כמה נעים נמל תל אביב באמצע השבוע. שמש נפלאה, ים ואמהות צעירות עם תינוקות קטנים בעגלה. אמא עם תינוק אחד כזה במנשא עמדה לרגע לידי. "איזה חמוד", חשבתי לעצמי. ואז הבנתי שאני צריכה לכתוב את הפוסט הזה מהר.

כי אם אני יכולה להסתכל על תינוק קטן, כזה שנולד לפני ארבעה חודשים גג, ולהרגיש באמת שהוא חמוד – אני הולכת ומתרחקת מהשנים שבהן תינוקות בגיל הזה עוררו בי תחושות אחרות: בעיקר בהלה.

חפשי חברות במצבך. זה מאוד עוזר (צילום: shutterstock)
חפשי חברות במצבך. זה מאוד עוזר (צילום: shutterstock)

ידע זה כוח? לא הפעם

שום דבר לא הכין אותי למה שקרה אחרי הלידה של הבת הראשונה. כמובן, שמעתי על קשיים בהנקה, על ירידה במצב הרוח ועל מהפך בחיים. לא הייתי בדיוק נערה קלולס. אבל הידע הזה לא דגדג את מה שהיה, כל מה שהכה בי אחרי הלידה.

המרחק מאותה תקופה הוא גם זה שמאפשר לי להפריד את הכאוס ההוא למרכיבים, לבודד את הקשיים אחד לאחד.

1. כאבים

אני רוצה לכתוב כאן משהו ענייני על איבר אינטימי (רמז: קשור להנקה), מקווה שאצליח: עד הלידה – מגע מועט וחלש. מהלידה – מגע אינטנסיבי, עז, בלי שום התחשבות באישה שאליה הם מחוברים.

זה התחיל עם האחות במחלקת היולדות. כשאמרתי לה שאני מרגישה שאין לי חלב, היא ניסתה לסחוט ממני אותו בתנועה שגרמה לי לראות כוכבים. וואו, זה היה כואב. מאוד.

ואז, מסיבה כלשהי, התחילו שם דימומים איומים וכאבים בלתי פוסקים. הדלקת לא איחרה לבוא. סיוט. יועצת הנקה מומלצת לא הצליחה לעזור (אבל איזו חשבונית! ח"כ דנון, במקום להציק ליולדות דאובות בטפסים מפחידים, ניסה להשיג השתתפות מקופות החולים בייעוץ הנקה).

כל זה התרחש על רקע הידיעה המוחלטת שמי שאכפת לה מהתינוקות שלה – מניקה. כל אפשרות אחרת היא פשרה על חשבון עתידה של התינוקת, שלא תתקבל לאוניברסיטה יוקרתית כי האיי.קיו שלה לא יהיה מקסימלי.

אני נשמעת מבודחת? סליחה. הרגל גרוע. זה בכלל לא היה מבדח. אני לא יכולה להסביר מה בדיוק גרם לי להתאבד על ההנקה הזאת.

2. יום ולילה

שיטת עינויים ותיקה ואפקטיבית, שמודגמת למשל בסרט הנפלא "חיים של אחרים", היא מניעת שינה. הספיקו שתיים-שלוש יממות של קימה שתיים-שלוש פעמים בלילה למשך שעה בכל פעם כדי להחריב לגמרי את סדר היום הבסיסי שלפיו חייתי עד הלידה.

הטעות שלי היתה גם שניסיתי לפצות על כך בשינה ביום. זה גרם לי להיות יותר מדי במיטה ובכל זאת לצבור פחות מדי שינה, טישטש את ההפרדה בין יום ללילה והפך את הזמן לעיסה בלתי נגמרת.

3. בדידות

את העניין הכי קשה השארתי לסוף.

הגעתי להורות בלי חברות במצב דומה, בלי אחיות ובנות דודות בגיל קרוב. שתי הסבתות המסורות היו אצלנו שעות רבות אבל זו לא היתה בדיוק חברה; יותר טיפול קרוב ושמירה על התינוקת בזמן שאני ניסיתי לישון (טעות). חברות באו לבקר בזהירות אבל חזרו לעולמן האל-הורי.

התגעגעתי לחדר ההנקה במחלקת היולדות, שבו יכולתי לדבר עם נשים במצב דומה או אפילו רק להתנחם בזה שבכלל יש נשים במצב דומה. הייתי סגורה בבית, בלי כוחות לצאת החוצה ובלי להבין כמה זה חשוב.

