כשמתחלף מנהל מחלקה ב"נשים ויולדות", זה משמח. גם אם המנהל הקודם היה טוב. לא קשור. קשור שכשמתחלף מנהל, יכולים לקרות דברים טובים, בדקתי!
ב"זיו" בצפת התחלף מנהל המחלקה כבר לפני שנה וחצי, אבל לא יצא לי להגיע. תאמינו לי, סתם עצלנות! החברה החדשה שלי (בעלילטורס קורא לה Waze, אבל זה לא נכון. אני קוראת לה תקווה והיא קוראת אותי לסדר), הביאה אותי מפרדס חנה לצפת בפחות משעה וחצי. וואלה, פקקים לתל אביב לוקחים לי יותר.
ובדרך, אח, אוויר פסגות ונוף קדומים, מה עוד אפשר לבקש? אפשר לבקש שאם את גרה בצפון, תלכי ללדתב"זיו"
ותבקשי את אחד מחדרי הלידה הטבעיים – חינם! – ותתאפקי עם הלידה עד הזריחה ואז תראי מהחלון של חדר הלידה (או מהג'קוזי אם בא לך) את זה:
נו, נכון היה שווה להתאפק? קצת קשה אז נשברים? צילום: מימי וידר
ד"ר בן שחר לא הגיע מוכן לריאיון כל כך אישי ודווקא משום כך יצאו לו תשובות כל כך טובות, אני חושבת. ד"ר ענבר בן שחר הגיע לנהל את מחלקת נשים ויולדות בצפת היישר מהדסה בירושלים. הוא גינקולוג למעלה משני עשורים וההתמחות שלו היא באונקוגינקולוגיה.
ד"ר בן שחר, מה אתה הכי אוהב במקצוע שלך?
"מיילדוּת זה מקצוע משמח כי רוב הזמן אתה מטפל בנשים בריאות וזוכה להיות שם ברגעי תחילתם של החיים. ומצד שני, כאונקולוג, אתה מלווה נשים לאורך שנים רבות, חווה איתן את הקצוות החריפים של החיים ולפעמים את סופם של החיים, שזה כמובן מאוד, מאוד קשה".
מה הדבר שכל יום אתה מייחל שלא יקרה בחדר הלידה שלך?
"כמובן שמות יולדת או יילוד זה הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות מבחינתי. תודה לאל, מעולם זה לא קרה לי. אבל אני מודה, מאחר שאני יודע שמיילדות זה מקצוע דינמי וההתרחשויות בו הן לעיתים מהירות מאוד, כל ערב כשאני מתקשר לרופא התורן שלי להתעדכן, אני יודע שאני עלול לשמוע גם בשורות קשות, ויש רגע קטן שבו אני עוצר לקחת נשימה לפני שאני שואל מה המצב".
מה הלידה הכי מרגשת שהיית בה?
"אני כמובן חייב להזכיר את הלידות של אשתי, שהיא היולדת האולטימטיבית. אשתי ילדה בלידה ראשונה תאומות בלידה נרתיקית ללא התערבויות (זה לא היה קל!), ולאחר מספר שנים נולד בננו, גם בלידה רגילה כמובן. מבחינה מקצועית אין ספק שהלידות הכי מרגשות הן הלידות שהיה קושי מאוד גדול להגיע אליהן, לידות של נשים שאתה עוקב אחריהן לאורך שנים של עקרוּת, נשים שעברו חוויה של מוות של בעל – הקפאה והחזרת עוברים של בעל שכבר איננו, למשל.
יש לי כאונקולוג מטופלות צעירות לא פעם, אנחנו מטפלים בהן וכשאחרי ההחלמה הן ממשיכות בחיים, נכנסות להריון ומביאות בעצמן חיים, זה מרגש מאוד. אלו חוויות-קצה של ממש".
מה הדבר הראשון שחשבת לעשות כשהגעת לנהל את המחלקה בצפת?
"ראשית, אני חייב לספר שהיו לי כאן ב'זיו' שנים נפלאות כסטאז'ר, גרתי בצריף בעמוקה והייתי המאושר באדם. לאחרונה הזכירה לי חברה-קולגה, שהיום היא סגנית מנהל בית החולים שלנו, שכבר אז אמרתי לה שיום אחד אני רוצה לחזור לכאן ולהיות פה מנהל מחלקה, אז יש מבחינתי סגירת מעגל בהגעה לכאן.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשהגעתי לחדר הלידה פה בצפת, זה שלא מדובר בחדר לידה שקט... פה מתרחשות לידות, שומעים אותן, בניגוד לחדרי לידה לא מעטים היום שאת נכנסת והכל שקט (אההמ אההמ, אני צריכה לציין שהסיבה היא שכולן עם אפידורל או שזה ברור? ז.כ.), כאן בצפת יש שיעורי אפידורל נמוכים, יש אוכלוסיה גדולה שמעוניינת בלידה טבעית וגיליתי פה צוות עם פתיחות עצומה לנושא של לידה טבעית,
פתיחות ויכולת.
אני חייב להודות שבהתחלה לא ידעתי אם אני מתחבר לזה. עשינו עבודת מחקר גדולה שאף הוצגה לאחרונה בכנס השנתי של החברה לרפואת האם והעובר וזכתה בפרס ראשון מבין העבודות שהוצגו, ובמסגרת המחקר הוכחנו חד משמעית שלידה בלי אפידורל היא קצרה יותר. אפידורל האריך משמעותית את הלידה, בייחוד את השלב השני בלידה (מפתיחה גמורה ועד יציאת הראש, ז.כ.). וכן, היו באופן משמעותי יותר ניתוחים קיסריים בלידות עם אפידורל מאשר בלידות בלי".
אז אפשר לומר שחזרת בתשובה?
(צוחק) "אפשר לומר. היום אני פתוח לגישה שמאפיינת את חדר הלידה שלנו, שלא הכרתי ברמה הזאת בעבר, בהחלט. ראיתי ששווה ונכון להיות קשוב לרצון היולדת, שזו בפירוש הגישה שמאפיינת את חדר הלידה שלנו".
ד"ר בן שחר גבוה, אבל אין מנוס מלהודות, זו אני שנמוכה. צילום: מרב גרינוולד, בגלקסי שלי.
סיימנו את הריאיון בחיבוק לבבי. ככה זה דולות. אנחנו חבקניות סדרתיות. האמת, מרגש, לשוחח עם מנהל מחלקה כל כך פתוח לרצון היולדות, איש חכם וקשוב, שאחראי (בתוך מחלקת נשים ויולדות) על אחד מחדרי הלידה היותר חביבים עליי בישראל.
נ.ב. נעמה זיו, האחות האחראית בחדר הלידה, לא הסכימה להצטלם, אבל התחבקנו ועוד איך. אין, אני קרועה עליה. היא משו משו.
