תרבות הסלבס הישראלית סיפקה לא מעט דוגמאות למהפכים ראויים לציון: עינת ארליך שפגשה אותנו בניינטיז כצעירה עסיסית וקצוצת שיער המתלבשת כמו דודה, והפכה בשנים האחרונות לחתיכת הוט מאמא מופלאה; מארינה מקסימיליאן שהתחילה את הקריירה שלה בגיל 19, כשהיא נראית כמו האחות החורגת של הדודה מקייב, והפכה בשנה האחרונה לאחת הנשים הנחשקות והשיקיות ביותר בישראל; או נינט טייב, שעברה מטמורפוזות רבות, מאז פרצה לחיינו בסערה שאין בה שמץ של סטייל, והפכה לאחת מאיקונות האופנה הגדולות בהיסטוריה של המדינה. גם מעבר לים הנטייה היא דומה, ע"ע ויקטוריה בקהאם
או קים קרדשיאן,
שהפכו בעזרתם של אנשי מקצוע מיומנים מפרחות נטולות חן וזוהר למלכות השולטות בביצת הסטייל.
עוד בערוץ האופנה
- רעבות לתהילה: הכוכבות יורדות במשקל כדי להיכנס לעולם הסטייל
- סינדרום סינדרלה: אבולוציות הסטייל של הכוכבות הגדולות
- קטלין רייטר פותחת את הארון: "הירידה במשקל שחררה אותי"
- היריונורקסיה: רעיון הרה אסון
דרו ברימור: ממלכת ניינטיז לבורגנית בממלכת השעמום
דרו ברימור
היא מסוג האושיות שנידונו לגלגולי סטייל אינסופיים ושנויים במחלוקת. היא החלה כילדה כוכבת קטנה ומתוקה עם קוקיות בשיער, ומהר מאוד הפכה מהבובה הבלונדינית והתמימה שכולם אהבו לאהוב לנערה מרדנית, שעל פי הצהרתה שלה החלה להשתכר כבר בגיל 12. את שנות ה-90 ברימור אומנם העבירה כמייצגת של טרנד ההרואין שיק, אבל לעזאזל, זה נראה עליה מעולה. אין כמעט נשים שהצליחו לגרום ללוקים הסוררים של שנות ה-90 להיראות כל כך מתוקים ונשיים. סיכות הפרחים החמודות עליהן הקפידה, תסרוקת ה"קלי" (בהשראת קלי מבוורלי הילס), צבע השיער המשתנה תכופות משחור עורב לחמצן שריפה, השמלות הפרחוניות הקטנות עם הז'קטים הצבאיים ובליל הקומבינזונים (השמלה הרשמית של הניינטיז) שעטתה על עצמה, הפכו אותה לאיט גירל הכי לוהטת בסביבה. עד שהגיעה קלואי סוויני
ועשתה את זה קצת יותר טוב, ועם הרבה פחות שומן סורר במותניים (בניינטיז אהבו אותן זוויתיות).
מאז ברימור התבגרה, התפכחה, והחליפה את הלילות הפרועים בעיר בבעל, ילדים ומלתחה בורגנית להחליא. השיער נקי ובוהק, הפריטים כאילו נלקחו מסניף האאוטלט של מאסימו דוטי וכל היישות החדשה שלה זועקת – עייפתי ופרשתי לשעת המקרמה היומית שלי. ביולי האחרון, אגב, היא ניסתה להפריך את הטענות על התברגנותה, וטענה שההתבגרות בהחלט לא מיתנה את הצד הפאנקיסטי שלה. "הייתי רוצה להגיד שככל שאני מתבגרת אני הופכת לפחות ופחות ניסיונית לגבי המראה שלי", היא סיפרה למגזין אינסטייל הבריטי, "אבל האמת שזה לא נכון. רק השנה שיניתי את צבע השיער שלי שלוש פעמים. אני עלולה למות מחר, אז למה לא? בעלי הרבה פעמים מגיע הביתה ואני נעולה באמבטיה, וכשאני יוצאת הוא מקבל אדם חדש לגמרי". לנו זה נשמע לא אמין. אז נכון שכיף לראות את ברימור מאושרת ומפויסת, אבל זה מצטלם הרבה פחות טוב.
