בחודש שעבר הוזמן מעצב הנעליים הישראלי קובי לוי להרצות בפני סטודנטים במכון הטכנולוגי לאופנה F.I.T בניו יורק, ועל הדרך התפנה לפגוש לראשונה את לקוחת הזהב שלו, וופי גולדברג. ההיכרות בין השניים החלה לפני כארבע שנים, במייל ששלחה גולדברג ללוי ובו הזמנה של נעליים בעיצובו. לוי חשב שמדובר במתיחה, אך שמח לגלות שמאחורי המייל אכן מסתתרת הקומיקאית האמריקאית הנודעת, שמאז הפכה ללקוחה קבועה שלו. בביקורו הנוכחי בניו יורק הוא הוזמן לפגוש את גולדברג מאחורי הקלעים של תוכנית הטוקשואו שלה The View, והיא אף הזמינה אותו להישאר ולצפות בה מהקהל. במהלך התוכנית, כשלרגליה זוג כפכפי בננה מקולפת בעיצובו של לוי, גולדברג הציגה את המעצב בפני הקהל והצופים בבית כמעצב הנעליים החביב עליה. היא סיפרה לקהל כי הכירה את לוי במקרה, בעודה משוטטת באינטרנט בחיפוש אחר נעליים ייחודיות. גולדברג נתקלה בדגם המדונה שעיצב - נעליים שנוצרו בהשראת התלבושת של ז'אן פול גוטייה לסיבוב ההופעות "אמביציה בלונדינית", עם חרטום מוזהב בצורת מחוך וחלק אחורי בצורת הקוקו הבלונדיני שהיה תלוי מראשה של מדונה, וכך נחשפה ליצירותיו. לבסוף רכשה דגם אחר, כי "האגו שלי יותר מדי גדול כדי ללכת עם נעליים שנראות כמו מדונה", צחקה גולדברג בתוכנית (החל מדקה 12:30 ביוטיוב שלפניכם).
היום מחזיקה גולדברג בעשרה זוגות נעליים בעיצובו של לוי – כמות עצומה בהתחשב בקצב האיטי שבו משחרר המעצב דגמים חדשים.
עוד בערוץ האופנה
- חלום ליל קיץ: הקמפיינים המדוברים של תעשיית האופנה לעונה החמה
- מייד אין TLV: למה יצואני האופנה שלנו מטשטשים את ישראליותם?
- המחלקה לאופנה בשנקר צונחת מטה בדירוג 50 בתי הספר המובילים בעולם
בסטודיו שלו בתל אביב, שהוא בעצם סלון בדירת שני חדרים צנועה ברחוב נחלת בנימין, לוי משדר נינוחות וקוליות מול החשיפה הגדולה לה זכה. הוא לא מחזיק משרד יחסי ציבור, הוא ממעט להיחשף בתקשורת, ומהצד נראה כי הכול קרה לו במקרה. למשל, הפנייה מליידי גאגא לפני שלוש וחצי שנים, כשהזמינה ממנו נעליים בעלות מראה דו-ראשי לווידיאו-קליפ של הלהיט Born This Way. "יום אחד הגיע מייל מהסטודיו של ניקולא פורמיקטי (הסטייליסט לשעבר של ליידי גאגא, א"י). ביקשו שאשלח את הנעליים. אחרי חודש הן חזרו, וזהו. אחרי שיצא הקליפ ראיתי אותן. הן אומנם מופיעות על המסך רק לשבריר שנייה, אבל שימח אותי לראות אותן", הוא אומר בנונשלנטיות. פנייה אחרת שקיבל לפני שנה וחצי היתה מחברת דיסני, שהזמינה ממנו שלושה זוגות בהשראת המכשפות מסרטי האגדות של החברה. גם אז, הוא מספר, חשב שמדובר במתיחה.
