סטיילינג: מזל חסון
שיער: שגיא דהרי
איפור: מישל אדרי
ע. סטיילינג: לירון שמעוני
הדוגמנית ישראלה אבתאו כמעט נחנקה מהלם, כשעל סט צילומים בפריז פנה אליה אחד מאנשי הצוות ואמר לה בנונשלנטיות, "יחסית לאישה שחורה את בהירה מאוד". לכאורה, הוא התכוון להחמיא לה, "מחמאה" בסגנון "את לא נראית מרוקאית", שנשלפת לא אחת מהשרוול הגזעני ללא כוונה לפגוע, אלא שבעידן בו מגה סטאריות כמו ביונסה
משאירות את המראה השחור מאחור לטובת שיער בלונדיני וגוון עור שהולך ומתבהר – מדובר בהערה שמשקפת את המציאות היומיומית של דוגמנית שחורה.
מגזענות סמויה כזאת סובלות לא רק דוגמניות אנונימיות יחסית, כמו אבתאו, אלא גם טופ מודלס שחורות כמו ג'ורדן דאן, שלא נשארה חייבת ובשנה האחרונה הציתה דיון סוער סביב סוגיית הגזענות בתעשיית האופנה, לאחר שהודרה מתצוגת העילית של כריסטיאן דיור, בתואנה שהחזה שלה גדול מדי. בציוץ שהעלתה בחשבון הטוויטר שלה כתבה דאן בציניות: "בדרך כלל אני נפסלת בגלל שאני שחורה, כך שלהיפסל בגלל החזה שלי זה מינורי".
עוד בערוץ האופנה
- הפנים של החורף: הכוכבים שזכו בקמפיינים השמנים של העונה
- רעבות לתהילה: הכוכבות יורדות במשקל כדי להיכנס לעולם הסטייל
- ותודה להוריי: אירלנד בולדווין מפסיקה להתבייש ומתחילה לדגמן
אבתאו, שנולדה בישראל למשפחת עולים מאתיופיה, נעה בכיסא באי נוחות כשנושא הגזענות בתעשיית האופנה (או כל נושא שנוי במחלוקת אחר, ע"ע הפרעות אכילה, סמים והטרדות מיניות) צץ במהלך הראיון. בהתאמה, התשובות שהיא משחררת בעניינים אלו הן לקוניות ונטולות תובנות מקוריות על התעשייה בה היא פועלת. התחמקות לא אלגנטית, אם תרצו.
קחו למשל את הדיון הפורח בימים אלו בתעשיית האופנה הבינלאומית בנושא הדוגמניות השחורות. הייתכן שאבתאו, דוגמנית אתיופית שהחלה את דרכה לפני עשור באווירת אפליה מוחלטת בישראל, אפילו לא שמעה על היוזמה המדוברת של הדוגמנית השחורה אימאן, להחרים בתי אופנה שימשיכו להדיר מתצוגות האופנה שלהם דוגמניות שחורות? אם תשאלו אותה, אז זה לא שאין לה מה להגיד בעניין, רק שהיא עצמה היתה מעדיפה להישאר מחוץ למשחק הזה, ושיתייחסו אליה כמו אל כל דוגמנית אחרת שעושה חיל בחו"ל, למשל, בר רפאלי או נועם פרוסט, ולא יטרידו אותה בשאלות על צבע, גזע ומה שביניהם.
"תמיד סירבתי לדבר בראיונות על גזענות, אבל ברור שזה קיים", היא אומרת בטון השקט והמונוטוני שעליו היא שומרת לאורך כל הראיון. "גדלתי באילת בסביבה לבנה ובבית הספר קראו לי כושית, סו וואט?! הרבה יותר מדאיג אותי שעכשיו העלו את אחרוני בני הפלשמורה. למה זה טוב? אני לא יודעת אם מה שאני אומרת זה דבר טוב או רע, אבל עדיף היה שיישארו באתיופיה. ההסתגלות בישראל היא קשה. אני רואה כמה זמן לקח לדור של ההורים שלי להסתגל למציאות בישראל. זה תהליך ארוך שנמשך עד היום. אנשים באתיופיה לא יודעים מה זה ישראל, מה זה מרכז קליטה, מה זה לחיות כאן ביומיום. יש להם חלום על ירושלים, אבל החלום הזה לא תואם את המציאות".
