בטלפון אמא של אורן נאנחת ונאנחת, קשה לה לדבר והיא מתלבטת מה לומר וכיצד להסביר את הבעיה של בנה: "יש לי ילד בטלן ועצלן. לא נעים לי לדבר עליו ככה, היא מקפידה להסביר, אבל באמת אני לא מבינה איך הוא יצא כזה. הוא לא עושה כלום במשך היום. רוב היום הוא מטייל בחוץ, לבד ואפילו כדורגל הוא לא משחק מרוב שהוא עצלן. בביה"ס כבר מיואשים ממנו. הוא מפריע כל הזמן על מנת לצאת מהכיתה".

בפגישה הראשונה עם ההורים, הם סיפרו על ההתמודדות שלהם עם אורן, על הבושה והאכזבה, והסבירו שעשו לו אבחון לפיו כל החלק הקוגניטיבי תקין, אולם נמצא קושי בהתארגנות, הפרעת קשב וריכוז וחוסר ביטחון גדול.

עוד ילדים בסדרה:

כעבור שבוע, נפגשתי עם אורן (12) ואמו. ראיתי ילד יפה וסקרן, מכונס בעצמו, יושב בתנוחה כפופה וסגורה, כשאמו מקפידה לחזור ולבקש ממנו להרים את הראש. במסגרת אבחון סנסורי מוטורי, התגלה כי לאורן קושי במערכת ההצלבה, המשפיעה על יכולת ההתמצאות במרחב. הדבר התבטא בתפקוד שרירי גלגל העין המקשה עליו להעתיק מהלוח. כמו כן, היכולת שלו לחצות את קו האמצע של הגוף, מימין לשמאל וההיפך, הגבילה אותו לבצע פעולות בסיסיות, כגון: הוצאת המחברת מהתיק הנמצא בצידו הנגדי של הגוף, קריאה, כתיבה ועוד. הסרבול הפשוט לכאורה, גרם להתעסקות יתרה סביב פעולות פשוטות בכיתה, הפריע למהלך השיעור, גרר תגובות של הענשה וכעס מצד המורים ויצר קשיי למידה שבאו לידי ביטוי בהישגיים הלימודיים, בקושי בעמידה במשימות, הכנת שיעורי בית, מבחנים והשתתפות בכיתה.

בנוסף, היה ברור שישנה השפעה חברתית המתלווה לקשיים אלו. אורן היה נמנע לחלוטין מלשחק משחקי כדור, דבר שהשפיע על היכולת שלו ליצור קשרים חברתיים. כל אלו גורמו לדימוי עצמי נמוך, אכזבה, כעס, הענשה ותסכול.

במפגש השני, אורן סירב להשתתף. הוא ברח החוצה כבר בהתחלה. רצתי אחריו וניסיתי להבין מדוע הוא מנסה "לפוצץ" את המפגש, כפי שהוא מנסה להפריע בשיעור ולברוח. הוא פרץ בשצף דיבור והחל לפרוס את טענותיו נגד אמו. "היא כל הזמן צוחקת עלי, היא לא חושבת שאני שווה משהו, היא רק כועסת ומאוכזבת ממני". אורן הרגיש שכל הזמן באים אליו בטענות ולא מבינים אותו וזה גרם לו להסתגר. הוא הרגיש לבד בעולם. "אם אמא שלי לא מקבלת אותי, אז מי כן?"

מהן הפרעות קשב וריכוז בקריאה וכתיבה?

הפרעת קשב וריכוז מתייחסת לסקאלה רחבה של קשיים תפקודיים, מוטוריים, דיסגרפיה, דיסקלקוליה, קואורדינציה ועוד.

כללי עשה

1. תשומת לב: היו קשובים לתחושותיכם ופתוחים לקבלת פידבקים מצוות החינוך בביה"ס או בגנים. במידה והנכם רואים או חשים כי ילדכם מתמודד עם קושי רגשי או תפקודי כלשהו, ראו בזאת נורת אזהרה והתייחסו. חשוב להכיר בכך ולא להתעלם או לדחות את האבחון והטיפול. איתור הבעיה בשלבים מוקדמים מסייע רבות למניעת החמרה וטיפול קל יותר.

2. שלילת בעיית ראייה: אם ילדכם מתלונן על קושי בקריאה, ראשית, יש לבצע בדיקת ראייה ומיקוד ראייה, על מנת לשלול זאת ורק לאחר מכן לבדוק אם מדובר בלקויות למידה או הפרעת קשב.

3. מעורבות: חשוב מאוד להיות מעורבים בטיפול ובתרגול בבית. ילדי קשב וריכוז הינם ילדים שזקוקים לפרגון ותמיכה, תשומת לב ועידוד. בטיפולים בהם ההורים מגייסים עצמם לתהליך, ניתן לראות תוצאות טובות יותר. הכרת עולמו של ילדכם והבנת הקושי, תורמים לקשר בין ההורה לילד. בנוסף, תרגול משותף מאפשר לילד לראות את הדברים בפרופורציות, כאשר הוא רואה שגם חבריו לא מצליחים חלק מהתרגילים (קואורדינציה, תיאום קשר עין-יד וכד').

