אבהות, מילה גדולה ומיסתורית. כל ניסיון להקיף אותה ולהבין מה היא כוללת נתקל באין ספור פירושים שונים המגיעים מדעות שונות ומזוויות הסתכלות רבות. אפילו להגדיר את נקודת הפתיחה שלה, בניגוד לאמהוּת, זה עניין בעייתי. מתי אדם מתחיל להיות אבא? אני מניח שלכל אחד יש רגע מכונן כזה או אחר, הגדרה משלו לעניין. אם תשאלו אותי מתי התחלתי להיות אבא, מתי הונחה עלי האחריות הראשונית לדאגה לצאצא שלי, התשובה שלי היא חד משמעית – מן השנייה שהוא נוצר.
אני כמובן לא היחיד שמרגיש כך. "בעיניי", אומר אילן שיינפלד. "אתה נהיה אבא ברגע שאתה מחליט להרות; ברגע שאתה מבין שלשם אתה הולך, להריון, ללידה ולכל מה שבא אחר כך. ולכן, ברגע שאתה גם יוצר עוּבר, אם זה במשכב עם אשתך ואם זה בהפריה חוץ גופית, כמו במקרה שלי, אתה כבר אבא לכל דבר".
נכון, באותם רגעים עדיין אין לי ממש גישה אליו, אבל מבחינתי, אין הדבר גורע במאום מהמחוייבות שלי מצד אחד ומהזכות שלי לקבל החלטות בנוגע אליו מהצד השני. אילו החלטות? למשל, מה הוא יאכל, מה הוא ישתה, אילו רעלנים הוא יצרוך או לא יצרוך במהלך שהותו הנעימה בתוך אישתי וגם, גם מה יקרה אם אפשרות של הפלה תעמוד על הפרק. למרבה מזלי, אני נשוי לאישה שחשובה לה התקשורת איתי ובין כה וכה אנחנו נוהגים לשוחח ולהגיע להחלטה משותפת בנוגע לכל דבר ועניין, כך שאני מניח שאם היה מונח העניין הנ"ל על השולחן, גם כאן לא הייתי מוצא אותה בורחת מהבית לאיזו מרפאה עלומה ומשאירה אותי עם עובדות במקום עם שאלות. אך היות והדבר קורה לעתים לאבות, החלטנו להתעסק השבוע בנושא הזה ולבדוק עם עצמנו מה אנחנו חושבים על הזכות של אבא על העובר שלו. טוב, שלהם.

מתי הפכתי לאבא? ביום שהוא חייך אלי

בניגוד אלי, ישנם אבות המאמינים שהאבהוּת שלהם מתחילה בשלב אחר, שונה משל האם. "ההורות שלה התחילה אז, עם המקלון ההוא בבוקר ההוא", מספר טל חן. "אבל הרגע האמיתי שבו אני הרגשתי אבא של ממש, מעבר לתחושת האחריות המוסרית כמובן, הרגע שבו הרגשתי אבא מבחינה רגשית עמוקה, הגיע רק אחר כך, ביום שבו הוא חייך אלי".
"לא אדע לעולם מה זה הריון ולידה", אומר עומר להט. "אין לי שום כוונה לנסות להשוות בין החיבור האבהי לתינוק שטרם נולד לבין החיבור האימהי לעובר. אני לא סבור כלל שזה בר השוואה ואני אפילו מאמין שהחיבור אצל האישה גדול יותר, כיוון שהיא חווה אותו על בשרה. אני כן יכול לספר שהציפייה להולדת התינוק היא עוצמתית וכאבא לעתיד או כאבא ליותר מילד אחד, הנוכחות הנפשית במהלך ההריון היא רבה. לכן אני מאמין שהפסקת הריון עשויה להתקבל בצורה מאוד קשה אצל האבא, על אף שמעולם לא הרגיש פיזית את העובר. האם גבר הופך להיות אבא כשהעובר עוד בבטן האישה? לא חושב".
היות שכך, יש כאלו הטוענים כי זכות האב לקבלת החלטות על ילדו שעוד לא נולד, מוגבלת. "אני מגיע למסקנה שזה בעצם לא משנה מה אני חושב", אומר אליסף יעקב. "כי אישתי סוחבת את העובר ולכן ההחלטה היא שלה ב-100%. כמובן שאני אביע את דעתי בעניין, אבל אני לא יכול לכפות עליה שום דבר".