הפגישה עם אבתאו, המתגוררת כיום בניו יורק, מתקיימת במהלך ביקור בן שלושה שבועות שעשתה בישראל. קצת משפחה, פגישה עם הסוכן עפר רפאלי שמלווה אותה בשש השנים האחרונות וצילומים להפקת אופנה בלעדית ל-Xnet, שמלווה את הראיון שלפניכם. מאז ביקורה הקודם, לפני קרוב לשנה, צברה העדה האתיופית לא מעט מקורות גאווה: בתואר מלכת היופי של ישראל לשנת 2013 נבחרה טיטי איינאו בת ה-21; זוכת האח הגדול השנה היא הדוגמנית טהוניה רובל (שאחותה, אגב, נשואה לבן דוד של אבתאו); בתחום המוזיקה פרצו הזמרת והשחקנית אסתר רדא, ורודי ביינסין העפילה עד לגמר של The Voice. האם מדובר בשינוי אמיתי באקלים החברתי המאפיין את החברה הישראלית, או שכפי שאמרה בעבר ל-Xnet סוכנת הדוגמניות בטי רוקאווי: "דוגמניות אתיופיות לוקחים בארץ רק כשמחפשים מראה אקזוטי או משרתת שתנפנף מאחורי בר רפאלי"?
"אני שמחה מהבאז שקורה היום סביב היופי האתיופי", אומרת אבתאו. "שמעתי על אסתר רדא, והיא שרה מדהים. טהוניה מהממת וכמובן שכשטיטי נבחרה התרגשתי מאוד. אני עוד זוכרת את הזכייה של חגית יאסו ב'כוכב נולד'. היא היתה האתיופית הראשונה והיחידה שזכתה בתחרות, וזה היה 'וואו'. מבחינתי, זה היה הרגע שהאתיופים התקבלו בקונצנזוס הישראלי".
את מאמינה שזה תורם להשתלבות של האתיופים בחברה הישראלית?
"בביקור הנוכחי שלי שמעתי לא פעם מבני משפחה וחברים אתיופים שהזכייה של טיטי גרמה להם לתחושת גאווה אישית. אני מאמינה שהזכייה שלה תסייע לבנות צעירות מהעדה להבין שיש עתיד ליופי האתיופי להשתלב בתעשיית הדוגמנות הישראלית. כשלי הציעו לי ללכת לתחרות מלכת היופי, סירבתי. למה? אולי כי גם בתחרות 'עלית טופ מודל', שבה השתתפתי בגיל 16, היה לי קשה להאמין שיבחרו בי - אתיופית יחידה בין מלא בלונדיניות".
את מאמינה שהחברה הישראלית כבר בשלה להתגאות במלכת יופי אתיופית?
"אני מרגישה שהמודעות ליופי שחור בתקופה שלי היתה נמוכה בהשוואה להיום. בזמנו, שמו אותי על תקן נעמי קמפבל הישראלית וניסו להפוך אותי חיצונית למה שאני לא. אם תסתכל בהפקות אופנה ישנות שלי, תשים לב שהתעקשו לשים לי עדשות עיניים כחולות ופאות חלקות עם פוני. כשהגעתי עם הבוק הזה לניו יורק לפני חמש שנים, הדבר הראשון שעשו היה לנקות אותו מהצילומים האלה. זה היה מזוויע, אבל הייתי ילדה בת 16 מאילת, מה כבר ידעתי?"
אפילו את ביונסה מלבינים היום.
"בקמפיין של לוריאל ביונסה נראית ממש לבנה. אתה יותר שחור ממנה. והיא לא היחידה. הבחורה שחורה, זאת עובדה, אז מה הטעם לקחת דוגמנית שחורה לקמפיין ולהלבין אותה? גם אותי הלבינו פעם באחת העבודות שלי. במקרה של ביונסה, אני חושבת שהיא עברה הלבנת עור. יש משחות שעובדות על הפיגמנטים. היא גם צובעת את השיער לבלונד".
