למעלה מאלף איש התייצבו החל מתשע בבוקר בבנייני האומה בירושלים למרות הפקקים, לכנס חשוב בנושא בטיחות הילדים, ביוזמת הארגון הנושא את הדגל של פעילות זו בישראל, ארגון 'בטרם'.

הנוכחות המרשימה לאירוע שהוא בתשלום, הדהימה וצוינה לשבח ע"י כל האורחים המכובדים שהגיעו לשאת את דברם ולהשתתף בפאנלים החשובים. אסקור בקצרה את האירוע ואביא כאן את המסרים החשובים ששמעתי במהלך אותו יום, שהחל ב-9:00 בבוקר והסתיים לקראת השעה 15:00 אחה"צ.

מנחה: אורלי ולינאי (צילום: אבי ורון)

אורלי וילנאי, הידועה כעיתונאית פעילה בתחום החברתי ומנחת האירוע, הזמינה את ח"כ הרב יעקב ליצמן לפתוח את הכנס החשוב. הרב ליצמן שיבח את המארגנים וניצל את הבמה לפנות לאחיות שנטשו את מחלקות ביה"ח בגלל העומס וכינה מעשה זה הפקרות. בתום נאומו, אורלי לא היססה להעיר כי המקום הראוי להגיב ולטפל בנושא האחיות אינו בכנס.

ח"כ הרב יעקב ליצמן: גוער באחיות (צילום: אבי ורון)

לשאר נאומי הפתיחה התייצבו:

ניר ברקת - ראש עריית ירושלים, ששמח לארח את הכנס בעירו וניצל את הבמה לספר על פרויקט הרכבת הקלה, שהיה משולב בפעילות חינוכית, כדי לצמצם ככל האפשר את החיזוי לגבי פגיעות הולכי רגל מהן. ראש העיר היה מוטרד מההכנות הנדרשות לקראת השלג הצפוי ונאלץ לעזוב כדי לפקח עליהן.
קייט קר - נשיאה ומנכ"ל Safe Kids Worldwide, הארגון העולמי למניעת פגיעות בילדים, שלוותה במתרגמת אישית, שיבחה את ארגון 'בטרם' ופועלו וציינה כי הוא היה הראשון בעולם להצטרף לארגון האם שבארה"ב, החוגג היום 25 שנות פעילות.
עופר נאמן - יו"ר ארגון בטרם, פתח בנאום מרגש שבו כיוון את חיציו, לא ליושבים בקהל שחלק הארי מהם פועל או משפיע לטובת בטיחות הילדים בישראל, אלא לאלו שיש לפעול כדי שישתמשו בכוחם ובהשפעתם כדי להגדיל את המודעות בציבור ולשנות את סדר העדיפויות במדינה.

Kate Carr - נשיאה ומנכ"ל Safe Kids Worldwide (צילום: אבי ורון)

עופר נאמן - יו"ר ארגון בטרם (צילום: אבי ורון)

לא ייתכן ש-500 ילדים יגיעו מדי יום לחדרי מיון בגלל פגיעות בלתי רצוניות (נפילות, חנק, טביעות ותאונות אחרות) ואנחנו נקבל זאת כגזירה משמיים ולא נפעל לצמצם את המספרים. אנחנו נמצאים בדירוג ממוצע בין מדינות ה-OECD, אבל הפערים בישראל בין האוכלוסיות היהודיות והערביות למשל עצומים. למרות שמספר הילדים הערבים הוא פחות מ-30% מכלל הילדים, מספר הפגיעות בציבור זה דומות לזה שבציבור היהודי כולו, שגם בו קיימים פערים במגזרים החרדים לעומת האוכלוסייה הכללית.

כדוגמא הובא 'אסון הכרמל'. ללא ספק אירוע קשה וכבר שנה שאנו עדים לתיעוד תקשורתי מקיף, דו"חות קשים היוצאים כנגד האחראיים וסיפורים אישיים כואבים המלווים אותנו בתמונות ומאמרים.

באסון הכרמל ניספו 44 קורבנות מהם 37 איש באוטובוס הסוהרים, אבל מדי שנה כמעט 150 ילדים היכולים לאכלס שלושה אוטובוסים מלאים, מסיימים את חייהם בתאונה בבית, במרחב הציבורי וגם בדרכים ואנחנו מקבלים זאת כגורל ללא כל אצבע מאשימה, לא כלפי המוסדות ולא כלפי עצמנו. האם באמת אנו עושים כל מה שאפשר כדי שהילדים שלנו יישארו במשחק?