זכות הבחירה של אשתי

לכל הדעות הללו, מצטרף טיעון נוסף, שהדיון בעניין הזכות על העובר אינו שלם בלעדיו. "זכות האישה על גופה", אומר יואב כהן-מלמד. "זכותה של אישה להחליט מה יתחולל בגופה. זכותה להחליט האם רצונה לגדל בתוכה חיים. הריון הוא לא תהליך פשוט, אלא תהליך פיזי טראומטי ששיאו בלידה עצמה. בתור מי שהיה לצד זוגתו וחווה איתה את שני ההריונות של ילדינו מתחילתם ועד סופם, אני משאיר את הבחירה האם להיות בהריון או לא לאשתי".
אך האם זכות האישה לגופה מכריעה את הכף אל מול סוגיית טובת הילד? האם ההריון הוא חובה שמגיעה ביחד עם זכות הוטו או דווקא זכות בפני עצמה, שיש לכל אישה על פני הגבר? "אני יודע שזה אולי נשמע לכם מוזר", מספר אליסף יעקב. "כשאישתי הייתה בהריון עם הצוציקית, הסתכלתי עליה והתמלאתי קנאה. ספציפית קינאתי בגלל שלא יכולתי להרגיש את הבעיטות והתזוזות של הצוציקית בבטן (לפחות לא כמו שהיא מרגישה אותן), אבל בגדול קינאתי בכל התהליך הזה שנקרא הריון. זו נראית לי חוויה אדירה, למרות החסרונות הבולטים שלה".

שני הילדים המהממים האלה הם חלק מגופי

"מי אחראי לעובר שגדל בבטן?" שואל ברק שטרית. "יש לי זכויות עליו? כן! יש לי זכויות עליו. חצי מהגנים שם הם שלי (אולי קצת יותר, לפי איך שהוא מתנהג שנה אחרי). אני הייתי שם כדי לעשות אותו ודאגתי לו תשעה חודשים. מי דאג שלאמא שלו יהיה הכל, שיהיה לה נוח, וטעים, ושהיא לא תעבוד קשה מדי? אני. אז יש לי זכות כלשהי. קשה להגדיר איזו זכות יש לי, כי בכל זאת – לך תבין מה אתה יכול לעשות עם עובר שמאופסן בתוך אישתך".
וזה אולי הקונפליקט העיקרי, מה בא קודם? זכות האישה על גופה או זכות האב לאפוטרפסות? האם לאב יש אמירה במידה והאם רוצה לצרוך סמים קשים שיסכנו את ילדו שלא נולד, שלא לומר לסיים את ההריון לחלוטין או שהוא צריך לקבל בהכנעה כל החלטה של אישתו, אפילו אם תהיה לה השפעה הרת אסון על הילד?
בסופו של דבר, הילדים שלנו הם שלנו, של שנינו. בין אם הם בפנים או בחוץ הם בזכותנו ובאחריותנו, אישה וגבר יחד. מי מחליט באיזה אופן ואיזה משקל יהיה לכל אחד מהצדדים, זה אולי עניין אינדיווידואלי מבחינה זוגית, אבל דבר אחד ברור מבחינתי - יש וצריך להיות לאבות מקום בקבלת ההחלטות על ילדם שעוד לא נולד.
אנחנו נכנסים להורות, הורים. "אני מסתכל על הילדים שלי", אומר יובל אדם. "בכל אחד יש קצת ממני וקצת מאורלי. העיניים הגדולות והיפות של אורלי, השפתיים שלי, אוזני הפייפר בוודאי שלי. שני הילדים המהממים האלה הם חלק מגופי, הם שלי. לא ייתכן שתהיה החלטה חשובה לגביהם שאני לא אהיה חלק ממנה. זה משהו שהבנתי כשהחלטתי שאני רוצה ילדים ואני לא חושב שצריך להיכנס להורות לפני שמבינים את זה".

רוצים לקרוא קצת יותר? הנה הפוסטים האישיים של חברי הפרלמנט בנושא:

האישה מחליטה:

גם לאבא יש זכות: