לפרשנות המופשטת. עם זאת, שתי עבודות הצליחו לפרוץ את המחסום, והיו יכולות בקלות למצוא את מקומן על מסלול התצוגה: שמלת הוויסקוזה השחורה עם סיבי צמר מרינו שנסרגו לקונסטרוקציה עצומה היורדת מהכתפיים שיצרה עדי יגודה בהשראת פסלו של ג'קומטי "אישה מוונציה" (ברונזה, 1956/57); ושמלת הסטרפלס השזורה שתי וערב מסיבי ניילון ולורקס על בסיס שיפון בגוני פודרה עם שובל תלת ממדי המחובר בגב המודל כמעין תכשיט, או אם תרצו – שריון קל, שיצרה מיכל כהן בהשראת הציור "סצנת בלט" של דגה (פסטל על נייר, 1890-1887).

מוזיאון תל אביב לאמנות. שדרות שאול המלך 27, תל אביב. טל' לפרטים:

03-6077020. שעות פתיחת התערוכה: ב', ד' 16:00-10:00;

ג' 22:00-10:00. כניסה: 42-21 שקל.