יריית הפתיחה הגיעה בצורת פתק קטן מהדואר. "דבר דואר גדול" מחכה לי. זה שבועיים ויותר שאני מחכה לשני דברי דואר גדולים: גלילי טפט מאנגליה ופוסטר שקניתי באיביי, ששלחה לי חברה בניו יורק.

חבילה הגיעה!

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה לפני שבועיים, וכל כך הרבה כבר השתנה. החופש הגדול הסתיים, הילדים התחילו את בית הספר. זו היתה נקודה רוויית מתח אצלי, למרות שלא עד כדי חרדה: בית ספר גדול וחדש, ילדים חדשים, אזור אחר, הסעה, וגם חזרה למשטר של שעות שינה וקימה, שיעורי בית והכנת ילקוט, ששנוא עלי היום כמו שהיה בילדותי.

לאט לאט (צמד המילים הפופולרי בשיחות שלי עם חברות) אני מתחילה להבין איך נראית השגרה שלי כאן. לא הספקתי להבין אם היא מוצאת חן בעיני - קודם צריך להתרגל לקצב השונה, לצלילים השונים, למרחב חדש, לאנשים חדשים. ההתחלה היתה חלקה מהצפוי, אך גם משבר השבועיים של הילדים הגיע, ואיתו רשימת קשיים (שמכסה פחות או יותר את כל תחומי החיים) ומסקנה מסכמת: "אני שונא התחלות". גם אני שונאת התחלות, הבנתי. רוצה להיות כבר באמצע. או לפחות בסוף של ההתחלה. זקוקה לביטחון שלי, לתחושת שייכות. בגלל זה אני מסמנת לאט לאט את כל הפינות בבית, בטרם אוכל לצאת החוצה, ממש פיזית, אל החצר. הכי רחוק שהגעתי עד עכשיו זה להירדם, פעם אחת, בערסל.

בגלל העומס של ספטמבר חששתי שייגמר לי החשק, הזמן או הכוח להשקיע בבית, אבל החבילה הזאת בדואר - שתיהן שהגיעו יחד, למעשה - התניעה אותי מחדש.

וכך, יחד עם חדר השינה, התחלתי לחפש השראה לצורה של חדר הילדים. עדיין אין לי כל התשובות לגבי השימוש של החדר: לפחות אנחנו סגורים על זה שהם ישנים בו. אבל אין שם עדיין הרבה פעילות - כשהם משחקים יש להם את כל הקומה השנייה, אליה אגיע מן הסתם רק בסוף, ואת החצר. את שיעורי הבית הם מכינים בינתיים על שולחן האוכל. יש מצב שעם ביקורי החברים הם ירצו יותר להיות בחדר. ואולי רק אחרי שהחדר יהיה יותר מזמין יתעורר בהם החשק. בינתיים, כמו בשאר חדרי הבית, מדובר בריבוע פשוט עם שני חלונות ורצפה לא משהו. הקירות לבנים, הרצפה - נניח - נייטרלית.

גם עכשיו חיפשתי השראה לצבעים וסגנון בטפטים וטקסטילים: שילובי צבעים ודוגמאות שאחרים קיבצו בשבילי, אני צריכה רק לבחור. מבחינת שיתוף הילדים - אני מורדת בגאון בהורים שמאפשרים בחירה פתוחה לילדים שלהם (מה תרצי לאכול / מה בא לך ללבוש?), ולכן העירוב שלהם בבחירת העיצוב לחדרם הגיע רק אחרי שפחות או יותר בחרתי את הצבעים. הראיתי להם, שאלתי אם מוצא חן בעיניהם, הם ענו בביטול "כן" וסגרנו עניין. לשמחתי, הם סומכים עלי וזה לא באמת מזיז להם. המקום בו ילד יכול להיות שותף לבחירות בעיצוב חדרו צריך להיות, לדעתי, מוגדר היטב (בחירה בין שני טפטים, בחירת חפצים אהובים שיוצגו על מדפים וסידורם, אבל בשום אופן לא הליכה משותפת לחנות רהיטים ,למשל).

ידעתי מה אני מחפשת: סולם צבעים שיתאים לחדר של בת ובן, שתוך שנה שנתיים גובלים בגיל ההתבגרות (עשר זה ה-30 החדש?) ואולי תוך זמן קצר ישמש רק אחד מהם. לא שחלוקת הצבעים המסורתית (והמטופשת) מפחידה אותי - לחדר התינוק של הבן שלי בחרתי טפט פסים עם די הרבה וורוד - וגם אם הוא "ייצֶא הומו", כמו שמתבדחים לעתים ה"נאורים" מבין חברי, אני בספק אם זה יהיה בגלל הטפט.

