"אמא, בואי מהר לשטוף רגליים", קוראת לי בת השלוש וטסה למקלחת. אני פותחת לה את את הנעליים ועושה את עצמי מופתעת, "ואוו, כמה חול! השארת קצת בגן? נראה לי שהבאת את כל החול הביתה". זה הטקס הקבוע שלנו מאז תחילת שנת הלימודים בגן ואולי עם הקטנה אני משחקת את עצמי מופתעת, אבל בכניסה לגן החדש שנבנה במהלך הקיץ ונפתח קצת בפיגור (לא נדבר על זה), הייתי מופתעת באמת ובתמים ברגע שראיתי את החצר. ממש לא ציפיתי לראות חצר שכולה חול. הלו, אנחנו כבר בשנת 2015! חשבתי שהשתנו הדברים, במיוחד לאור העובדה שלא נותרה כבר אף גינה, אפילו באזור הכי הישן של העיר, שלא החליפו בה את החולות למשטח רקורטן (משטח גומי) ובוודאי שלא ראיתי גינה חדשה שנבנית עם תחתית חול. למה בעצם זה עדיין לא קרה בגני הילדים?

פשוט מכסים את הארגז בסוף היום, לא?

אין לי שום דבר נגד החול עצמו. אני בכיף בונה ארמונות חול עם ילדיי בחוף הים, אבל אני לא מאפשרת להם לשחק ב"ארגז החול" של החתולה אצל הסבתא וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בגני הילדים. אנחנו מאפשרים לילדינו לשחק ב"ארגז החול" הענק של כל חתולי השכונה. וכאן אפילו לא מדובר בחול סופג, כמו אצל סבתא. ולעבור עליו עם מגרפה, בהתאם להנחיות של משרד כלשהו? פעולה מטומטמת לגמרי, היות והיא רק מפזרת את כל ההפרשות בשטח גדול יותר. זה בדיוק מה שהכלב שלי עושה אחרי הטלת צרכיו, "כדי להפיץ את הריח למרחק גדול יותר", הסביר לי מומחה כלשהו. אפילו בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך - "הבטחת הבטיחות בגן ילדים", נאמר במפורש: "ארגזי החול הם מוקד משיכה לחיות משוטטות, כמו חתולים וזוחלים, העושים את צורכיהם בחול ולכן הם עלולים להיות מקור למפגעים בריאותיים ולמחלות".

אז מה מציעים לעשות כדי למנוע מפגע בריאותי? ובכן, המלצות משרד הבריאות הן: "יש לכסות את ארגז החול בברזנט או בפלסטיק עמיד בתום יום העבודה ולהתקין אמצעים לחיבור הכיסוי בדפנות הארגז. יש להחליף את החול לפחות פעמיים בשנה". הצעה ממש נהדרת, אלא שמשרד הבריאות ושאר המשרדים מתעלמים לחלוטין מהעובדה שלא מדובר בארגז חול. זו ההוראה שלכם? פשוט לכסות את ארגז החול? חבר'ה, אין לזה דפנות. אי אפשר לכסות את זה. זה לא ארגז - זה משטח חול! כמה אטומים צריכים להיות כל נושאי המשרות אשר מתייחסים לזה כאל ארגז.

המערכת אטומה לגמרי

הורים לילדים בגן מגישים אין ספור תלונות בנוגע לחולות מזוהמים. כך למשל, במהלך השנה האחרונה:בירושלים התלוננו שהילדים סובלים מקוצר נשימה, אלרגיות וגירודים, בשל חול מזוהם בגן המשחקים; באשדוד התלוננו על תולעים בחול, שמועברות לילדים וגורמות לזיהומים ומחלות מעיים קשות ובפתח תקווה לפני כשבוע היו תלונות על מקרי הידבקות בדיזנטריה ובשלשולים.

ומה תשובתם של כל מיני משרדים למיניהם? אנחנו מנקים, אנחנו מחליפים חולות פעם בחצי שנה וזה מה שדרוש, לא? אז זהו, שלא, כי לא מדובר בארגז שמכסים אותו באופן יומי. מדובר בחצר מלאה חול. כמה קשה לקלוט את זה? מתברר שקשה מאוד. לא עזרה כתבת החדשות של ערוץ 10, אשר פירסמה תוצאות בדיקות ב-20 גני ילדים וגינות פרטיות מהצפון ועד הדרום, בהן מצאו חיידקים שעלולים לגרום לזיהומים קשים בעור ולזיהומים בשסתום הלב ולפי דבריו של פרופ' אילן דלאל, מנהל חדר המיון ילדים בבית החולים וולפסון, "כשראיתי את התוצאות, לפחות בחלק מהמקרים, ממש הזדעזעתי". לא עוזרות עצומות שמריצים הורים במספר ערים בארץ. המערכת אטומה לגמרי.

אז מה אתם יכולים לעשות?

הדרך היחידה, לדעתי, לפתרון הבעיה הזו, היא לאחד כוחות; להפסיק להתייחס למפגע כזה או אחר כאל בעיה מקומית ולפנות לעירייה. מה שצריך, זה שמשרד הבריאות ייקח אחריות לעניין ויאסור שימוש במשטחי חול בגני הילדים. רק צעד כזה ישים סוף לטמטום במערכת. כן, נכון, יש לכך השלכות כלכליות, אבל לא אכפת לי. אם יש למדינה תקציבים כדי להתעסק עם תכניות גרנדיוזיות כמו תוכנית 0% מע"מ, שיעילותה עומדת בספק, שיימצאו תקציב להחלפת משטחים בגן. לפחות מהלך זה תורם ללא ספק, גם אם זה רק מהיבט הניקיון והאסתטיקה.