תמ"א, תב"ע או איך שלא יקראו לתוכניות האלה, מאות דירות ברחובות שלנו הולכות ונבנות בקצב החלפת גרביים. עוד ועוד קוביות, עוד ועוד חזיתות מעוגלות, עוד ועוד מרפסות קטנות, עוד ועוד מאותו הדבר. לאדריכלים לא נמאס, כנראה. והרחובות שלנו? לרעש, לאבק ולמחסור כרוני במקומות חניה הם כבר התרגלו. אבל הסיוט הגדול עוד לפניהם: מאות דיירים חדשים, מאות מכוניות נוספות, מאות נוסעים עצבניים עומדים בפקקים, ורק התשתיות לא שמעו על כל זה דבר. הן לא זזות. העיקר שמישהו מסמן וי על דאגה למעמד הביניים.
והיד עוד נטויה:
הכיוון ברור לכל דרדק:
רק בבן עטר הפתעה: הזמן עצר. חצי שנה חלפה ולא קרה דבר:
- ועוד מהנעשה בפלורנטין - בפוסטים הקודמים בבלוג