הפוסט הזה יעסוק ב"תמונות מרוחות", שצילמתי בעיר במשך הזמן. אלה תמונות משמבטאות כמעט תמיד תנועה ודינמיות, ואפשר להפיק אותן בכל מיני אופנים: יש כאלה שנוצרו בכוונה, באמצעות חשיפה ארוכה; יש כאלה שצולמו בתנועה, או במריחה מלאה מכוונת, וגם בטעות. לפני הכל, וידוי קטן: אני זוכר את עצמי במשך שנים שולח, בלי היסוס, תמונות רבות לאשפה בגלל גישה שאומרת שתמונה חייבת להיות חדה וברורה, ואם היא יצאה מטושטשת אזי היא שיקוץ שיש להשמיד. עברו כמה שנים, ולמדתי, בעיקר בזכות זוגתי שבהתמדתה גרמה לי לראות, שיכול להיות ערך גם לתמונה מרוחה. היום אף ברור לי שלפעמים תמונה כזו יכולה להעביר תחושה ומסר שתמונה חדה לא מסוגלת להעביר.

נתחיל דווקא בתמונות שצולמו בכוונה בחשיפה ארוכה, על גבי חצובה. הסבר טכני קצר על חשיפה ארוכה: כשמצלמים בתנאי תאורה נמוכים, צריך לוודא שמגיע מספיק אור לחיישן. אחת השיטות לעשות את זה היא באמצעות פתיחת התריס לזמן ארוך יחסית, בזמן שהמצלמה מקובעת. כפועל יוצא, כל מה שהיה בתנועה תוך כדי החשיפה ייראה מרוח וישדר דינמיות.
לעסק: את התמונה הראשונה צילמתי באחד הערבים באבן גבירול. חשיפה ארוכה של חמש שניות גורמת לפנסי המכוניות לצבוע את הרחוב בפסים אדומים ולבנים.

רגליים חוצות כמו רוח רפאים המהלכת לרוחב הכביש

הזמן האהוב עליי לצילום הוא מיד לאחר השקיעה, אז האור הכי רך והגוונים המתקבלים יהיו בהתאם:

סוף יום עבודה. מטרופולין תזזיתי בתנועה

בתמונה הבאה, באחד מגני השעשועים בעיר, התפקידים הפוכים: הדוגמנית האישית שלי סטטית (עד כמה שהיא יכולה...) וכל השאר בתנועה.

העולם סובב אותה

רכבים משוכים במופע אקראי על הכביש

השתיים הבאות צולמו בשעת השקיעה בחוף תל ברוך דרום:

תנועת המים היא אחד האפקטים הכי יפים בצילום

בתוספת אנושית זה עובד טוב

כמעט לילה בפארק הירקון
בתמונות הבאות השיטה קצת שונה. שוב חשיפה ארוכה, אבל הפעם ללא חצובה שמקבעת את המצלמה, זה יותר קשה לביצוע והמחיר הוא טשטוש רב יותר. מצד שני, יותר אופציות לצילום:

גן לונדון אחרי השקיעה. שורפת אנרגיה במעגלים

שדרות רוטשילד בקצב אופניים

סצינה חדשה יחסית הפכה מהר מאוד למחזה שכיח

לקראת ערב בפארק. רצים בתוך הפריים

שמלה ושיער מתנופפים ברוח

התמונה הבאה היא דוגמה ל"תמונות פספוס" שעליהן סיפרתי בתחילת הפוסט: ניסיון לתפוס שלדג בין קני הסוף בגן הבוטני התפקשש, כי הציפור, כמה מפתיע, פרשה פתאום כנפיים. אני, בניסיון פאתטי, מנסה להשאיר אותה בפריים :)

פעם לא היה לתמונה הזו ערך בעיניי. היום אני מוצא בה עניין

בלי יותר מדי הסברים: תמונת הפספוס האהובה עליי

עוד דרך להפיק תמונה מרוחה, הפעם לא בעזרת טכניקה של מצלמה אלא תוך שימוש ב"אביזרים חיצוניים", סוג של קומבינה: דרך חלון רטוב.
את שתי התמונות הבאות צילמתי דרך חלון המכונית בחום חורף גשום, כשהפוקוס הוא על החלון והמים ולא על הנוף. פשוט כך.

התוצאה: דקל וושינגטוניה צעיר נמרח בטיילת

ולסיום, אחת האהובות עליי, כמעט ללא פרטים נוספים, רק צבעים מרוחים עם רמז למה שקורה ברקע:

אבל עם הרבה אווירה לקראת החורף הבא עלינו לטובה