4. משחקי מבוכים: משחק מצוין, המסייע לפעולת תיאום עין-יד ושיפור מיומנות מעקב העין ברצף. במסגרתו, צריך הילד להגיע מנקודה לנקודה ולעקוב עם העיניים שלו אחר קו רצוף (בדומה לפעולת קריאה). משחק זה מאפשר תרגול ואימון של שרירי גלגל העין וחיזוק קשר עין-יד, שחשוב מאוד במוטוריקה עדינה.

5. שחקו משחקי טניס, כדור או שחייה: אלו משפרים רבות את הקואורדינציה, תיאום עין–יד וחציית קו אמצע. עודדו את ילדכם למשחק טניס, כדור או שחייה.

כללי אל תעשה

1. לא לשפוט: אל תשפטו את רמת התפקוד של ילדכם בכל תחום. יש הבדל מהותי בין משוב או פידבק לבין ביקורת שגורמת לילד לחוסר בטחון.

2. לא להשוות: הימנעו מהשוואות בין אח לאח או בין ההישגים של ילדכם לעומת חברים אחרים בכיתה. לכל אחד רמת הישגים אינדווידואלית ומצוינות בתחום שלו. חשוב לחזק אותו וההשוואה לא תורמת לכך.

3. לא להפסיק לתקשר: אל תקבלו מצב של מופנמות ושתיקה. תקשורת בריאה היא דרך להגיע לשיתוף פעולה עם הילד ולגייס אותו לעשייה ולמידה. ילדי קשב וריכוז צריכים להרגיש שזקוקים להם, סומכים עליהם ומאמינים ביכולות שלהם. אם ילדכם שקט ומופנם, לא משתף או מדבר, אל תקבלו את זה כמובן מאליו. נסו ליצור דיאלוג ותקשורת פתוחה ולהגיע אליו. זה הרבה פעמים יכול לפתור בעיות וקונפליקטים.

4. לא להפסיק לפרגן: אל תתייחסו להישגים קטנים או להתקדמות קטנה כמובן מאליו. עבורם זהו הישג גדול. זכרו! הערכה היא חלק מתהליך הצמיחה, ההתקדמות וחיזוק המוטיבציה.

5. לא לאבחן יותר מדי: הימנעו מפנייה למספר רב של אבחונים וטיפולים. השתדלו לעשות בחירה אחת ממוקדת ולהיצמד אליה.

באופן כללי, השתדלו לא לדבר על הקשיים של הילד בנוכחותו. והחשוב מכל - התמקדו בחזקותיו של הילד והעבירו את המסר לצוות החינוכי. חשוב לפעול ממקום שמקדם ובונה את הילד - דרך הדברים שהוא טוב בהם.

סוף טוב הכל טוב

במהלך הטיפול, הבנתי שאורן מבקש שאתווך בינו לבין אמו. ישבנו ביחד בחוץ, אורן דיבר ואמו הקשיבה לכאב של בנה מבלי לומר דבר. רק כשהאם שינתה את התנהגותה, שיתוף הפעולה של אורן החל לקבל תפנית ומשם התחילה התקדמות ממשית בטיפול. בשלב הראשון, עבדנו על שרירי גלגל העין באמצעות תרגול של הזזת העיניים מצד לצד, אשר יאפשר לו לקרוא ברצף ולהבין את אשר כתוב על הלוח. עבדנו על הכרה של כל חלקי הגוף, התמצאות במרחב והבנת צד ימין וצד שמאל באמצעות תרגילים כגון: קפיצות מוצלבות המחייבות שילוב בין כל מערכות הגוף.

תרגילים אלו אפשרו לאורן למצוא את החיבור בין המרחב הפנימי למרחב שבחוץ. ברגע שאורן למד את מערכת היחסים בין כל חלקי גופו לא היה לו קושי לבצע פעולות שבעבר היו בלתי אפשריות או בלתי נסבלות מבחינתו: להוציא מחברת, לארגן ולהכין את עצמו לשיעור חשבון. הכל הפך פשוט יותר.

התרגול הגופני בבית וצבירת הצלחות במשחקי כדור שניתנו לאורן ולאביו, המאפשרות שכלול מיומנות והכרת קו האמצע של הגוף ובהתאם לכך הכרת צד ימין ושמאל באופן "טבעי", הביאו עמם תזוזה משמעותית בבית הספר. ההתחלה הייתה איטית. ככל שאורן תרגל את הטכניקות, כך הוא הצליח ליישם אותן, לעקוב עם העיניים באופן ישר ורציף, להעתיק מהלוח ולכתוב באופן מהיר יותר ועוד. קצב ההתקדמות הלך וגבר ואורן למד גם כיצד לשלוט במרחב ולעבוד על קשר עין-יד, יכולת ההתארגנות שלו השתפרה פלאים והוא ידע להבחין בין ימין לשמאל. יכולת השליטה והבנת הבעיה אפשרו לאורן להתמודד ולא לברוח. הוא לא יצר "הפרעות" שיגרמו למורה להוציא אותו מהשיעור וההצלחה שלו הביאה אותו להאמין בעצמו, לרצות ולהשקיע.

בהמשך, אורן התחיל לצאת החוצה ולשחק עם החברים. הביטחון העצמי שלו הלך והשתפר והוא התגלה כחובט מצטיין.

המאמר נכתב ע" טל טבנקין, מנכ"ל "מרכז אלבאום למצוינות אישית" - טיפול בהפרעות קשב וריכוז וקשיי תפקוד ולמידה בקרב ילדים, נוער ומבוגרים.