ביונסה סיפרה פעם בראיון שהפיגמנט של העור שלה משתנה בהתאם לחשיפה לשמש, ובגלל זה היא נראית בהירה.
"נראה לי שהיא היתה ממש שיכורה כשהיא אמרה את זה. אין דבר כזה. אבל היי, יש לה את Jay-Z, הבחורה מסודרת".
היית רוצה להיות בלונדינית עם עיניים כחולות?
"ממש לא. אני מאוד אוהבת את איך שאני נראית. בגיל 16 צבעתי את השיער לבלונד, וזה נראה זוועה. חוץ מזה, אני חושבת שאם הייתי בלונדינית עם עיניים כחולות, לא הייתי כל כך מעניינת ולא הייתי מצליחה כדוגמנית".
ועדיין, השוק די מוגבל עבור דוגמניות שחורות.
"זה נכון. למעט הטופ מודלס, כבר שנים שלא לוקחים דוגמניות שחורות לתצוגות ולקמפיינים. בהרבה מקרים כשאני מגיעה לקאסטינג, אני הדוגמנית השחורה היחידה".
נחזור לישראל. יכול להיות שאם היית פורצת היום לשוק הדוגמנות, הקריירה שלך היתה נראית אחרת?
"יכול מאוד להיות שכן. אם כי השוק לדוגמניות שחורות בישראל הוא מצומצם מאוד, ולאף אחד לא היה אומץ לקחת דוגמנית אתיופית לקמפיין מרכזי, למעט פקטורי 54 ומאוזנר. בכלל, השוק לדוגמניות בארץ הוא קטן. את צריכה להיות כאן סלבריטי כדי לקבל קמפיינים גדולים. יכול מאוד להיות שאם הייתי עושה טלוויזיה, הייתי מקבלת יותר עבודות. לא יודעת אם לקסטרו או לרנואר, אבל הייתי עובדת. הציעו לי לעשות את 'רוקדים עם כוכבים', אבל זה דרש ממני להיות שלושה חודשים בישראל, ולא רציתי להפסיד עבודה".
היית רוצה להוביל קמפיין של קסטרו או רנואר?
"בוודאי שכן, אבל אני לא יודעת אם היו לוקחים דוגמנית אתיופית".
למה לדעתך זה עוד לא קרה?
"אני לא יודעת. צריך לשאול אותם. לדעתי הם בוחרים פרזנטורית שמתאימה לשוק שלהם, וככל הנראה השוק האתיופי הוא יחסית מינורי עבורם".
לפני חמש שנים עזבה אבתאו לניו יורק ומאז הקריירה שלה במגמת עלייה. לאחרונה קיבלה לידיה את אחד החוזים היוקרתיים לדוגמנית, כשנבחרה לשמש כפנים של חברת הקוסמטיקה הצרפתית וישי. מוקדם יותר עשתה את הקמפיין לחברת הסבונים LUX, ובעבר הצטלמה לשער של ELLE גרמניה, למודעות של בתי הכלבו האמריקאיים מייסיס, דילארד'ס ונורדסטורם, ולהפקות אופנה רבות.
בימים אלו היא סוגרת עשור כדוגמנית, לאחר שבשנת 2003 זכתה במקום הראשון בתחרות "עלית טופ מודל" של סוכנות עלית מודלס בניהולו של שי אביטל. החיבור בין אבתאו ואביטל לא עלה יפה, בלשון המעטה, והשניים הגיעו עד לבית המשפט, במה שנודע כמשפט המריבה בין אביטל לסוכן רוברט בן שושן מסוכנות "רוברטו" - שנאבקו על הזכות לייצג את אבתאו.
