פרופורציות.
אחת לכמה זמן המציאות שולחת לך הזמנה למדוד מחדש את כל הרע והטוב בחייך. להכיר בכך שערימת הצרות הפרטית שלך היא כלום ושום דבר לעומת אסונות של אחרים. השבוע גילתה ר', החברה הכי טובה שלי, שיש לה גידול עצום במוח, ושלושה ימים אחר כך מצאה את עצמה מנסחת צוואה, רגע לפני הכניסה לניתוח החירום שאפילו הרופאים הגדירו אותו כ"להמר על כל הקופה".
ועכשיו את, עורכת האופנה, שבי לך וחשבי על שמות לרשימת המתלבשות הטובות והרעות של השנה. ברגע אחד כל הדרמות, הסקופים, ההחלקות על המסלול, כל ההצלחות ומבוכות הקריירה – הפכו להבל הבלים. כשהתותחים רועמים המוזות שותקות, ואם המוזות הן אייקוני אופנה אז על אחת כמה וכמה.
עוד בערוץ האופנה
- הפקטור שהציל את הכוכב
- עשו את השנה באופנה: הפרזנטוריות הגדולות של 2013
- וונדר וומן: איך הפכה גל גדות מדוגמנית אנונימית למלכה של הוליווד
מרגע קבלת הבשורה ועד לסמס המרגיע מחדר התאוששות-טיפול-נמרץ, ארבעה ימים שוברי לב לאחר מכן, כל רגע דהה. טקסטים לערוך, בלוגים להשיק, ישיבות מערכת, שיחות עם כתבים, טלפונים מרני רהב. הכול הפך לרעש רקע עמום לקולות ניסור הגולגולת היפה של ר', שלא הפסיקו להדהד לי במוח.
לסמן ניצחון
התחלתי לחזור לעצמי רק כשהבהב שמה על גבי צג הנייד שלי, לראשונה מאז ההרדמה. ההודעה היתה מרגיעה, ולו מעצם העובדה ש-ר' ביצעה בהצלחה פעולה יומיומית ופשוטה כמו הקלדת הודעה ושליחתה לנמען מוכר. אבל גם לשון ההודעה היתה מנחמת, אפילו מרוממת: "אני אחרי", קבעה, "פתחו לי את הגולגולת, כולי ברזלים, כאבים איומים. הפרצוף שלי נפוח, עין אחת סגורה והראש מדמם. השיער מלא דם, אסור להתקלח. אבל אני מתלוצצת עם רופאיי. תבואי ברביעי עם מעצב שיער טוב, שיכין אותי לקבלת קהל".
רגע אחרי שגורלה סער אל מול פניי, מציף אבק לתוך עיניי ומעוור אותי מלראות ערך משמעותי בפעולות שממלאות את שגרת יומי - שלחה ר' תזכורת לכך שגם אחרי ניתוח מוח, כשכל עיסוק בחיצוני ובחזות נחשב מיותר ושטחי, דווקא אז ה'רדוד הזה' עשוי להפוך מהותי מכל.
אין זה מקרי, שדווקא אנשים שעברו טלטלה בחייהם, בוחרים לטפל במראה החיצוני שלהם לפני הכול, כמו לאותת לעולם 'אני כאן!'. חי ובועט, מתגבר ומתמודד, נראה טוב מתמיד. למקרה שאתם כבר מספידים אותי בטרם עת. זו גם הסיבה לכך שנשים אחרי לידה, פרידה, נטישה או משבר, ממהרות להחליף תספורת, לעשות קעקוע, לגהץ אשראי על מלתחה חדשה, לשנות משמעותית את המראה, לסמן ניצחון.
מידת הג'ינס כמדד לאושר
החיצוניות שלנו היא לא רק מעטפת שטוחה וחד ממדית, היא שיקוף של מצבנו הנפשי העמוק ביותר. הרבה יותר קל, מהיר ונגיש לטפל בה, ולכן השינוי האסתטי הוא עניין כל כך פופולארי. מתחת לפני השטח מתקיים תהליך שדומה לאפקט מראה: באמצעות שינוי חיצוני אנחנו משקפים לסובבים אותנו שאנחנו בטוב והם, מצדם, משקפים לנו בחזרה שביעות רצון ממצבנו, מה שמשפיע על התחושה הכללית שלנו. מעגל קסמים. כשאתה נראה טוב אתה מרגיש את הפידבק החיובי מהסביבה, וזה מה שעוזר לך לאהוב את עצמך יותר, להיות חיובי יותר, להחלים, להתאושש, להשתקם.
זה בולט בעיקר אצל המוחצנים שבינינו, נקרא להם סלבריטאים, אנשים שחייהם נבחנים בצורה קיצונית על פי המידה שבה הם עוברים מסך. כשגל גדות בוחרת ג'ינס ליציאה מבית החולים לאחר הלידה, היא יודעת בדיוק מה היא עושה. מידת הג'ינס כמדד לאושר, אם תרצו. כשמירי בוהדנה מקמפנת בגדי ים חודשים ספורים לאחר הלידה, היא לא עושה את זה למטרות פרנסה, ובהתאמה, ההופעה החשובה בקריירה של נינט בכלל לא היתה על הבמה, אלא על השטיח האדום הראשון שפקדה אחרי הפרידה מיהודה.
ככל שמדובר בטראומה קשה יותר, הצורך בהפגנת מראה משודרג רק גובר. תשאלו את עדי הימלבלוי עד כמה המחמאות על הלוק המצודד החדש שלה אחרי ההחלמה מסרטן שימשו עבורה כתרפיה. או את אנג'לינה ג'ולי, שמיהרה להפגין עסקים כרגיל אחרי הניתוח לכריתת השדיים שעברה, עם השמלה שבחרה למטח הפלאשים הראשון.
אסתטיקה, חכי בחוץ!
שלושה ימים אחרי הניתוח, זמן ביקורים. המחלקה הנוירוכירורגית באיכילוב נראית כמו המקום שבו האסתטיקה התבקשה לחכות בחוץ ולקרוא את השלט בכניסה: כאן מטפלים בעניינים מהותיים. זוטות לחוד. בכל זאת, קצת פרופורציות – מוח לעומת עור, גולגולת ביחס לשיער, עצבים או בגדים? אין שאלה, כמובן.
מעצבת השיער עינת סברלו נרתמה להגיע איתי, מצוידת במספריים טובים ומסרק. אנחנו צועדות במסדרון המחלקה בדרך לחדר האשפוז המיוחל ומרגישות כמו ניידת טיפול נמרץ לעניינים שוליים. נעלי העקב שלי מפוגגות בנקישותיהן את הדממה שאשפזה את עצמה כאן לנצח.
חדר 210. החברה הטובה שלי שוכבת על המיטה המתכווננת ושולחת לעברנו חיוך שנשמע למרחקים: "כמה טוב שבאתן להושיע אותי מעצמי", הוא אומר ללא מילים. סברלו מתחילה לגזור ורצפת הלינולאום המדכאת מתמלאת תלתלי זהב ספוגים בדם שקרש. גם אני שולפת מהתיק כמה כלי עבודה: מסקרה, ליפסטיק, סומק. רבע שעה והמשימה הושלמה. עכשיו החולה באמת מתבדחת עם רופאיה. היא רואה את עצמה בעיניים שלי ומתעוררת לחיים. "יש לי חודש החלמה", היא מדווחת, "מכירה סטייליסט אישי שיסכים לעשות בשבילי קצת שופינג?"