מדוע הורים מקפידים כל כך בחינוך ילדיהם על סדר וניקיון, הכנת שיעורים, אוכל בריא ועוד, אבל כאשר הדבר נוגע לבטיחותם, רבים מדי נוהגים בשאננות?

לאחר הדברים הקשים והמצגת הלא פשוטה לעיכול שליוותה את דבריו של עופר נאמן, קיבלנו תזכורת ליופי ולתום שבנפש הילדים, שאותם אנו מנסים להציל, עם רגע מוזיקלי של מקהלת ילדי זלמן ארן.

פרופ' רוני גמזו - מנכ"ל משרד הבריאות (צילום: אבי ורון)

פרופ' רוני גמזו היה הבא בתור לשאת את דבריו ובפיו בשורה: תוכנית לאומית לבטיחות ילדים, שהינה שילוב של שבעה משרדי ממשלה ומהווה 'מפת דרכים' לפעילות מערכתית שיש לבצע בישראל במטרה להביא לצמצום הפגיעות בגוף ובנפש הילדים. התוכנית כוללת קביעת יעדים, מטרות וסדרי עדיפויות וכמובן, תחומי אחריות ומשאבים נדרשים.

השלב הראשון הוא תקצוב שלב התכנון, שלב שממשלת ישראל אישרה ביום א' ה-19.2.2012 פה אחד. תוך שנה יסתיימו שלבי המיפוי של נסיבות ואזורי הפגיעה בילדים, הקמת הצוותים והתכנון המפורט, שיובילו לדו"ח ומתווה רב שנתי והתחלת פעילות מתקנת כלל מערכתית, החל מפברואר 2013.

אורלי סילבינגר: גאה ומאושרת (צילום: אבי ורון)

אורלי סילבינגר, מנכ"ל ארגון 'בטרם', שללא ספק הייתה קורנת אושר וסיפוק מנוכחות הציבור באירוע, נשאה ברכה לכל אלו המטים כתף יחד עם הארגון שעושה מלאכת קודש בחינוך ואיתור הזדמנויות להצלת ילדים ומשפחות שלמות מסבל ואובדן כבר 17 שנים. זאת מאז שמייסדיו, פרופ' יהודה דנון וד"ר מיכל חמו-לוטם, החליטו לחולל שינוי בכל הנוגע לתרבות השמירה על חיי הילדים בישראל.

הפאנלים:

הפאנלים כללו נציגים נבחרים שבאו לדון בצורה חופשית מול הקהל בשאלות לא קלות ולנסות ולטכס עצה כדי לשנות את פני התמונה העגומה של אובדן חייו של ילד כל יומיים ומחצה בממוצע, וכל עשרות אלפי המשפחות המצטרפות מדי שנה למעגל הנפגעים, שחלקם זקוק לשיקום יקר וכואב.

פאנל 1 - מי שומר על הילדים שלנו? (צילום: אבי ורון)

את הפאנל הראשון פתח בדבריו חה”כ זאב ביילסקי והנחה פרופ’ עמוס רולידר, מומחה מוסמך לניתוח וטיפול התנהגותי, אשר פנה בצורה התיאטרלית המזוהה איתו באצבע מאשימה להורים, שאין באמת פגיעה בלתי מכוונת, אלא כל פגיעה כמעט היא תוצאה של חוסר מחשבה או עצלות לשמור טוב יותר על ילדינו.

פרופ’ עמוס רולידר: אצבע מאשימה כלפי ההורים (צילום: אבי ורון)

הרב יעקב אשר, ראש העיר בני ברק: על הבדלי תרבות (צילום: אבי ורון)

הרב יעקב אשר, ראש העיר בני ברק, דיבר על הבדלי תרבות וטען כי לא כל מסע פרסום שנראה לנו יעיל, פונה גם לאוכלוסיה החרדית בצורה יעילה ועל פעילותו לכוונן את החינוך והמודעות בעירו כנדרש.

נאווה סמל, סופרת ומחזאית, הייתה צנועה והצהירה כי היא איננה חושבת שהיא ועמיתיה יכולים להשפיע באמצעות ספרי ילדים על ההיפגעות וקיבלה דווקא משאר חברי הפאנל חיזוק כי מודעות לבטיחות והתנהגות תומכת מתחילה בדיוק מהדמויות שעליהן גדלנו. אם הדמויות בספרי הילדים יקפידו על חגירת חגורת בטיחות או לעולם לא יצוירו נוסעים על אופניים ללא קסדה, הדברים יופנמו ע"י קהל היעד.