בשש השנים האחרונות היא חתומה בסוכנות MC2 המקומית, בבעלותו של עפר רפאלי, בעוד שבניו יורק היא חתומה בסוכנות ווילהלמינה הפופולארית. אחת ההחלטות של רפאלי היתה לשבץ את אבתאו בלב התעשייה האמריקאית. בגיל 21 הגיעה ישראלה לתפוח הגדול, לאחר ניסיונות צולעים להצליח בשוק המקומי. לצבא לא התגייסה מסיבות בריאותיות, וכך מצאה את עצמה שוכרת דירה ברחוב שינקין בתל אביב כבר בגיל 17. כיום היא מתגוררת לבד ברחוב 57 מערב, השוכן במרכז ניו יורק. "החיים לבד בניו יורק עזרו לי להבין את עצמי, ובלי טיפול פסיכולוגי", היא צוחקת. "הייתי אדם מאוד עצבני לעצמי. לסביבה. האגו תמיד דיבר וזה הרס לי הרבה דברים טובים עם עצמי".
עצבנית?
"יהיה נכון יותר לומר שהייתי בעייתית, כלומר, לא הייתי מפוקסת על העבודה. הרגשתי שקל לי מדי, שאני יכולה להצליח גם בלי להתאמץ ושדברים יקרו מאליהם. בפועל טעיתי, והבנתי שכדי להצליח אני חייבת להתאמץ ולהתפקס".
איך נראה סדר היום שלך?
"די משעמם. את רוב הימים אני מבלה באודישנים וחוץ מהעבודה אני לא עושה כלום. כרגע העבודה בדוגמנות ממלאת אותי. כשארגיש שלא, אתחיל לעשות דברים נוספים. אני עוד לא יודעת מה, אבל בטח לא משחק. אולי לימודים או עסקים שקשורים לתחום. בימים שבהם אני לא עובדת ויש לי זמן פנוי, אני מרבה לבלות עם עצמי מחוץ לבית, להיות עם אנשים, רק לא להיות לבד. יש לי שם מספר חברים, ובני משפחה שאני אוכלת איתם ארוחות ביום שישי בערב".
החיים בניו יורק מאוד מפתים, במיוחד לבחורה צעירה ויפה כמוך.
"אני לא יוצאת למסיבות של סלבריטאים ואין לי חברות דוגמניות. זה לא מעניין אותי. אנשים שמכירים אותי מגיל 20 יגידו לך שנשארתי אותו הדבר. גם לא עברתי טראומות בעיר ולא גרתי בדירת דוגמניות. אני מאוד שומרת על עצמי ולא מסתובבת עם בנות שסובלות מהפרעות אכילה או עושות סמים. זה עצוב מאוד, אתה רואה בנות בבק סטייג' של תצוגות שממש מרעיבות את עצמן".
איך את יודעת?
"כי עבדתי עם בנות שאוכלות תפוח אחד ביום ופשוט הורגות את עצמן".
את מציירת חיים מאוד ורודים בתעשייה מופרעת. אני בטוח שגם את למודת אכזבות.
"שמע, הייתי בדיכאון כמה ימים לאחר שהפסדתי עבודה של מייזל (צלם האופנה המצליח סטיבן מייזל, א"א) למדור הביוטי של הווג אמריקאי, כי הייתי בארץ והיתה בעיה עם הוויזה ולא יכולתי לנסוע. זאת עבודה שהיתה יכולה לפתוח לי דלתות. אבל אני מודה, היתה תקופה שלא התאמצתי להשיג עבודות. עשיתי סכומי כסף מטורפים וגרתי בדירה מדהימה באפר ווסט סייט עם בן הזוג שלי, איש עסקים ישראלי שמבוגר ממני בשש שנים. הכרנו בארץ כשהייתי בת 17, והוא ליווה אותי תקופה ארוכה בחיים. נפרדנו לפני שנתיים כי בגיל 24 את מבינה דברים אחרת מגיל 18. מערכת היחסים בינינו כבר לא התאימה. הוא היה נכון לתקופה ההיא".
"נוחות היא סכנה גדולה לדוגמנית, במיוחד כשאין בך את הרעב שיש לילדות בנות 16 שמגיעות ממזרח אירופה", היא אומרת לסיכום. אבל יש לי את הדרך שלי, ואני מאמינה בכוח שלי היום לקבל עבודה גם בלי להסתובב עם צלמי אופנה ודוגמניות במסיבות ולעשות קוק. ואם זאת הדרך כדי לקבל שער בווג, אז אני מעדיפה לוותר עליו ולהישאר ישראלה".
