ביום שישי שעבר רעדה האדמה במשרדי בית האופנה ברברי שבמרכז לונדון. ישיבת הדירקטוריון שהתכנסה להצביע על שכרו החדש של מנכ"ל החברה והמנהל הקריאטיבי כריסטופר ביילי, סירבה לאשר את דרישותיו. 52 אחוז מבעלי המניות של החברה, אמרו לא לחבילת פיצויים בגובה 20 מיליון ליש"ט (34 מיליון דולר) שדרש ביילי. סכום זה אמור היה להצטרף לחבילת תגמולים שנתית בשווי 10 מיליון ליש"ט (17 מיליון דולר), הכוללת את שכרו השנתי, 1.1 מיליון ליש"ט, "קצבה" שנתית בגובה 440 אלף ליש"ט, ובונוסים על מכירות.
נשיא חברת ברברי, סר ג'ון פיס, מסר ליומון הדיגיטלי "ביזנס אוף פאשן" (BOF): "אנו מודעים לכך שמר ביילי יכול לפקד על חבילה גבוהה בהרבה מחוץ לבריטניה, בה התגמולים והשכר יכולים להיות גדולים יותר ולא מפורסמים בציבור. אנג'לה (ארנדט, מנכ"לית ברברי הקודמת, א"י) הלכה לחברת אפל עבור חוזה של 60 מיליון דולר". פיס הדגיש כי "חיוני לשמור את כריסטופר בעסק", והסביר כי חלק גדול מהסכום שמשולם לביילי הוא תלוי ביצועים, והוא יקבל אותו רק כל עוד ברברי תמשיך בביצועים חזקים, מהם ירוויחו גם בעלי המניות. על פי נתונים של WWD, ברבעון הראשון של 2014 עלו המכירות של ברברי ב-17 אחוז, וההכנסות עמדו על 461 מיליון ליש"ט.
עוד בערוץ האופנה
- יצאנו לפרסומות: הקמפיינים המסעירים של החורף הבא
- קולקציית הרמדאן של דונה קארן
- גמר שנקר: הבוגרת הטרייה מאיה אזן היא האחיינית של אלבר אלבז
המקרה של ברברי וביילי זכה בסוף השבוע האחרון לכותרות בכל עיתוני בריטניה. לא בכל יום נחשף שכרו של אחד המעצבים החזקים בעולם, ובבריטניה בפרט, שמאז כניסתו לבית האופנה בשנת 2001 ומינויו לתפקיד המנהל הקריאטיבי שמונה שנים לאחר מכן, הזניק את ברברי קדימה ולמעלה, והפך אותה מחברת אופנה עם מעילי טרנץ' ודוגמת משבצות נודעת, למותג אופנה מוביל, עדכני ומכתיב דעת קהל. באחד במאי 2014 הוא אף התמנה למנכ"ל החברה, תפקיד אותו מילאה עד כה אנג'לה ארנדט, שעזבה, כאמור, לחברת אפל. חבילת השכר של ארנדט בשנת 2013 עמדה על 16.9 מיליון ליש"ט לשנה. מעט מאוד ביחס למענק הכניסה שקיבלה באפל, בגובה של 68 מיליון דולר. האם דרישותיו של ביילי, החולש כיום בחברה גם על הצד הקריאטיבי וגם על הפן הניהולי, מוגזמות? על פי כותרות העיתונים באנגליה, יש סיכוי שמדובר בתחילתה של מחאה חברתית. בכותרת של הפייננשל טיימס נכתב כי "ביילי הובס", הסאנדיי טיימס שאל "האם ביילי שווה את זה?" והצהובון דיילי מייל הסתפק במילה אחת: "תועבה!".
הדיון בשכר המעצבים הבינלאומיים צריך להתחלק לשלושה: מעצבים שהם גם בעלים של בית האופנה, כמו, ג'ורג'יו ארמאני, דונטלה ורסאצ'ה או ראלף לורן, שעל פי פורבס חבילת השכר השנתית שלו ב-2013 עמדה על, תחזיקו חזק, 36,325,782 מיליון דולר!
הקבוצה שנייה כוללת מעצבי אופנה המשמשים כמנהלים קריאטיביים ראשיים, ע"ע ראף סימונס לדיור, ניקולא גסקייה ללואי ויטון, ריקרדו טישי לז'יבנשי ועוד. כאן השכר נקבע על פי חוזה אישי, בונוסים על מכירות גבוהות וחבילת פיצויים, המשמשת תמריץ לבית האופנה להשאיר את המעצב בחברה. בדרגה הפחותה יותר, ישנם מעצבים משניים העובדים בכל אחד מבתי האופנה, ששכרם נמוך בהרבה, ועומד על פי הערכות בענף בגובה של 60-200 אלף דולר לשנה, תלוי בוותק, בניסיון, במוניטין וכו'. מעצב מתחיל בארצות הברית יכול להרוויח 60 אלף דולר בשנה.