ד”ר יובל וייס, מנהל בית החולים האוניברסיטאי הדסה עין-כרם, דיבר על מניעה וחשיבה מחוץ לקופסה, כמו פרויקט המוניות שבו ביה"ח הקפיד שחברת המוניות הפועלת עמו תדאג לצייד את הרכבים במושבי בטיחות כדי שאף אם לא תצא עם תינוקה לביתה ותישא אותו על כפיה ברכב ותסכן את חייו.
רון מוסקוביץ, מנכ”ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, חיזק את חשיבות נושא בטיחות הילדים ברכב.

ענת לוין, מנכ”ל רשת שילב: לחלק ממוצרי התינוקות אין תקן (צילום: אבי ורון)

ענת לוין, מנכ”ל רשת שילב, סיפרה על החברה שעושה למען הבטיחות גם כשאין הדבר עולה בקנה אחד עם יעדי רווחיות וציינה כי גם מוצרים שאינם מחויבים תקינה בישראל, כמו אמבט רחצה לתינוק, נבחנים על ידם לפני שיווקם.

הנאומים והדיונים זלגו מהזמן המוגדר להם והיציאה לארוחת הצהרים בלובי התאחרה במקצת, אך גם בין לגימה לבליעה היה אפשר לשמוע את הדיון החשוב ממשיך בשיחות בקהל לבין אנשי המקצוע של 'בטרם', שתרמו מניסיונם הרב והכרתם אוכלוסיות ומקרים מתוך ניתוח נתונים והדרכות שהם מעניקים.

פאנל 2 - סיקור בסיכון - התקשורת מסקרת היפגעות ילדים (צילום: אבי ורון)

הפאנל השני היה בהחלט המעניין ביותר לטעמי.

נושאו היה תפקיד התקשורת בסיקור היפגעות ילדים.

המנחה, רן רזניק, כתב ופרשן לענייני בריאות, מישראל היום, פתח בשאלה טעונה: האם התקשורת נוהגת איפה ואיפה כאשר מדובר בנפגעים מהאוכלוסייה היהודית לעומת החרדית או הערבית?
אבי וייס, מנכ”ל חדשות ערוץ 2, בהחלט ציין כי יש מקום לשיפור. ג’אדא זועבי, מנכ”ל אתר בוקרא, שייצגה את המגזר הערבי, שמחה ששאלה נוקבת כזו עולה לדיון, אבל גיא מרוז היה זה שתקף וטען שאין לו ספק שמקום העיתונות הוא לא רק לדווח ולסקר, אלא לשנות מציאות. גיא הציג מספר דוגמאות מעברו העיתונאי של כתבות ששינו התנהגות וסדרי עדיפויות. ג’אדא זועבי ציינה שאין לה ספק שכתיבתה על נושא ההיפגעות במגזרה הוביל להכרה וחינוך שהוביל לשיפור מהותי בצמצום מספר פגיעות נפוצות הנגרמות מתנאיי תשתית טיפוסיים ליישובים ערביים רבים.

אבי וייס, מנכ”ל חדשות ערוץ 2: אפשר לעשות יותר (צילום: אבי ורון)

שושנה חן: לדרג בטיחות מוצרים (צילום: אבי ורון)

שושנה חן, כתבת צרכנות ידיעות אחרונות, ציינה כי אין לה ספק שהמודעות הצרכנית בישראל כיום היא כזו, שאם היו מדרגים מוצרים מבחינת טיב ובטיחות, מעבר לדרישות התקן, אנשים רבים היו בוחרים במוצר של 5 כוכבים ולא 3 כוכבים.

לשאלה מה אפשר לעשות כדי להעלות את המודעות, שושנה טענה שיש לגייס סלבּ , שיוביל קמפיין של בטיחות וכך יחדיר דפוסי התנהגות בטוחה בבית ובדרכים.

מעניין לאיזה סלבּ כן תהיה השפעה מהותית כי עינב גלילי, שאי אפשר לומר שאינה אישיות טלוויזיונית מוכרת, נבחרה בעבר להוביל קמפיין בטיחות עבור ב'טרם', שלא בדיוק שבר שיאי רייטינג.

רן רזניק טען, שהעורך שלו אינו מתלהב ואף דוחה כתבות העוסקות במניעה, שאין בהן דרמה אנושית. האם באמת הורים זקוקים לדרמה ותיעוד אובדן כדי למשוך אותו לקרוא כתבות שימנעו מקרים מצערים כאלו?