לוי הוא לחלוטין לא עוד מעצב נעליים במובן המוכר של המילה. מה שמבדל אותו מאחרים בתחומו, גם בשיח העולמי, הוא העיצוב המקורי של האובייקטים. במילים אחרות, הנעליים שהוא מייצר אינן בהשראת רעיון מסוים, אלא הן הרעיון עצמו. למשל, נעליים בצורת פלמינגו, נעלי ראש תרנגול. לדעתו, זאת גם הסיבה לכך שאנשים מגיעים אליו בכוחות עצמם, ללא סוכן בינלאומי או מערך יחסי ציבור. לפני כשנה וחצי הוזמן להתארח בתוכנית E Factor של ערוץ E בגרמניה, בהנחייתו של חורחה גונזלס, המקבילה הגרמנית של ג'ואן ריברס המנוחה, עם פה לא פחות מטונף וגוף שרירי על עקבים. לוי קיבל טלפון מהערוץ, שנחשף לעיצוביו באינטרנט והזמין אותו לריאיון קצר בתוכנית ושיחה על נעליים וסלבס. "הרוב היה בגרמנית, ולא הבנתי כלום", צוחק לוי, "אבל התוכנית קיבלה חשיפה גדולה בגרמניה, וגונזלס אף רכש ממני זוג מגפי מחוך". כאמור, גם גולדברג וגאגא הגיעו אליו בכוחות עצמן. "וופי אמרה לי שהיא מאוד אוהבת נעליים ומעדיפה לקנות מעצבים בעלי שפה אישית ופחות מותגי יוקרה", הוא מספר. "יש לה מאחורי הקלעים בתוכנית ארון נעליים גדול עם מדפים שלמים - מדף של מקווין לצד מדף שלי".על מה דיברתם במפגש?
"היא בעיקר התעניינה איך הדברים עובדים, מהיכן אני שואב רעיונות וכדומה. אנשים שמכירים אותי רק מהבלוג והחנות אונליין תופרים לעצמם סיפור בראש. מי יודע שאני יושב בסטודיו פצפון מתוך דירת שני חדרים בנחלת בנימין?"
ליידי גאגא, וופי גולדברג, דיסני. אנשים בנו קריירה בינלאומית על הרבה פחות מזה. למה אתה לא ממנף את ההישגים האלה לטובת הביזנס שלך?
"מה שמקדם אותי זה העיצוב, לא הסלבס. אבל אתה צודק, אפשר למנף את זה לעסק כלכלי".
מההתרשמות שלך הסלבס אכן תורמים לעלייה במכירות?
"אין בום של מכירות לאחר אייטם. אבל במצטבר זה תורם. אני תמיד מוציא את הדגמים החדשים בניוזלטר למנויים, וזה עובר בין אנשים שנחשפים לעבודה. הם לא בהכרח יקנו את הנעליים החדשות, ולפעמים יחפשו דווקא את אלה שהן פחות תיאטרליות".
יש לך עיצובים שאפשר להגדיר אותם כמסחריים יותר מנעליים בצורת בננה מקולפת?
"יש לי נעליים תיאטרליות פחות, ועכשיו אני עובד על פיתוח ליין חדש ונגיש יותר, שנמצא בעבודה מתקדמת. אני רוצה שהנעליים בקו המשני יראו את החזון שלי ויהיו נגישות כלכלית. אני מקווה שבמהלך השנה נצא עם הקולקציה הראשונה".
לוי, 40, הוא דמות ותיקה בסצנת הנעליים הישראלית. מאז סיום לימודיו במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל בשנת 2001, הוא שימש כמעצב במותג הנעליים "שולה", יחד עם המעצבת שני לקס - מותג שנסגר לפני כשנתיים. בהמשך עבד תקופה קצרה עבור חברת נעליים אמריקאית, ובמקביל פתח סטודיו בגן החשמל בתל אביב, שנסגר לאחר שנתיים בלבד. בנוסף, הוא מלמד עיצוב נעליים בבצלאל ובבית הספר לנעליים "הגילדה". למרות הישגיו הרבים, קשה להגדיר את לוי כמעצב נעליים, מכיוון שהאובייקטים שהוא מייצר ומעצב בעבודת יד בסטודיו הם פריטי אמנות, וכך גם המחירים שלהם. הנעליים מיוצרות בהזמנה אישית בלבד, במחירים שיכולים להגיע גם עד ל-3,080 דולר לזוג נעלי המדונה, או 2,240 דולר לנעליים עם עקב שנראה כמו מסטיק שנדבק לנעל ונמתח איתה מעלה. באתר מצויים גם דגמים זולים יותר, כמו דגם סינדרלה החדש ב-900 דולר - נעלי עקב שחורות עם דמותה של סינדרלה עצמה, השוכנת ברווח שבין העקב לשיפוע הנעל.
