החופש הגדול הגיע, ואיתו הצורך לסדר מעט את חדר הילדים. להוציא את מה שלא צריך, ולא להכניס שום דבר חדש! (החלק הראשון עובד יופי, עם השני אנחנו קצת מתקשים). אם גם אתם מאלו שאוספים שקית גדולה מלאה בצעצועי פלסטיק, קטנים, גדולים, שבורים וישנים, אז הפוסט זה נכתב במיוחד בשבילכם. הפעם אציג בפניכם שתי יוצרות, שבעבודתן עושות שימוש בצעצועים כאלה.

Effie, 2012, by Freya Jobbins, www.freyajobbins.com, Facebook: Freya Jobbins Artist

Medusa, 2011

Whoopi, 2013

Freya Jobbins היא אמנית הדפס ופסלת, שעובדת מהסטודיו הביתי שלה באוסטרליה. עבודותיה כבשו את העולם, והוצגו, בין היתר, בתערוכה "טוי-סייקל" במוזיאון יפו. שם הציגה סדרת פורטרטים שעשויים מצעצועי פלסטיק שנזרקו. הפורטרטים עשויים בטכניקת האסמבלג' (אובייקט תלת-ממדי שנוצר מחיבור של חפצים שונים), והם עשירים בחלקים קטנים שנחתכו כולם מצעצועי הפלסטיק. ההתבוננות בפורטרטים דורשת רגע של עצירה - השתאות, והתבוננות מחדש. מחד התפעמות אל מול העמלנות והיכולת הטכנית, הדיוק והווירטואוזיות של מה שהיא עושה בחומר, ומאידך הדיסוננס בין החומר הזול והנגיש לבין ה"מעמד" של עבודת אמנות.

Bart

Batman, 2013

בדף הבית שלה מצויין כי היא מצטטת בגוף העבודות שלה את ג'וזפה ארצ'ימבולדו האיטלקי, שנודע בדיוקנאותיו שהורכבו מאלמנטים שונים הכוללים, לדוגמה, פירות, ירקות ופרחים. דימוייה נושאים אופי הומונאידי (של ייצורים בעלי מאפיינים אנושיים), ובכך מזכירים גם דימויים עכשויים, כמו הטרילוגיה "צעצוע של סיפור". עבודותיה עוסקות ביחסי הגומלין בין תרבות הצריכה ובין תרבות המיחדוש והמיחזור. עוד היא אומרת כי היא מעוניינת לעורר טווח רחב של תגובות, אל מול האובייקטים התרבותיים אשר הוצאו מהקשרם. "האירוניה שבעבודות הפלסטיק שלי היא שאני לוקחת חומר שנועד שיגעו בו, והופכת אותו לבלתי נגיש כעבודת אמנות".

Ganymede, Zeus & Juno. The Other Hera

Julia Gillard, 2012

Self portrait – Freya Jobbing

היוצרת השנייה היא "משלנו". טל טנא צ'צ'קס היא מעצבת רב תחומית, בוגרת בצלאל במחלקה לתקשורת חזותית (97'). אחת מעבודותיה, שלבטח צרובה בזכרונכם, היא ה"מאוורר" הענק שהציבה בכיכר רבין בקיץ 2012. רדי-מייד קייצי, שנוצר כתשובה למחאה החברתית שהחלה קיץ לפני. כפי שהיא מנסחת זאת: "רציתי להגיד שרוח חדשה הגיעה לעיר, עם טעם של פעם, עם נוסטלגיה, פחות חמדנות, פחות רצון לכסף, חזרה לערכים". עבודה זו משקפת היטב את שפתה הייחודית, חשיבה קונספטואלית מחד, ומאידך הוצאה מההקשר של דימוי נוסטלגי, מהדהד איתו זכרון ילדות. במקרה הזה - מאוורר מדגם "סטאר", שהיה נפוץ בארץ בשנות ה-70 וה-80.

להתעסק עם צעצועים ישנים החלה לפני כארבע שנים, עם לידתו של בנה הרביעי. כמו בכל אחת מהלידות שלה, גם הוא הביא עימו, לדבריה, "אנרגיה של יציאה לדרך חדשה, ללכת עם התשוקות שלי, לבחור בהתעסקות עם תלת-ממד, רדי-מייד, ערבוב של חומרים. אני אוהבת את הערבובים האלה פרועים. אוהבת להמציא ולחדש". את הצעצועים היא מקפידה לאסוף מחברים ומכרים: "יכולתי למצוא איזה יבואן ולקנות צעצועים בשקל, אבל בחרתי לצאת למסע וללקט צעצוע ועוד צעצוע". העובדה שהחפץ הקטן עבר כל כך הרבה ידיים מרגשת אותה, כך היא מספרת לי תוך כדי מיון הצעצועים. "המעצב שעובד על פס הייצור, המוכר, הילדים ששיחקו איתו ועוד". צעצועים רבים היא מגלה ואוספת בעצמה, כמעט מכל מקום אפשרי - מחוף הים, מהאדמה, מהמדרכה ועוד. "אני זוכרת את הסיפור של כל צעצוע שהגיע אלי", היא מוסיפה.

