>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
כשהייתי בת 15 נורא רציתי ללכת ללמוד בתלמה ילין, העירוני א' של תקופתי. לא בגלל שהיה דחוף לי להשתחל לאיזו מגמה אמנותית ולבטא את האושייה היוצרת שבי, אלא בעיקר כי קלטתי שכולם שם מגיעים ללימודים כמו למסיבת תחפושות.
אני, לעומת זאת, שקצת לפני הכניסה לחטיבת הביניים ראיתי את הסרט "שיער" והחלטתי שאני רוצה להיות היפית, נאלצתי להתגלגל בבקרים לחטיבת הביניים ביהוד, בשמלות עם הדפסי חמניות וקומבינזונים, ולזכות לקריאות גידוף מהפרחות עטויות החותלות שאכלסו את מרבית המבנה. אכן, זיכרונות מופלאים.
והנה היום, למעלה מעשור אחרי שקריאות הבוז ללוק המשוחרר מדי בו ניחנתי שרטטו בי את הסקיצות הראשונות לקריירת הפרעת האכילה שלי, מסתבר שגם לפרחות מותר לפרוק עול בלבושן ללימודים. וכשאני מדברת על פרחות, אני מדברת איתכם על ההארד קור ווייט טראש של ארצות הברית. מאמר חדש בוול סטריט ג'ורנל מפרט את קורות הטרנד החדש והלוהט בקרב תלמידות בתי הספר האמריקאיים, שהוא לא פחות מללבוש פיג'מה לבית הספר.
הבנות, שמשקיעות בלוק את אותה רצינות פאשניסטית שהן מעניקות לכל לוק מדוגם לגיטימי אחר, נוהגות לשלב חולצות רפויות עם טייץ וכפכפים, או לחילופין - מכנסי פיג'מה משוחררים עם גופיות קומבניזיון קטנות. כמו אחיותיהן הישראליות, הן חותמות לרוב את המראה בנעלי Ugg הכה טרנדיות, ומיטיבות הלכת מוסיפות סווטשירט לקישוט הבלילה.
אם בעבר המדים הלוהטים של נערות בית הספר היו גרבי הברך וחצאיות הפליסה הקתוליות, עכשיו הם נעים על טהרת ההינדו-כותנות רפויות והקז'ואל הקיצוני, או בכינויו החדש - פיג'מה שיק.
הלוק הזה, שנחשב לטרנד חזק גם מחוץ למסדרונות בית הספר - כלומר, על מסלולי התצוגות לקיץ 2012 של סטלה מקרטני ורייצ'ל רוי ובקולקציית הריזורט של לואי ויטון - נותן טוויסט רציני למוקפדות חמורת הסבר של הפאשניסטות ובגדול, בהחלט משחרר בשורה רחומה משהו לתשוקה הארצישראלית לנוחות מרבית כערך עליון.
בתיכון בוורמונט המנהל אסר את מראה הפיג'מה שיק בטענה שאם מגיעים לבית הספר כמו שהולכים למיטה, זה מראה משהו על רמת המוטיבציה שלך. "זה יוצר אטמוספרה בה אנשים מרגישים שהדבר הבא שהם הולכים לעשות הוא להתכרבל במיטה", הסביר המחנך העליון, "אז למה שלא יתחילו לנמנם כבר עכשיו?".
מעניין איך אותו לוק יכול להיתפס באופנים כל כך שונים בידי אנשים שונים. בעוד אני חשבתי שהתלמידה הפיג'מתית מגיעה נינוחה ומוכנה לספוג חומר לימודי נטו, בלי כל הרוח והצלצולים של המיני והגופיות הקטנטנות, אנשי החינוך בוורמונט מאמינים שהיא בדיוק בדרכה לתפוס תנומת גיל התבגרות ממוצעת.
רק בעניין אחד אין חילוקי דעות ביני לבין המורים - לבגדים יש את הכוח המופלא להכתיב לנו את ההתנהלות. כמובן שאין שמחה ממני על כך שמעניקים לאופנה חשיבות תהומית שכזאת, אבל הפעם זה מעט מטריד אותי. כמה אמריקאי מצדו של מנהל התיכון הזה להתמקד דווקא בחוסר התפקוד שמעורר הלוק הפיג'מתי. בחברה שמתנהלת על פי עקרונותיו הפשיסטים של הקפיטליזם, חוסר תפקוד משול לבגידה במולדת, כך שבהוראה של המנהל טמון מסר כלכלי-חברתי מעורר פלצות - אסור שלאנשים יהיה נוח מדי, כי אז הם מפסיקים לספק את הסחורה ומתחילים להתרשל במילוי תפקידם.
