כאן בשכבות החלשות, החגים הם אחת מנקודת התורפה הרגישות יותר ולא תמיד הם מקור לשמחה וצהלה. כשמתקרבים החגים וכולם עסוקים בקניית מתנות, בחידוש ובשיפוץ אזורים בבית או בקניה ואגירה של מזון לקראת ארוחת החג הקטלנית, זאת שמאלצת אותך לפתוח את הרוכסן בסופה, ללטף את הבטן ולומר 'התפוצצתי'. אנחנו מרגישים את החסר עמוק יותר, בבטן, בפנים.
רק שהשכנים לא יראו את הארגז
אנחנו יודעים שהשנה שוב לא נוכל לקנות בגדים חגיגיים לחג ועל מתנות לבני המשפחה אין בכלל מה לדבר. לנו ברור שלא נעמיס בכל טוב עגלות בסופר כאילו יש מצור ואנחנו מודאגים מזה שגם כשיש לנו משפחה להתארח אצלה, לא בטוח בכלל שיהיה לנו מספיק כסף לנסיעות בערב החג ובחזרה למחרת. כי הרי אוטו בד"כ אין. כן, החגים מדגישים את הפער, גם בערב החג וגם למחרת, כשעם ישראל על כל נשיו, טפיו, ג'יפיו וצידניותיו נוסע לטייל, למנגל ולהשתרע על כל פיסת דשא פנויה.
אם התמזל מזלנו ואנחנו מחוברים לאיזו עמותת חסד או 'מוכרים ברווחה' - סוג של סלביות שאני מוכנה לוותר עליה לאלתר – אז אנחנו מקבלים ארגז עם מצות, יין, סוכר, שימורים, עוגיות חנק, עוף, צנצנת עם גפילטע פיש, הרבה תפו"א ועוד כמה דברים שכתוב עליהם 'כשר לפסח', תוך כדי שאנחנו מתפללים שאף אחד מהשכנים לא ראה את האיש שמגיע עם הארגז שכתוב עליו 'עמותת משהו' או 'חסדי מישהו'.
בחלק גדול מהמקרים, גם המשפחה הקרובה שלנו לא במצב 'מי יודע מה' - כי אחרת הם הרי היו עוזרים לנו ואז לא היינו 'השכבות החלשות' – כך שאירוח אצלם לא תמיד מבטיח שפע וביחדנס שמח, אלא יותר תזכורת לכך שצרת רבים... תשלימו את ההמשך.
כששמעתי לראשונה בשנת 2010, על פרוייקט "כולם בסדר"
של עמותת "מאיר פנים", משהו התכווץ לי בבטן. שאני אלך עם בתי למשפחה שאני לא מכירה ואהיה שם על תקן 'נזקקת המחמד' שלהם? וכשאשב בארוחה כולם ידעו שאני המסכנה שעשו לה טובה והזמינו אותה לאכול? הרי זה כמו להוסיף מלח למרור שממילא מגיע במרירות בִּילט-אין.
לעזור מבלי להתנשא
ואז, שנה מאוחר יותר, התחלתי לכתוב את הבלוג הזה וגיליתי שכשמאווררים את הצרות בחוץ, נכנס יותר אור ואוויר בין צרה לצרה. וכשמפסיקים להסתיר ולהסתתר מגלים שיש הרבה אנשים טובים בחוץ ורובם רוצים לעזור ללא כל תמורה. חלק גדול מהם גם חוו בעברם, הלא רחוק אפילו, משברים ומחסור, והיה שם מישהו שהושיט להם יד והם זוכרים את זה, ועושים את אותו הדבר עכשיו, איתי, אתנו, עם השכבות החלשות.וחלקם גם יודעים לעזור מבלי להתנשא, מבלי לתת לך להרגיש נזקקת, אלא נהפוך הוא, הם גורמים לך להרגיש שזה שטויות, זה משהו שבשגרה שיכול לקרות לכל אחד. זה חלק מהחיים, וגם להם או לבן דוד שלהם היתה תקופה כזאת והם עברו אותה ובטוחים שגם את תעברי את זה ובגדול. ואלו, האנשים האלו, הם הכי נהדרים שיש. הם עוזרים מהמקום הנקי ביותר, מהמקום שמאמין בך. ומהר מאוד את מגלה שיש דבר אחד או שניים שבהם גם את יכולה לעזור להם, כי כל אחד צריך עזרה במשהו. וזה שיש להם כרגע קצת יותר כסף מאשר לך, לא אומר שהחיים שלהם מושלמים וחלקם אפילו הופכים להיות החברים הכי טובים שלך, ממש כמו משפחה.
והם זוכרים שהחיים עגולים, שפעם אנחנו למעלה ופעם למטה. ואני זוכרת את עוזרת הבית הקבועה שהיתה לי. זאת שנתתי לה את המיטה של הילדה כשקניתי חדשה ואת הטלוויזיה כשהחלפתי לפלזמה ואת כל הפעמים שעשיתי לה קניות, כי המצב היה קשה ויש לה ילד קטן ואמא חולה לטפל בהם. עוזרת הבית שעזרתי לה בעבר, מרוויחה היום הרבה יותר ממני...
אז אל תהיו סנובים. קחו משפחה, חייל בודד, קשישה ערירית או אם חד הורית לארוחת החג, תנו להם להרגיש שייכים ויחד עם זאת, אל תעשו מזה ענין, שלא ירגישו נזקקים. כי אי אפשר לדעת אילו דברים נפלאים יצאו מהעזרה הזאת וכמה אתם תרוויחו ממנה בסופו של דבר. ותרוויחו, זה בדוק!
נ.ב, אנחנו מוזמנות לחברה מופלאה שהכרתי דרך הבלוג הזה ואמנם טרם נפגשנו, אבל אנחנו לא מפסיקות לשוחח בטלפון ואני מכירה כבר את כל המשפחה שלה טלפונית ואנחנו הולכות אליה בכיף גדול. כי השנה בחרתי בחרוסת המתוקה ולא במרור.
רוצים לארח משפחה בליל הסדר או להתארח אצל אחרים? היכנסו לפרוייקט "כולם בסדר
".
