מאחורי הקלעים לפני תצוגת האופנה של רונן חן האווירה רוחשת וגועשת. הסלבס מתצוגת מיני מאוס טרם עזבו את הבניין וצוות האיפור והשיער מנסה לארגן את הזירה להמשך הערב, שעוד רחוק מסיום. את חן עצמו אנחנו מאתרים ספון באחד מחדרי ההלבשה הצדדיים, שם הוא מסביר לנו שלמרות חיוך הזן המתוק שמתנוסס על פניו, המצב לא תקין בכלל.
עוד בשבוע האופנה בתל אביב
"אנחנו פחות משעה לפני התצוגה וכל הבגדים הגיעו מקומטים לחלוטין, אנחנו צריכים לגהץ עכשיו 50 אאוטפיטים", הוא מסביר. זוהי התצוגה הראשונה של חן במסגרת שבועות האופנה בתל אביב והיא מגיעה לרגל ציון 20 שנה של קריירה מסחרית ומשגשגת. עתה הגיע הזמן להעניק לאימפריה הבינלאומית שלו (לחן חנויות בארץ וגם בחו"ל) את תו התקן הנחשק של תצוגה גדולה ועתירת מוזמנים.
"לוחמות אוריגמי", כך מכנה חן את סגנון הדגמים שהעלה הערב על המסלול, קולקציה המיועדת לחורף 2014-15. ההשראה היא, כמשתמע מכך, אוריגמי – מראה מתקפל שגיאומטריה פשוטה בבסיסו. "אני ידוע כמעצב מאוד לביש ומסחרי", מתוודה חן, "ולרגל חגיגות ה-20 לקריירה שלי החלטתי לחזור קצת למקורות העיצוב, למקום יותר ניסיוני שיש בו יותר ביטוי אישי שלי כאמן ומעצב". עם זאת, חן מאמין כי הקהל הקבוע והוותיק שלו יקבל באהבה את הסגנון של הקולקציה, והוא מתחייב שבהחלט לא מדובר בקולקציית מסלול בלבד – יותר מחצי מהדגמים שמופיעים בתצוגה ימצאו את דרכם לייצור המוני.
נקודות האור
החומרים. חן יודע לבחור בדים שהם לבישים ויקרים למראה בו זמנית, ומעבר לכך – מדובר בטכנוקרט שיודע להתאים את החומר המושלם לפריט ולגזרה הנכונה לו. בכל הנוגע לרמה הטכנית ולבחירת הבדים, אין ספק כי מדובר במעצב מהמעלה הראשונה.
פריטי הקז'ואל. אי אפשר להקל ראש באימפריית בגדי הקז'ואל המשגשגת של חן, שבזכותה זכה בקהל לקוחות נאמן ואוהב, שהולך איתו יד ביד לאורך שנים ארוכות. גם בתצוגה בלטו לטובה הפריטים שפלרטטו עם מחוזות הקז'ואל המוכרים של המעצב, כמו גופיות הדראפה, מכנסי הסקיני מעור, הז'קטים הקטנים, המכנסיים ושמלות הסריג הקלות. אלו הרכיבו את הרגעים הטובים ביותר בתצוגה.
נקודת החושך
הקלישאות. השראת ה"לוחמות" שליוותה את הקולקציה הביאה את המעצב לכוון למראה אקספירמנטלי וקודר, השונה מאוד מכתב היד המזוהה איתו. הבחירה הזו גרמה לתצוגה לגלוש לקלישאת המראה הדרמטי והאפל – מתמונת הרקע של יער קודר, דרך האיפור הדרמטי והכבד, השימוש בעורות, הכפפות השחורות והמחוספסות למראה ואפילו המוזיקה הרוקיסטית והרועשת. הגבול הדק שבין אמזונות מעוררות יראה למלכות סאדו קשוחות נחצה לא מעט פעמים במהלך התצוגה, והמראה שהתקבל היה לא לביש (עניין כמעט בלתי נתפס בהתחשב בכך שמדובר בחן) ואף לא חדשני.
יעל רגב