דלית ציפורקין-הראל היא מעצבת אופנה החיה ויוצרת בתל-אביב. במשך 7 שנים עיצבה למותג D&A יחד עם שותפה, ולפני כארבעה חודשים נפרדו דרכיהן. כיום דלית מעצבת לבדה. אל לימודי הקדרות בסטודיו של נוגה, הגיעה בעקבות המלצתו של בעלה, נועז הראל. בעבר פסלה בחומרים קשים (אבן, שיש, עץ) עם פטישים ואזמלים. לעבודה על האבניים היא התחברה מיד "זו עבודה מרוכזת, בישיבה, שלוקח זמן לתפוס את העיקרון, אך מרגע שהוא נתפס, זה פשוט עובד". עבודת האבניים היא תרפייה של ממש עבורה. "זה הפסיכולוג שלי", היא אומרת. דלית מסבירה שאם על ספת הפסיכולוג הופכים את הרגשות למילים, על האבניים מפרקים את התחושות בידיים. "זהו פתרון אלטרנטיבי למי שפחות אוהב לדבר". היום, היא מספרת, אין לה זמן קבוע ליצירה ולכן עושה שיעורים לפרקים.
חומר/חימר: דלית מחלקת את העבודות שעשתה לתקופות תלויות צבע: התקופה הירוקה (כלים עם גלזורה ירוקה), התקופה האפורה (כלים ארוכים ומרשימים עשויים חימר אפור) והתקופה החומה, בה יצרה כלים מחימר שחור. "זהו חימר רווי בברזל שנשרף בטמפרטורה נמוכה לעומת חימר רגיל", מבהיר בעלה של דלית.
טכניקה: בעבודה על אבניים, מסבירה דלית, קודם כל ממרכזים חומר, פעולה הלוקחת זמן לימוד ארוך. זהו השלב הכי קריטי, ומשם חשובה יציבות היד. לאחר שהחימר ממורכז, מחליטה, לפי הכלי עליו עובדת, האם להאריכו כלפי מעלה או להרחיב אותו, כמה לפתוח והאם גם לסגור. "כשמתחילים לעבוד על אבניים", אומרת דלית, "לא באמת יודעים איך מה שהתחלנו יסתיים". היא מספרת שהיא אוהבת להאריך כלים. "נוגה אומרת שאני מדקקת, כמו יפנים, כמו פורצלן", מוסיפה.
צביעה: אחרי השריפה הראשונה דלית משתמשת בצבעי גלזורה, הנותנים מעטפת נקייה. קיימים גם צבעי אנגוב, איתם ניתן לצבוע וגם לצייר וליצור צורות, אך דלית לא משתמשת בהם כלל. היא משתמשת בגלזורה בדרכים שונות, המייצרות אפקט ציורי "ומספיק עשיר" מבחינתה. ניתן לטבול את הכלי פעמיים, לתת לחומר לנזול, לשחק עם צבעים עד חצי הגובה, לטבול באופן לא סימטרי ועוד. "העיקר", היא אומרת, "שייראה נקי".
זמן עבודה: על כל כלי עבדה במשך פרק זמן שונה. בעיקרון, היא מספיקה בין כלי לשניים בשיעור. אם קרה ולא סיימה, היא תסיר את הכלי מהאבניים ובשיעור שאחרי, כשהכלי כבר יבש, תעבוד על צדו השני (התחתית). במקרה כזה, תעבוד בטכניקה של גריעה, ולכן תשתמש בכלים אחרים. "בפעמים הראשונות", מספרת דלית, "הזמן נגמר מהר מדי", אך בפעמים הבאות כבר הספיקה הרבה יותר. "כמה כלים בשיעור, כשזה תלוי כמובן בסדר הגודל של הכלי ובמידת ההשקעה", היא מסבירה. כשהיא יוצרת סטים, בהם חשובה האחידות במידות, היא נשארת ועובדת גם למשך של שיעור כפול.
שימושיות:דלית חושבת שבסך הכל, עד היום, יצרה יותר כלים לקישוט מאשר כלים שימושיים, אך מוסיפה שאחד הדברים החביבים עליה היה ליצור סטים של ספלים, מוצר מאוד שימושי. מכיוון שהיא עצמה לא זקוקה לכל-כך הרבה ספלים, חילקה מתנות למשפחה ולחברים. "לאימא שלי יש הרבה מתנות ממני, שהיא תמיד שמחה לקבל וגם לאימא של בעלי יש קערות שהיא מציגה בגאווה", היא מתגאה. כיום, בכל אופן, יש בביתה יותר כלים קישוטיים, לאחר שרוב הכוסות שעשתה נשברו. "אולי כלים בעבודת יד שבירים יותר" תוהה דלית.
