מה יש לנו מגברת לוין? למה אנחנו שופטים אותה כל כך בחומרה? איך ייתכן שדווקא האמא-לביאה, שבנתה במו ידיה את המותג הישראלי המדובר ביותר בעולם בשנה החולפת, אם לא בכל הזמנים – היא גם אחד האנשים הכי מושמצים ושנויים במחלוקת בארץ? ואיך היא מצליחה בכל זאת להתעלם מכל רעשי הרקע ולהמשיך לעשות בדיוק את כל הדברים הכי נכונים?
אנחנו מדברים על אמא של בר, כמובן, ציפי לוין.
לאחרונה אני חושבת עליה לא מעט. אולי משום שהשנה נולדה לי עמליה, ויחד איתה נולדו לי גם כמה אינסטינקטים פולניים שלא ידעתי שיש בי. כך או כך, מצאתי את עצמי מהרהרת בציפי, לומדת אותה, בוחנת את הבחירות שלה, עוקבת אחר האמהות שלה, המקצועיות שלה. ההרהורים האלה מושפעים תמיד מהאווירה הישראלית כל-כך של ההורות שלנו: יפה ככל שתהיה, אני אומרת לעצמי ככל אמא לילדה בישראל, אני לא אקח דוגמה מציפי לוין, לא אדחוף את הבת שלי למכור את גופה לתעשיית האופנה והזוהר.
עוד בערוץ האופנה
מגדל הפיקוח מאחורי בר
השנה שבה נשאבתי לגידול בתי הקטנה, היתה (ואין שום קשר, אני יודעת) השנה הטובה ביותר בקריירה של בר. באחת היא הפכה מלוח מטרה מהלך לטוקבקיסטים - "משתמטת", "בוגדת" וכמובן "כולה פוטושופ" – למאמי הלאומית הבלתי מעורערת, מולטי-טאלנט, גאווה ישראלית, תעשיית חיוכים שמגלגלת מיליונים. השנה שבה הדוגמנית-שחקנית-מנחה-אשת עסקים בר רפאלי השאירה מאחוריה ענן אבק ובמרחק עצום גם את כל הכוכבות, ישראליות או עולמיות, בכל הנוגע למידת העניין של הקהל הישראלי בה.
רק לפני שנתיים, כשנפרדה מליאונרדו דיקפריו, ששה התעשייה המקומית, כולל צלמים וסטייליסטים שעבדו איתה, וכמובן התקשורת, להספיד את הקריירה של בר. טענו שבלי ליאו ישתחרר כל האוויר מהבלון שלה, ש"אין לה באמת כישרון" כשחקנית או כדוגמנית, שבקרוב "כל העסק יקרוס", והנה היא סוגרת את 2013 בניצחון ענק. תזכירו לה מי זה ליאו?
איך היא עשתה את זה?
היא עשתה את זה כי אמא ציפי ניצבת כמגדל פיקוח עצום מאחוריה. תומכת, מגוננת, מקבלת החלטות גורליות, ממריאה את הקריירה ומיירטת את המכשולים. המושכת בחוטים.
אז בואו נדבר על ציפי לוין
ציפי לוין פתחה את השנה המצוינת של המותג שילדה ובנתה מאפס בעזרת נשיקה חורכת-מסכים עם אולטרה-חנון בפרסומת היקרה ביותר בהיסטוריה, בשידור הנצפה בעולם, הסופרבול האמריקאי. בתוך דקות הבעיר הסרטון את התקשורת העולמית, שהכריזה: "המכוער הוא היפה החדש". ככה זה, אם ציפי לוין החליטה שבר תנשק אותך, אתה חייב להיות הדבר הכי לוהט בסביבה. טרנד חדש נקבע, המפרסם גו דדי מדווח על שיא היסטורי של מכירות, אמא גאה.
באוקטובר סימנה ציפי הישג משמעותי נוסף: בית המשפט קבע כי יבואנית סמסונג, סאני, בשליטת איש העסקים אילן בן דב, תפצה את בר רפאלי בכחצי מיליון שקל. הניצחון הזה אותת לפרסומאים בישראל מה באמת צפוי למי שיתחכם וינסה לעשות קופה על גבה החטוב של בתה.
בה בעת, המותג של ציפי לא הפסיק לדפוק קופה לאורך 2013: קמפיינים לפוקס, עם חוזה שמוערך במיליון שקל בשנה. קמפיין לבושם של אסקדה ועוד קמפיין למשקפיים של קרולינה למקה. היה זה אך צפוי שמגזין פורבס הישראלי ימקם את בר כראשונה ברשימת הדוגמניות המרוויחות ביותר, לאחר שהכנסותיה הוכפלו (!) לעומת השנה שעברה ועמדו על עשרה מיליון שקל.
