אם עוצמים את העיניים וחושבים על שנות ה-70 בישראל, חבורת לול עולה מיד בדמיון. אריק איינשטיין, שלום חנוך וצבי שיסל בשיער מגודל, חולצות כפתורים צמודות עם שני כפתורים פתוחים החושפים חזה או גופייה, טי שירטים פשוטים שעליהם וסט מעור או מבד ומכנסי ג'ינס הנצמדים בחלקם העליון ומתרחבים בשוליים. ללא איפור טלוויזיוני ועם עשן הסיגריות המציף מכל עבר – כך הם היו.
חבורת לול, הנציגות המקומית של ילדי הפרחים, הורכבה משלל יוצרים מוצלחים. שלום חנוך, אריק איינשטיין, שמוליק קראוס, מיקי גבריאלוב, ג'וזי כץ, יהונתן גפן, צבי שיסל ומשה איש כסית בבגדי ביטניקים זרוקים סיפקו את הלוק הנאמן ביותר לעשור. משולחי כל רסן ומרושלים, הם נראו כאילו לא שמו לב ללבושם אך בעצם דבקו באופנת הסבנטיז שהייתה פופולרית בארצות הברית ובריטניה. פעילותם כקבוצה נמשכה אומנם רק שנה, אך הטביעה את חותמה על התרבות הישראלית בשלל שירים ומערכונים בלתי נשכחים.
ג'וזי כץ הייתה הזוהרת ביותר. עם גזרה דקיקה ומושלמת, שיער בלונדיני והילה אמריקאית שלוותה במבטא כבד היא פיזרה אבק כוכבים לכל עבר. "לא לקחתי בגדים מאף אחד, פשוט לבשתי את מה שאהבתי", משחזרת כץ בשיחה איתה, "מכנסי ג'ינס מתרחבים, מיני – שהתקצר עוד יותר כשחזרתי מלונדון, טי שירט, פה ושם כובעים גדולים וחצאיות הודיות. הרגשנו שאנחנו עושים משהו חדש. אם זה היה קורה היום בטח היו רודפים אחרינו צלמי פפראצי. בהתחלה הסתכלו עלינו בפליאה, אך עד מהרה התחילו לקצר חצאיות לאורך שאיתו אנחנו הלכנו. עשינו מהפכת אופנה בלי להרגיש ומבלי להתכוון". בפרסומת של הביטאט מ-1973 לבשה כץ חליפה מחויטת בסגנון גברי המורכבת ממכנסיים מתרחבים, וסט תואם וחולצה לבנה מכופתרת בשילוב מגבעת שחורה. מראה זה שיקף את המגמה המחויטת שבעטה בעולם לצד הבגדים הזרוקים. "אני לא זוכרת מי הלביש אותי", מסבירה כץ, "אבל ניסינו ליצור מראה קברטי".
הם היו ילדי שמש וים, חובבי ביטלס שהסתובבו ברגליים יחפות ורדפו אחר החלום הגדול בזמן שחיו בארץ בקטן. יצירותיהם היו שונות מאוד מאלה של הלהקות הצבאיות, ובשילוב השמועות על אהבה חופשית ושימוש בסמים הפכה החבורה לסמל לנוער המרדני של התקופה. גם מחוץ לבמה הם תפקדו כקבוצה מגובשת, שבה השתלבו גם אושיות נוספות כמו נורית גפן (אשתו דאז של יהונתן גפן), הדוגמנית והשחקנית עירית רזילי (שהייתה נשואה לאושיק לוי), הצלמת אלונה איינשטיין (שהייתה נשואה אז לאריק איינשטיין) ומעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס.
"זו התקופה שבה נוצר המראה הזרוק", נזכרת יובל ג'ונס, "הזריקות נוצרה כמהפכה, רצון לשבור את כל החוקים, הקירות והלבוש המהוגן. בכולנו בערה אש היצירה". יובל ג'ונס החזיקה אז בוטיק ברחוב דב הוז בתל אביב, שבו רכשה החבורה בגדים באופן קבוע. היא גם עיצבה את שמלות הכלה של נשות החבורה יהודית סולה ועירית רזילי. "הפנתיאון האופנתי היה אז בלונדון, לא בפריז. כולנו נסענו לשם וקנינו טי שירטים של ביבה, שהיו זולים באופן מפתיע. חלקנו אפילו גרנו שם לתקופה לא מבוטלת. לכולנו היה שיער ארוך, מגודל – נשים וגברים כאחד".
מה שנראה לנו היום כטרנד נוסף החולף ביעף במלתחה, היה אז מהפכה אמיתית. לחבורת לול הייתה את התעוזה לנטוש את הקוקו והסרפן, להתנער מההגמוניה השמרנית ולאמץ את רוח שנות ה-70 הגלובלית, שכללה דעות שמאלניות רודפות שלום במעטפת חיננית של מכנסי ג'ינס רחבים, שמלות קטיפה והדפסים פסיכדליים.
עוד במופע שנות ה-70:
בגדי התום של שוקולד מנטה מסטיק
חלי גולדנברג - הדוגמנית של העשור
דיזנגוף סנטר - הקניון הראשון בישראל
אופנת הצעירים של ראש אינדיאני