באחד הלילות שביליתי איתה (ערה? כן!) שמעתי את השכן מפטפט עם אורחת. כל כך קינאתי בהם, בפיטפוט הזה בין שני אנשים שהיו עם רגליים על הקרקע. אני הרגשתי שהקרקע נוזלת לי מתחת לרגליים.

הסיפור שמדגים את המצב שהייתי בו בצורה הטובה ביותר הוא על מכון הכושר.

שבועות אחדים אחרי הלידה עברנו לעיר אחרת. נרשמתי מראש לחדר כושר קרוב שהתקיים בו קורס לנשים אחרי לידה. מדי יום שני הייתי מתחילה את המסע: אורזת תיק, מכניסה את התינוקת לאוטו, דוחפת את העגלה לתא המטען. נוסעת, מגיעה, חונה, משנעת הכל החוצה. תמיד הגעתי בחצי שעה איחור. אחרי כפעמיים נשברתי ונשרתי.

כשנה לאחר מכן נדהמתי לגלות, שחדר הכושר הזה היה ממוקם בעצם בסוף הרחוב שבו גרתי! לא היה שום צורך במסע הרכוב. יכולתי לזרוק את התינוקת לעגלה (מטפורה) ולהגיע בקלילות ברגל.

חוסר האוריינטציה הזה מייצג בעיני בדיוק את המצב שהייתי בו. כאוס של זמן שנוזל, כאבים מתמידים והרגשה שהחיים נגמרו. היה קשה לדמיין שהתקופה הזו תעבור.

אבל היא עברה. וזה הלקח הכי חשוב שליווה אותי בלידות הבאות: זה עובר. כמו שכתבתי כאן כבר פעם, הזן-בודהיזם של החי"רניקים מדוייק: עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן. ועם הזמן התינוקות גדלים קצת, מתחילים לציית לתנועת כדור הארץ והשמש ומפסיקים להיות תלויים בהנקה לקיומם.

תינוקות מסביב לעולם בכרזת הסרט בייביז. האמהות שנראו לי הכי מאושרות היו האמריקנית והאפריקנית, שכל הזמן היו מוקפות אנשים
תינוקות מסביב לעולם בכרזת הסרט בייביז. האמהות שנראו לי הכי מאושרות היו האמריקנית והאפריקנית, שכל הזמן היו מוקפות אנשים

כאן באינטרנט אנחנו אוהבים רשימות טיפים קצרות. קבלו.

טיפים לאם הטרייה

צאי החוצה. הסתובבי ברחוב הראשי בעיר, אפילו בקניון, אותה פעולה שבזת לה (קריאה מומלצת: "במרחק הליכה", ארנה קזין). התאבזרי במנשא או בעגלה נוחה וצאי.

היי סוציאלית. אם אין לך חברות במצבך, השתדלי למצוא כאלה בגינה השכונתית, בקבוצות ייעודיות בפייסבוק, בטיפת חלב. התגברי על ביישנות / התנשאות: אל תסתגרי.

דעי: חלק מזה יעבור. התינוק הקטנטן הזה, שבקושי מרים ראש על צוואר כמו צב קטן, הוא בעצם רק פוטנציאל. זה רק שלב קצר בדרך לתינוק גדול, לפעוט ולילד (לא יודעת מה קורה בהמשך. הניסיון שלי מגיע עד כאן), שיהיו מצחיקים, חמודים וקומוניקטיבים. אם את מרגישה שהתינוק החדש הוא גם משונה, קבלי הבטחה שתוך זמן קצר הוא יהיה פחות ופחות משונה.

וחלק לא. את אחרי לידה ומתה משעמום? זה נכון. תינוק קטנטן עושה מעט מאוד ומתקשר באופן מוגבל. בכלל, גידול ילדים כולל משימות שחלקן לא באמת מעניינות. הרגעים שבהם מדברים עם הילדים על יופי, מוות או משמעות החיים הם די מעטים. מתרגלים. מה שבכל זאת אפשר לעשות הוא לשלב את התינוק בתוך דברים שמעניינים אותך. שוב: צאי. ואם את בבית, צפי בטלוויזיה, עוד פעולה שבזת לה. דברים משתנים.