חדר התינוקות שהפך חדר ילדים, ועכשיו חזר להיות חדר תינוק. צילום: טל ניסים

ההעדפה שלי, גם בחדרים של גדולים, היא דוגמאות גיאומטריות או "נייטרליות" על פני ציורים או איורים. אני לא מתה על סגנון האותיות על הקירות, ועוד פחות מכך מלים, שנוטות תמיד להיות מלות ציווי חינוכיות כמו "אכול" במטבח, "שן", או המנג'ס מכולם - "קרא". זה תמיד מזכיר לי את הכתובות המצוות במחנה 80 (כמובן בשפת האם של כל ילדי ישראל - אנגלית) כאילו שזה מה שיגרום לילד לאכול, לישון או לקרוא.

איורים או ציורים נוטים לקבע דימויים מסויימים, ומעבר לבעיות הג'נדר שיש לי עם נסיכות ופיות לעומת אבירים ודרקונים, בניגוד להרגלי לבטל את המשפט "ומה אם יימאס לי מזה?" - ילדים באמת גדלים מהר, ותוך שלוש שנים דוגמה של פיות או של דינוזאורים עשויה להיות לא מתאימה או אפילו מפדחת. לעומת זאת, טפט עם דוגמה תמיד מותיר יותר חופש, גם לדמיון וגם לשנות את הסגנון שלו עם הזמן. גם במדבקות קיר אני עושה שימוש זהיר: הן עלולות לקבע מיקום של רהיטים בחלל ולהימאס. בפוסט שלי על קירות חדרי ילדים נתתי הרבה דוגמאות לעיצוב חדר שונה עם אלמנטים דומיננטיים שאינם (לרוב) מדבקות או ציורי פיות. חזרתי אל הפוסט הזה ואל לוח הפינטרסט שלי כדי לחפש השראה.

מתוך הקטלוג של ISAK

בחדר הילדים ידעתי שאני רוצה טפט שיכסה לפחות קיר אחד. בגלל יוקר הטפטים (חומר כולל עבודה עולים בערך אלף שקלים לקיר של שני גלילים לא יקרים) בחרתי בקיר הקטן יותר. קיר אחר היה מצריך גליל שלישי. בשיטוט בבלוג משגע של חדרי ילדים בשםLaite Fraise, מצאתי טפט שסיקרן אותי, ודרכו הגעתי אל חברתISAK ההורסת, שעדיין לא משווקת בארץ אבל כן שולחת לכאן.

הטפט הירקרק מבין השניים עושה את דרכו אלינו. ISAK

גם כאן הצלחתי ליישם המלצה שאני מעבירה ללקוחותי: ראית משהו שמוצא חן בעיניך? ממש משמח אותך? לך על זה. בלי לחשוב פעמיים ובלי לשוטט עד אינסוף. כי באמת אין לזה סוף. אהבתי את שילוב הצבעים הלא מתקתק בעליל של הטפט הזה, שיש בו משהו על גבול הדיסהרמוני. הוא מוצלח בעיני גם מפני שהוא נראה שונה מקרוב ומרחוק - הדוגמה יוצרת צורות אחרות. משגיליתי שהמחיר סביר ואיסק שולחים לארץ, ביצעתי מיד הזמנה.

לקיר הגדול יותר, הקיר שמעל למיטה של הבת שלי, רציתי לבחור פוסטר גדול. אהבתי חדרים ש"מעזים" לתלות בהם פוסטרים או תמונות גדולות, וחיפשתי כרזות של סרטים שאהבנו. בהתייעצות עם הילדים הגענו לפוסטר מקסים של הסרט "פוניו" שמצאתי באיביי (תודה, תמר). אמנם לא בול, אבל הצבעים התאימו לטפט. מצא חן בעיני גם שהכיתוב הוא ביפנית - אותיות שהן מצד אחד אסתטיות ומצד שני לא מובנות דווקא. מחשבה שרודפת אותי כל הזמן היא שכשבוחרים הכל מחדש על פי צבעים מסויימים, זה עלול לצאת מתאים מדי. כך שבירכתי על חוסר השלמות בהתאמת הצבעים של הגוונים בכרזה.

פוסטר בגודל של 100X70. לא לפחד מתמונות גדולות על קירות גדולים

ליד הפוסטר יישאר על הקיר מקום למדפים, והפעם אנסה ליישם משהו מפוסט קודם של עצמי: באחד מימי ראשית הקיץ מצאתי עם הילדים ברחוב שידה במצב לא משהו, אבל לקחתי מתוכה את ארבע המגירות (אם אין לכם מקום באוטו שווה לפעמים לפרק רהיטים רעועים ולקחת חלקים טובים, כמו רגליים מיוחדות של שולחן - מאוד קל להזמין מנגר משטח חדש, אבל קשה לגלף רגליים, למשל):