אשלי סימפסון: מאף עם אופי לפרצוף של סוכריית טופי
עוד אחת שנראתה כמו ממתק שיק בתחילת שנות ה-2000 והפכה עם הזמן למלפפון מיובש היא אשלי סימפסון, אחותה הקטנה של ג'סיקה
וסוג של זמרת-שחקנית בפני עצמה. אצל אשלי נקודת המפנה דווקא לא החלה בגזרת הלבוש, אלא יותר באזור האף. מבחורה עם אף גדול, נשרי ומלא באופי, בחרה סימפסון לנתח - וזו היתה טעות נוראית. בהנפת סכין מנתחים אחת, היא הוכיחה לעולם שהאיבר שבאמת עושה את הפנים שלנו הוא האף – מה שלא הפריע לה להכחיש את העובדה שנותחה. משהבינה שאין אפשרות להסתיר את המעשה, היא פתחה את הנושא בשנת 2006 בראיון למגזין more ואמרה:
"אם מישהו רוצה לעשות ניתוח פלסטי, הוא בהחלט צריך לעשות את זה. אבל זה משהו שצריך לחשוב לפני שעושים אותו, כי את הנעשה אין להשיב". הנימה המתחרטת במקור ולא בדמיונכם, ואנחנו בהחלט חושבים שיש על מה להתחרט.
מריה קארי: משבע אוקטבות לשבעה טונות נצנץ
לא כולם זוכרים, אבל לפני שהיא הפכה לדודה המביכה עם האאוטפיטים הנוצצים בזולותם,
מריה קארי היתה נערה צעירה, תמה וצנומה יחסית, המתהדרת בשבע אוקטבות, ולא במחשוף הפסיכוטי ונטול העכבות שהפך בשנים האחרונות לשם השני שלה. כמו יתר דיוות הסול מהזן הקלאסי, גם קארי מעולם לא התהדרה בטעם אנין במיוחד, או במראה בימתי שחורג מגבולות השמלות המעוורות בנצנוצן, אבל בתחילת דרכה היא לפחות לא נראתה כמו חשפנית זולה. אנחנו אהבנו אותה הרבה יותר בגרסה הישנה והשקטה.
לילי אלן: מהקולית של השכונה לקורבנית מותגים גרומה
לפני שלילי אלן פילחה את עולם הפופ הבינלאומי, הדיכוטומיה בין מוזיקאיות הפופ ומוזיקאיות האינדי היתה ברורה - הראשונות מרקדות בצעדים מתוכננים ובבגדים חשופים, והאחרות הולכות הלוך וחזור על הבמה ועושות טובה שהן טורחות ללבוש בגדים מרעישים יותר מג'ינס וטי שירט. עד שלילי הגיעה, ציפור משונה בעולם הפופ - מסחרית, אבל מפוקפקת, שרה הכי מתוק וקליט, אבל לא יודעת להזיז את התחת, צבעונית ומדליקה, אבל מגישה את כל הסקס אפיל הזה עם ישבן עצום. התלבושת האחידה עליה הקפידה באותה תקופה - אייליינר צבעוני ונוצץ מעל העין, שמלות נשף וינטג'יות,
נעלי סניקרס עצומות וסיגריה נונשלנטית בזווית הפה - הפכו אותה לאושיית השיק המדליקה והבלתי מהונדסת שהיה ברור שהיא. היא אומנם החליקה מדי פעם לשמלות ג'ינס חמודות מקולקציית Mcq לבית מקווין, אבל בגדול, אלן הקפידה להישאר מחוץ למשחק הממותג והמהוקצע. ואז קרל לגרפלד גילה אותה,
אי שם בשנת 2009, והפך אותה לפרזנטורית לעונה אחת של מותג התיקים של שאנל. אלן גילתה את ההוט קוטור, התאהבה והחלה להיראות כמו שיבוט פופ משמים במיוחד. הוסיפו לכך את דיאטת הכסאח העצבנית (ודאי בעזרת שטיפת מוח קטנה מצדו של שונא השמנים הידוע, והשמן בעברו, לגרפלד),
שלקחה את הישבן הבריט-לטיני של אלן וקיצצה אותו בחצי, והרי לכם שבלונה לתפארת תעשיית הפופ הבינלאומית. בקאמבק הנוכחי של אלן דווקא מסתמן שיפור, גם במידותיה העסיסיות וגם בלבוש האורבני והמטונף יותר. נקווה שהפעם יהיה זה המהפך הנכון.
מיילי סיירוס: מהיפה אל החיה
קשה להעביר ביקורת על הלוק הסיירוסי החדש, שכבר הוכיח את יכולותיו להפוך אותה לבחורה המדוברת ביותר בשכונה, ועדיין, אם מסתכלים על תמונות עבר (אוקיי לא אלו שבהן היא היתה בת 8, קצת אחרי), קשה שלא להבחין שהיה מדובר בחתיכת בחורה מדליקה ולבושה היטב. מלבד הג'ינסים הקרועים בצורה מדויקת, גלי השיער השופע וכל האדום הזה, סיירוס היטיבה לחרוך את השטיחים האדומים עם שלל שמלות חובקות גוף וטרנדיות במיוחד. זה אולי לא היה מעניין, מסעיר וכובש כותרות - אבל זה בהחלט היה נראה יותר טוב מהתחתונים של היום.
