את פרי גנך

זוכרים איך בחג שבועות האחרון החלטנו להקים גינת ירק? אני יודעת שרבים מכם היו קטני אמונה לגבי הסיכויים שלנו לגדל סלט תוצרת בית, אבל חלפו להם כמה חודשים מאז שהנחתנו את מכת המעדר הראשונה והקיץ כבר השווצנו לחבר'ה בעגבניות, פלפלים, חצילים, ברוקולי וירוקים למיניהם.
הערוגה שלנו ידעה עליות ומורדות, סבלה התקפות מחבלים של חרקים, מכרסמים, תרנגולות וטווסים. בדרך הקשה למדנו מה לא עושים. זרענו, הנבטנו, שתלנו, עישבנו, השקנו – ורוב הגידולים שלנו בכל זאת לא הצליחו ממש. אבל בהרבה מאוד מובנים הערוגה הקטנה הזו שינתה את חיינו. ואני לא מגזימה.
קודם כל, היא גרמה לנו אושר עצום. אי אפשר לתאר את השמחה לנוכח גבעול דקיק שמבצבץ מהאדמה, עדיין חיוור ומסנוור מהשמש, תינוק רך שנולד אחרי כל-כך הרבה עמל ודאגה. גילינו את ההשתאות לראות פרח סגול הופך לחצילון קטן ואחר כך לחציל שמן שחור ומבהיק. וגם את את האושר לקטוף עגבנייה היישר מהשיח ולהרגיש איך היא מתפצפצת בפה עסיסית, ריחנית ומלאה טעם.
הנס הזה של כוח החיים הוא מפתיע וממלא. יש סיפוק אדיר בלקטוף את מה שאתה גידלת. זו יכולת שטבועה בנו, רדומה ונשכחת, אבל בכל זאת שם. אלפי שנים של ידע חקלאי, מסורת של עבודת אדמה. שרשרת שהתנתקה רק לא מזמן, לפני דור או שניים. וכשאנחנו מתחברים אליה בחזרה אנחנו מתחברים למעגל הטבעי של עונות השנה, סיבוב הכדור, הזמן שלוקח לכל דבר לצמוח, להבשיל ולמות. כל כך ההיפך מעולם הריגושים המיידיים בלחיצת כפתור שהתרגלנו אליו.
וככל שהעולם סביבנו מתמלא פקקי תנועה, פצצות אטום, קיצוניות דתית, פערים חברתיים וערוצי טלוויזיה, הגינה הפכה להיות המפלט השפוי שלנו. זו היתה רק שאלה של זמן עד שנכנס לעניין הזה של הפרמקלצ'ר.

פרמה-מה?!

זה בדיוק מה שאנחנו שאלנו בפעם הראשונה ששמענו על זה. פרמקלצ'ר (באנגלית: permanent agriculture בעברית: חקלאות בת-קיימא). זוהי שיטה שפיתחו שני אגרונומים אוסטרלים בשנות השבעים. הרעיון המרכזי הוא ליצור מערכת גידול חקלאית שמקיימת את עצמה. כלומר, לא מכלה את המשאבים שלה, לא משתמשת בכימיקלים, לא מדלדלת את האדמה, לא מבזבזת ומאוזנת מבחינה אקולוגית.
השיטה התחילה בחקלאות, אבל מהר מאוד גלשה לתחומי חיים נוספים שגם עליהם אפשר ליישם את אותם רעיונות, וכיום אנחנו כבר מדברים על "קיימות עירונית" - בנייה, בישול ותעשייה זעירה על פי עקרונות הקיימות: שמירה על איכות הסביבה, שמירה על איכות החיים ועל הבריאות הגופנית והנפשית של בני האדם, צמצום הצריכה והזיהום, שימוש במשאבים בלתי מתכלים, ועבודה לא מנצלת.
הפרמקלצ'ר הולך ותופס תאוצה בישראל וניתן היום לעבור קורס הכשרה בסיסי בן 72 שעות בעקרונות השיטה כמעט בכל מקום בארץ. מי שירצה יוכל למצוא אינסוף אינפורמציה בנושא ברשת. גם אם אין לכם כוונה לעשות הסבה לחקלאות, גם אם אתם גרים בקומה העשירית באמצע העיר – לימוד הפרמקלצ'ר ישנה לכם את התודעה.
כי העולם הולך ונגמר לנו בין הידיים. אתם מרגישים את זה בצפיפות, בזיהום, באיכות הירודה של האוכל והמים, בפערים בין עשירים ועניים, בעליית מפלס החרדה, בילדים שמשתמשים בריטלין ובמבוגרים שמשתמשים בפרוזאק. כל אלה תופעות לוואי של העולם המודרני, הכלכלה הדורסנית ותאוות השפע.
אבל בעתיד הקרוב מאוד נצטרך לשנות גישה. עד היום האמנו בשיטה של "יותר ויותר" - זו היתה הכלכלה שלנו, לייצר יותר ולמכור יותר ולקנות יותר ולזרוק יותר. אבל העתיד שלנו נמצא בדיוק בשיטה ההפוכה "פחות ופחות" - לייצר פחות ולקנות פחות ולהשתמש פחות ולזהם פחות. גבירותיי ורבותיי - "פחות" הוא ה"יותר" החדש.
ובינתיים, כל פעם שהשמש מציצה מבין העננים, אנחנו יוצאים לגינה עם טוריות ומגרפות, להמשיך את ההקמה של גינת הירק החדשה. גינת הפרמקלצ'ר הראשונה שלנו. אני לא זוכרת מתי עשינו משהו ביחד בכזו סבבה, אפילו הקטנטונת עם דלי וכף מפלסטיק נכנסה לעניינים. מה אגיד לכם, עושה לנו טוב החסה הזאת.
אריק סיני מחבק עצים - ילד ירוק