בדומה לביקורת סביב שכר הבכירים בישראל, ובהם בכירי תעשיית האופנה, גם בעולם מתחולל דיון דומה. השערה מבוססת בתעשייה גורסת כי אחת הסיבות לפיטוריו של מעצב האופנה ג'ון גליאנו מבית כריסטיאן דיור, מעבר להתבטאויותיו האנטישמיות, היתה שכרו הגבוה, מיליון יורו לשנה, לא כולל הוצאות, בונוסים וכד', אשר עמדו על סך כולל של 3.82 מיליון יורו לשנה, כפי שדיווח WWD. לצורך השוואה, שכרו של ראף סימונס, מעצב דיור בשנתיים האחרונות, עומד גם הוא על מיליון יורו לשנה, אלא שבטוטאל, כולל בונוסים והוצאות, הוא עומד על פי הערכות בענף על 1.7 מיליון יורו, שהם 2 מיליון יורו פחות מגליאנו.
גם עזיבתו של מארק ג'ייקובס בשנה שעברה את בית לואי ויטון התרחשה על רקע חילוקי דעות על שכרו. המעצב דרש חבילת שכר שנתית של 10 מיליון דולר ועל פי מקורות בענף, סורב. ג'ייקובס הפך את לואי ויטון למותג האופנה החזק בעולם, עם 9.4 מיליארד דולר הכנסות בשנת 2013, וככל הנראה רצה להיות מתוגמל על כך בהתאם. לשם השוואה, ההכנסות של גוצ'י ממכירות עמדו בשנה שעברה על 4.7 מיליארד דולר, פראדה עם הכנסות של 4.65 מיליארד דולר, ושאנל עם 4.4 מיליארד דולר. הסכומים כוללים לא רק את ענף ההלבשה והאביזרים של החברה, אלא גם הכנסות מקוסמטיקה, רישיונות למוצרים נלווים כמו משקפיים ועוד.
בכתבה שפרסם השבוע עורך BOF אירמן אמד, הוא מסביר כי בתי האופנה הגדולים מוצאים כי קשה מאוד למצוא מנהל קריאטיבי מוכשר עם חזון עסקי. אמד מביא כהוכחה דו"ח שפורסם על ידי חברת הייעוץ לאופנה Boston Consulting Group מוקדם יותר השנה, שמצא כי כמעט 70 אחוזים מחברות יוקרה ואופנה מוצאים את זה "בלתי אפשרי" או "קשה מאוד" לשכור מנהלים יצירתיים. מעצבים מוכשרים יש לא מעט בתעשייה, אך כדי להוביל מותג אופנה לרווחים של מיליארדים דרוש גם הון אנושי, ראייה עסקית, וחשיבה על הצרכים של הלקוחות בכל העולם. השכר מבטא לא רק את העבודה הבלתי אפשרית סביב השעון, אלא גם מחווה לפועלו של המעצב והשארתו במותג.
על אף פרסום ההכנסות השנתיות של בתי האופנה, שכרם של חלק גדול ממעצבי האופנה נשאר חסוי. זאת, למעט מספר חברות ציבוריות שמחויבות לפרסם דוחות לבעלי המניות. ההערכות בענף על פי מגזינים פיננסיים הן ששכרם של מעצבים בסדר גודל של ריקרדו טישי לז'יבנשי, פרידה ג'יאניני לגוצ'י ופיבי פילו לסלין, עומד סביב מיליון יורו לשנה. כאמור, לכל אחד מהמעצבים ישנו חוזה אישי, הכולל שלל הכנסות מעבר למשכורת. הנה שלושת מעצבי האופנה שהם שיאני השכר בתעשייה העולמית.
1. קרל לגרפלד, מעצב הבית של המותגים פנדי ושאנל, ובעלים ומעצב של המותג הנושא את שמו, מרוויח על פי הדיווחים מפנדי ושאנל יחד 30 מיליון דולר בשנה.
2. כריסטופר ביילי, המנהל הקריאטיבי של ברברי משנת 2009 ומנכ"ל החברה מחודש מאי השנה, מרוויח חבילת שכר של 10 מיליון ליש"ט, מתוכה שכרו כמעצב עומד על 1.1 מיליון ליש"ט, וכל היתר הוא בונוסים, הטבות והוצאות.
3. ניקולא גסקייה, המנהל האמנותי משנת 2013 של בית האופנה הצרפתי לואי ויטון, משתכר על פי הערכות שפורסמו 6 מיליון יורו לשנה. לא רע. עם עזיבתו את בית האופנה בלנסיאגה לפני למעלה משנה, פורסמו תנאי החוזה שלו. בשנת 2012 חתם גסקייה חוזה לחמש שנים על סך של 20 מיליון יורו, כלומר, 4 מיליון יורו לשנה. עם עזיבתו את בלנסיאגה הוא יצא גם עם 10 אחוז ממניות המותג, בשווי 32 מיליון יורו. וואו.