הטוויסט בעלילה הגיע אחרי 12 עונות עם פוקס: האמא של הפרזנטורית הנוצצת החליטה שהבגדים של פוקס התכווצו עליה. כך יצא אל הדרך מהלך עסקי-פרסומי מרתק בניצוחה של ציפי לוין. היא חברה אל המתחרים של פוקס, הקבוצה המחזיקה במותגים הודי'ס, טופ טן וקרולינה למקה, ותפרה חוזה שמן, שכלל בעלות על חמישה אחוזים ממותג המשקפיים. על הדרך זכה גם האח הקטן לאבק כוכבים בקמפיין חוצות ענק. היעד היה ברור: להגדיר מחדש את ההיררכיה באופנה הישראלית: אם בר רפאלי איתך – אתה שולט בשוק.
ובזמן שמותגי ענק משלמים מיליונים כדי שבתה תצטלם לבושה בבגדיהם, בעמוד האינסטגרם הפרטי של בר החליטה ציפי לאפשר אוטונומיה. מעל לראשם של המפרסמים הגדולים ששכרו את שירותיה, היא מעלה בר לעיני מיליון עוקבים נלהבים תמונות סלפי שבהן היא לובשת, ובכן, את הבגדים שהיא באמת רוצה ללבוש. למותג הישראלי הצעיר סאמפל, למשל, זה עשה את השנה. כי את מה שבר לובשת מרצונה, כולן רוצות לקנות.
מרכיב האקס
את 2013 סוגרת ציפי לוין בכיבוש מפלצת הפריים-טיים האולטימטיבית, אקס פקטור.
שנים היא כיוונה לשם, ידעה לחכות בסבלנות להזדמנות הנכונה, לומר "לא" הרבה פעמים, על מנת להסכים פעם אחת ולתמיד. כמו בכל יום צילומים של בר רפאלי עוד מילדותה, גם לשידורים החיים של אקס פקטור מגיעה ציפי שלובת זרוע עם בתה, מבקרת, מפקחת, בודקת ולא נחה עד שהיא משתכנעת שהמותג שלה קיבל את התנאים האופטימליים לפרוח: ארוחת צהריים בריאה, מספיק זמן לחזרות, איפור, שמלה וצמה מושלמת.
מסיבת סוף השנה של ציפי לוין היא ניצחון בלתי רגיל, היסטורי במושגים של המותג שלה. הילדה שלה, ההיא שטוקבקיסטים הכי אהבו לשנוא, מוכתרת בימים האלה באופן רשמי לחביבת הקהל, אולי של כל הזמנים. כה בלתי טריוויאלי.
רשימת ההישגים הגדולים של בר, רק בשנת 2013, עמוסה להתפקע. העניין הוא שמאחורי כל הישג, כל החלטה, מגדולה עד קטנה, מהשקעות נדל"ן ועד חולצת בטן על במת האקס – עומדת ציפי אחת. אמא, שהיא גם סוכנת, גם מנהלת אישית, גם מנהלת מותג, גם דוברת ויחצ"נית, מזכירה וקואוצ'רית. שורה מ-ד-ה-י-מ-ה של תפקידים, שרק אמא מסורה, מזן מאוד נדיר, יכולה למלא בהצלחה.
הנוסחה פשוטה: בלי ציפי אין בר. שום סוכן, מנהל או יחצ"ן-על, לא יכולים לנהל מותג כה מורכב ורב פוטנציאל כמו בר רפאלי בתבונה ורגישות, נחישות וקשיחות כאלה. שום מקצוען לא יכול היה לקבל החלטות כה נכונות לבניית המותג והקריירה, לג'נגל בין עשרה תפקידים, לפעמים מאוד סותרים, בווירטואוזיות כזו, ועדיין לשמור על הילדה "נקייה" מכל צל וחומר אפל שמאפיינים את עולם האופנה והזוהר.
ה"ניקיון" הזה אינו ברור מאליו: בלי סמים, בלי פרשיות סקס, בלי סצנות מביכות של מרד. בר היתה ונשארה הילדה הטובה של אמא. גם היא יודעת, שבלי אמא היא הרבה פחות. הרבה הרבה פחות.
והחלטה לשנה החדשה
אנחנו, אתם ואנחנו בתקשורת, עשינו לציפי חיים לא קלים. נכון, היא ובתה התעשרו. נכון, אין להן ביזנס בלעדינו. נכון, אנחנו השמן שבין גלגלי המכונות שמדפיסות את הדולרים שלהן. ועדיין – מעולם, כך נראה לי, לא היה אדם בתעשיית האופנה הישראלית שמשך אליו כל כך הרבה אש, כל כך הרבה שנאה, כל כך הרבה חוסר פרגון. אני מתכוונת לציפי, אם זה לא ברור, לא לבר, למרות שאתם יודעים שאפשר לכתוב את אותו המשפט בדיוק גם עליה. אני תוהה מה הסיבה. אולי ההרהורים שציינתי בתחילת הטור הזה, אולי העובדה שמשפחת רפאלי נראית כמו הגשמה מלאה של כל חלום נוצץ בחיים הדי-אפרוריים שבין הירדן לים, אולי כי אנחנו מאוד מאוד מקנאים. ברור, גם אנחנו רוצים להיות בר, וגם אנחנו רוצים שתהיה לנו ציפי.