על כך רן רהב, יו”ר חברת רן רהב תקשורת ויחסי ציבור, השיב בצורה חד-משמעית, שהעורך צריך להיות קשוב לציבור. שינוי בגישה יגיע רק אם הציבור יפנה את מרצו מטוקבקים אנונימיים של הערות מטופשות למבול בקשות המציגות צימאון לכתבות מסוג זה. לעורך לא תהיה ברירה אלא לקבל שזה רצון הקוראים בחברה.

רן רהב: הציבור צריך לכתוב לעורכי העיתונים ולהביע את רצונו (צילום אבי ורון)

דעה אישית: בטיחות מוצרים

אין לי ספק שהכנס לבטיחות הוכיח באופן מרשים שהישראלים של 2012 הם כבר ציבור בעל מודעות ואכפתיות גבוהה בכל הקשור לשמירה על חיי ילדינו. אירוע בסדר גודל כזה לפני עשור ואפילו לפני שנים ספורות, היה בבחינת מדע בדיוני. ארגון 'בטרם' נושא את הדגל במישור המחקרי והחינוכי ופועל בעיקר בניתוח והבנה של דפוסי התנהגות והיפגעות, הגדלת המודעות ורתימת גופים למטרה קדושה זו.

חלק נוסף וחשוב מהנוסחה לשיפור הסביבה שלנו כך שתהיה בטוחה יותר, היא בדיקת מוצרים בצורה מקצועית ע"י מעבדות ומומחים ודירוגם מבחינה איכותית ובטיחותית, בוודאי עבור מוצרים שאין עבורם תקן איכות ובטיחות מחייב.

ירחון בדוּק ז"ל: עיתונות צרכנית אמיתית בישראל (צילום: אבי ורון)

הניסיון האחרון שנדם, היה של המועצה הישראלית לצרכנות, שהביא עד לפני כעשור, ירחון בשם 'בדוּק', שעסק בטיבם ובטיחותם של מוצרים, בדומה לארגוני צרכנות בעולם כמו ה-Consumer Reports, ו-WHICH?, המציגים היסטוריה של דוגמאות מצילות חיים בזכות איתור כשלים במוצרים ורכבים למרות שעברו תקינה מחמירה, שבעצמה דינאמית ונתונה לביקורת ורוויזיה.

'בדוּק' שרד קצת למעלה משלוש שנים ולבסוף חדל להתקיים ספק מסיבות תקציביות וספק פוליטיות. לימים סיבות אלו הביאו את מנכ"ל המשרד דאז, גב' גלית אבישי לפרוש ואף להקים את חברת 'אמון הציבור', המתמקדת בהגינות צרכנית וטיב השירותים של חברות אך לא בטיבם של המוצרים עצמם.

תוכניות טלוויזיה כמו 'כלבוטק' ו-'תכנית חסכון' נוגעות רק בקצה הקרחון הגדול של שוק המוצרים שלנו, וגם שם המניע העיקרי הוא למשוך צופים למסך ולא אידיאולוגיה לביקורת שיטתית ואפורה המקפידה לבחון ולדאוג לאכיפת יישום ממצאיה.

נציגי 'בטרם' מציעים הדרכות והכשרות (צילום: אבי ורון)

במדינה מתקדמת, חייב להתקיים גם גוף בודק משלים שאינו תלוי בחסויות ו/או פרסומות. לא ניתן לבקר מוצרים בצורה אמיתית ויחד עם זאת להיות תלוי בפרסום של אותם יצרנים ומשווקים ללא משוא פנים, בוודאי בתקופת מחאה חברתית, שכרסמה בצריכה ועוגת הפרסום והגדילה את התלות בכל גורם.

מילותיו של עיתונאי הרכב, רוני אהרנוביץ, מסכמות זאת בחריפות: "עיתונות רכב היא מקסם שווא. עיתונות הרכב העולמית -- שלא לדבר על המקומית -- הפכה ליחצנית של התעשייה ממנה היא מתפרנסת"

רק שילדנו יוכלו להמשיך לשיר: מקהלת ילדי זלמן ארן (צילום: אבי ורון)

כאשר מדי שנה בישראל מספר הילדים הנפגעים המגיע לחדרי מיון גדול ממספר התינוקות שנולדים כאן, משהו בהחלט חייב להשתנות בגישה של כולנו. הנוכחות המרשימה בוועידה הראשונה לבטיחות ילדים הוכיחה מעבר לכל ספק, שהשינוי כבר מתרחש בתוכנו וצריך רק לאמצו ולא להרפות.