במהלך תקופה זו היא פיתחה כמה כיוונים בצורה "סדרתית", כפי שהיא מגדירה זאת. סדרה חדשה יחסית, ואהובה עלי מאוד, היא קערות הגשה בשם ''Little Giant''. הן עשויות מכלי פלסטיק משולבים בצעצועים ישנים. כל קערה היא אחת ויחידה, נושאת עימה צחוק של ילדים, ששיחקו פעם במרכיבים שלה. לשאלתי האם הן עומדות להיות מוצר צריכה או אובייקט אמנותי טל משיבה: "עוד לא פיצחתי את זה. מצד אחד, יש את היכולת לשכפל אותו ולמכור, אבל אז זה מאבד את קסם מיחזור הצעצועים (כי צריך לקנות כלים חדשים, למען האחידות)". אני תוהה מדוע לא להשאיר זאת כך - כסדרה על המדף, כך שכל אחד ממוצרי הסדרה הוא "one of a kind". צ'צ'קס מאשרת שזה אכן המקום אליו היא שואפת להגיע, בין האמנותי לעיצובי. בהקשר של הגבול בין אמנות ועיצוב אני שואלת אותה מה היא חושבת על עבודותיו של Ryan McElhinney, אשר בדומה אליה עושה שימוש בצעצועים. הוא משתמש בהם, בין היתר, ליצירתגופי תאורה, שמקבלים אצלו נופך יוקרתי ומראה מנצנץ ובלתי מושג. צ'צ'קס אומרת ש"העבודות שלו מאוד מהוקצעות", אבל היא לא מתחברת. להרגשתה, "זה מבטל את האוטנטיות והקסם הראשוני של החומר. ניסיתי זאת בהתחלה והרגשתי שאני פוגעת בצעצועים".

Little Giant

סדרה נוספת היא ה"קרקס". אל פרוייקט זה מתייחסת צ'צ'קס כמעין פורטרט אישי, וכותבת על כך באתר שלה: "הזירה (של הקרקס) זו אני, נמצאת בכל הדמויות ובכל הסצינות: תמימה, מבוהלת, מוקסמת, רועמת, מצחיקה, מהססת. אני בכל. מעורבבת כולי בעבודה. דרמטית, וולגרית, הרפתקנית ונועזת". בתוך הסדרה ניתן למצוא בין היתר דובי חמודי עם שיני זאב, וליצן שעשוי מחמישה צעצועים שונים (הבטן שלו, לדוגמה, עשויה מתחת של בובה נוספת). "אני מפרקת ובונה מחלקים שאין ביניהם קשר, עד שנהיה קשר".

צילום: אריק סולטן

בנוסף לעשייה אינדיווידואלית, צ'צ'קס גם חולקת את חדוות היצירה עם הקהל הרחב, ומעבירה מספר סדנאות: "סדנא לעיצוב מראות צעצועים", "המשחטה" - סדנא להמצאה וחדשנות, שאותה היא מעבירה ביחד עם חיים שפיר (ממציא הטאקי), ובה משולבים בחומר הגלם גרוטאות בנוסף לצעצועים, ו"מיס מאטצ'" - סדנא פרועה לעיצוב בובות. על הסדנאות ועל ופעילויות קהילתיות נוספות שלה ניתן לקרוא בהרחבה באתר הבית.

צילום: רומן בלשוב וקלי בן ציון

אני מבררת מהיכן מגיעה המשיכה לעבוד עם צעצועים ישנים, והיא מספרת על זיכרון ילדות שיש לה מעיר ילדותה, פתח תקוה. "המקום שגדלתי היה מוטרף, היה בור צעצועים ולידו היו מספר בתים נטושים. ביניהם היה אחד של רוקח. היו לו מלא בקבוקים ומזוודות ישנות. אהבתי לחטט לפשפש ולמצוא אוצרות. בתור ילדה תמיד רציתי צעצועים, וכנראה יש כאן איזה רצון לא ממומש. היום ילדים מקבלים צעצועים ב-3 שקל, פותחים אריזה, ממשמשים ובאותו הרגע הוא כבר לא מעניין אותם". את סדנת המראות היא מעבירה גם לילדים ומספרת שחווית הנבירה בארגזי הצעצועים מרגשת מאוד עבורם. חוויה ששום חנות היום לא מספקת להם. הם יכולים להרגיש את הצעצוע ביד, לבדוק, לשחרר אם לא מתאים ולעבור לצעצוע הבא. בנוסף, היא מסבירה, "השימוש בצעצועים כחומר גלם מאפשר לי להמשיך לשחק, מספק עבורי את יצר השמחה וההמצאה ומשאיר אותי ברמה אינפנטילית". לכם היא מוסרת: "אל תזרקו צעצועים! אל תזרקו בובות ישנות, צעצועי קינדר, גוגוסים, סביבונים, רובוטים, חיילים, מכוניות חורקות, גלגלים בודדים, רכבות שירדו מהפסים, צלחות מעופפות וכל הפלסטיקים שאתם רוצים לזרוק. כי אני אוספת אותם ומשתמשת בהם כחומר גלם לעבודות שלי. מוזמנים ליצור איתי קשר ואבוא לקחת".

כמה מעבודותיה ניתן לראות עד אמצע יולי בתערוכת ''Dolls Art'', במוזיאון יפו העתיקה. ואת צ'צ'קס עצמה ניתן למצוא בסטודיו החדש שלה בקיבוץ משמרות (בחנות של יאני).