חם. כבר אי אפשר להתכחש לזה. בימים שטופי שמש הילדים הלכו לגן לבושים בבגדים ארוכים כאילו אנחנו איזו כת שאלים חילונית. הסיבה היתה, כמובן, שלא הספקנו לקנות בגדי קיץ. אז שמתי פעמי לקניון השכונתי שלנו, לחנות בגדי הילדים שיש לנו בה כרטיס חבר מועדון והעיצובים שלה בדרך כלל חמודים. לא הפעם.
גיבורי על מיישירים מבט מצמית
נתחיל בחולצות לבנים. תבינו, היחס לבנים מאוד חשוב לי. אצלנו בפמיניזם יש ביטוי "פמיניזם זה לכולם" וזה אומר שכשנשלים את המהפכה כולם ירוויחו, כי אף אחד לא יהיה חייב להתנהג בדרך שלא באה לנו טבעי רק בגלל שזה מה שמצפים מאיתנו.
לכן מרגיז אותי שכל החולצות לילדים מאויירות בגיבורי על בתנוחת התקפה, אגרסיביים, פניהם מעוותים בזעם כשהם משליכים קור / זורקים פטיש / מיישירים מבט מצמית לאוייב. גיבורי על זה בסדר, אבל מה רע בלהראות אותם נגיד טסים או רצים או כל דבר אחר? אבל בטוח שכמויות האגרסיה שהצטברו על המדף ממש גדולות מדי על מידה 4.
אני תמיד תוהה איזה חלק במה שאנחנו מחשיבים "התנהגות טבעית של בנים" הוא באמת טבעי ועד כמה הם מצייתים למה שמכוונים אותם לעשות. אחר הצהרים בקניון קיבלתי עוד תשובה לשאלה הזו. כשגיבור-על תוקף הוא האופציה היחידה שמתנוססת על החולצה שלך (ושל החברים שלך, זו רשת מאוד פופולרית והמצב לא שונה ברשתות האחרות) אתה מפנים את המסר.
פוסטים קודמים שלי:
- היוזמה האקטיביסטית של הקיץ: לכבות מזגנים במקומות ציבוריים ראיתם את השער של "טיים"? גם אתן מניקות במשך שנים, גם בלי להשתמש בציצי
- מה נותנים להם לאכול בגן העירוני?
גיבורים מהחיים עם ציפורניים צבעוניות
הנסיך שלי עדיין לא מקולקל לגמרי. עוד לא ברור לו במאה אחוז מה הוא אמור להרגיש, לכן בא לו לק צבעוני על הציפורניים כמו לאחותו. נכון שלק זה לא בדיוק סט ערכים נעלה, אבל בעולם כל כך דיכוטומי, כל סטייה מהתקן מתקבלת בברכה. שמחתי לראות שיש אפילו גברים שחשבו על זה קודם, לפניו (בעצם זה היה יותר חשוב לאבא שלו).
מועדוני טוקיו מקבלים השראה בגבעתיים
ונעבור לבנות. תקשיבו. בגיל חמש אני לא מעוניינת שהבת שלי תחשוף את הרגליים עד קו הביציות הזעירות שלה. אני חושבת שהיא לא צריכה להיות (סליחה, אהובה שלי) בימבו מתגרה. הרבה יותר מעניין אותה לעשות כדורי שוקולד בארגז החול ואני אשמח למכנסיים שיאפשרו את זה. לא אוהבת שמלבישים ילדות כמו אימג' שיצא מפנטזיה יפנית, אבל אני מבינה שבעונה הקרובה אצטרך להתאמץ כדי להימנע מזה. לרגע עלה בי הרהור שאני צריכה לקפוץ לשופינג בבני בברק, אבל במחשבה שניה לא נראה לי שהם חזקים במכנסיים קצרים לילדות.
יצאתי מהחנות מתוסכלת. פניתי כה וכה והנה שלט ועליו מודעת פרסומת לרשת אופנה אחרת. כל מה שאני אגיד צפוי כל כך. אז הנה, בלי מילים, אני רק אכתוב את תגובת הגועל האינסטינקטיבית שיוצאת לי מהפה: בעעעעעעעע. ילדות-נערות מאופרות ומלקקות. במועדון הכי סליזי בטוקיו לא היו מביימים את זה יותר דוחה.
אם בגיל 12-13 את אמורה להיראות ככה, לא פלא שצריך להתחיל להתכונן בגיל חמש. ואם זה ככה, את חייבת הגנה צמודה של איזה גיבור-על מתוסבך, שהרגש היחידי שהוא למד לבטא הוא זעם.