שאלת המחיר היא קריטית בעיני לוי, והוא מספר כי הדבר מגביל אותו גם בעיצוב. כך למשל, הוא בחר לוותר על ייצור דגם נעליים עם עקבים שנראים כמו סולם ועשויים נירוסטה מכופפת. עלות הייצור של כל עקב היא 600 שקל, עוד לפני שמתחילים לתמחר את הנעל עצמה ושעות העבודה הרבות.
העבודה העמלנית בסטודיו, לבד, רק הוא והעור המתוח על האימום, היא לדברי לוי הכרח. לדבריו, בתעשיית הנעליים המקומית כמעט שלא נותרו בעלי מקצוע טובים, שלא לדבר על חומרים. "זאת גם הסיבה לכך שאני לא יכול לייצר כאן את הקו המשני, לצערי. זה הרבה יותר הגיוני מבחינת הנגישות שלי למפעל ולתהליך הייצור, אבל לא נשארו בישראל יצרנים טובים. מה שנשאר זה שאריות של פעם שהולכים ונעלמים".
מנגד, יש רנסנס של מעצבי נעליים בישראל. איך אתה מסביר את זה?
"יש כאן הרבה אנשים מוכשרים ואמביציוזיים שרוצים לעשות נעליים, והם מוצאים את הדרכים להפיק את זה. וזה מול מקומות עם פסיליטיז שאין בהם כישרון. מעצב בישראל צריך להיות גם בעל עסק, גם לנהל אותו וגם לעצב, וזה קשה. כל מעצב נעליים שמייצר פה יגיד לך שמאוד קשה לייצר כאן. אין חומרים, אין מפעלים, והוא כל הזמן עסוק בכיבוי שריפות. אז מתי יש לו זמן לעצב?"
גם הסגנון של רוב מעצבי הנעליים כאן די זהה. כמי שמלמד עיצוב נעליים ומוציא מדי שנה בוגרים חדשים תחת ידו, איך אתה מסביר את זה?
"אנחנו מדינה קטנה ויש פלח ספציפי שרוכש נעלי מעצבים ישראלים. כשפונים אל אותו פלח תמיד יהיו דברים משותפים. מצד שני, אתה צריך למצוא את הייחוד שלך כמעצב. לכן יש מעצבים שעושים דברים שונים וייחודיים, ויש את מי שעושים מיינסטרים. אני תמיד אומר שאם זה קיים, סימן שמישהו קונה את זה. אם יקנו יותר נעלי עקב, יעשו יותר נעלי עקב. אבל נשים ישראליות מעדיפות נעליים פרקטיות ונוחות".
אבל אז אתה נכנס לרשתות הנעליים הגדולות, והמדפים מוצפים בנעלי עם עקבים אימתניים של 12 ס"מ. איך מסבירים את זה?
"יש מאחורי זה היגיון. הנעליים זולות, והמחיר מבטל את הפרקטיקה. הדבק שלי בנעליים עולה יותר מנעליים ברשתות שציינת. הם עושים ביזנס מעולה. העיצוב זה לא הדבר הכי חשוב להם, והמוצר הוא מאוד זול, כך שהמחיר הוא אפילו לא פקטור בקנייה. אם מישהי רוצה ללבוש נעלי עקב למשך חמש דקות, לזרוק אותן כשהיא מגיעה לאירוע ולחזור הביתה עם נעליים אחרות של אותה חברה שהיא שמה בתיק - גם זה עובד. שוב, כי המחיר כאן לא פקטור".