ממגירות למדפים. הרחוב מלא כל טוב

בהתחלה חשבתי שאנצל את הצבע הסדוק (עד עכשיו איני יודעת אם זה אותנטי או חדש-ישן מכוון) אבל אחרי שהן שכבו כאן בחוץ אני יודעת שאצפה את התחתית שלהן בשאריות הטפט או בנייר שיתאים לטפט, ואצבע אותן בגוונים של החדר, כמו באתר הצבעים הספרדי המקסים הזה (יופי של סולמות צבע):

קופסאות עץ או מגירות הופכות למדפים צבעוניים. מתוך אתר חברת הצבעים הספרדית Cindecor

לאחר התייעצות עם קולגות על מקור לניירות בדוגמאות יפות גונבה לאוזני ידיעה מרעישה: באטסי יש המוני דוגמאות דיגיטליות שאפשר לקנות במחיר סמלי ולהדפיס בבית דפוס! אצתי רצתי לשם ומצאתי דוגמה שכאילו הועתקה מהטפט שבחרתי! (לדעתי יש מצב שממש הועתקה, רבות מהדוגמאות שם מוכרות לי מטפטים):

12 דוגמאות דפוס דיגיטלי שאדפיס ואדביק, מתוךMoo & Puppy בETSY

הדפסות דיגיטליות בהשראת פוסטר רובוטים. של Moo & Puppy

וכמו תמיד, קישור מוביל לקישור, ובעמוד הפייסבוק של המעצבת נכתב שההשראה לדוגמאות היתה הפוסטר המקסים הזה שמצאה בפינטרסט:

Robots by Methane Studios

(חייבת הערה: כמו רבות מהתמונות שננעצות שם, לעתים המקור לא ידוע. זה חבל, כי "המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם". אולי הגאולה לא תגיע בזכות מתן קרדיט, אבל בעיקר בין יוצרים, ועוד מאותו התחום - שניהם מוכרים את היצירות שלהם באטסי - הייתי מצפה להגדלת ראש).

חיפוש קצר בגוגל הוביל אותי אלסטודיו מתאן, בו אפשר למצוא עוד המון הדפסות מוצלחות. יחד עם משלוח זה יוצא כ-160 שקלים, שזה לא מעט, אבל בהחלט ראוי. שאלו אותי כמה פעמים היכן אפשר להדפיס תמונות שמורידים מהאינטרנט. אני עונה פה שוב: אל תורידו. חפשו את היוצר וקנו ממנו. אל תתקמצנו, תנו כבוד ליוצרים. והנה מצאתי עוד פוסטר שיתאים לצבעים של החדר, ומצא חן בעיני הבן שלי. בשלב הזה התחלתי לתהות אם כדאי להשאיר קצת מקום על הקירות..

ואלו עוד כמה פריטים שאספתי לחדר הילדים עד עכשיו, כמעט כולם יקבלו טיפול:

4 מגירות משרדיות פשוטות, בינתיים ליד המיטה

מהמשרד של בעלי לקחתי רהיט מגירות במחשבה להשתמש בו בחדר העבודה, אבל מאחר שהיה קטן מִדי הצבתי אותו בינתיים בחדר הילדים. יצא שהצבעים שלו, לא אטרקטיביים כמות שהם בפורמייקה, מתאימים בול לסקאלה, ואולי על ידי שינוי הידיות או הוספה של צבע בצדדים אוכל להפוך אותו לפריט חמוד, כמו במהפך המקסים של שולחן הכתיבה הזה:

ידיות מחיות צעצוע למגירות שולחן כתיבה. צילום: Catherine Szentgyörgyi

אמנם יש לנו כוננית ספרים, אבל היא נבנתה בהתאם למידות החדר הקודם ואינה מספיקה לספרי הלימוד. מאד רציתי מדפים שיאפשרו גם תצוגה יפה, וחיפשתי כאלו שלא יסתירו את הטפט שעל הקיר, כמו המדפים הקלאסיים של החברה השוודית String:

מדפים קלאסיים של String. מבנה מינימליסטי ומודולרי

אני מתה על סדרת המדפים של סטרינג (באתר שלהם תוכלו לראות שלל תצוגות מרהיבות) ושמחתי למצוא מוצר דומה ב-150 שקלים ביד2.

שלושה מדפים על מבנה מתכת, אפשר להזיז בין חמישה גבהים שונים

כמובן שגם את המדפים האלו אוכל לצפות בנייר או בד, אולי לצבוע אותם ואולי אפילו לצבוע את המסגרת, אבל לפני שאדביק את הטפט אתלה אותם על הקיר: עדיף לטעות על קיר ולכסות את החורים בטפט מאשר לחורר את הטפט ולהיתקע עם מיקום לא נכון. לגבי המיקום - נראה לי שהמדפים לא ייתלו בדיוק מעל לשולחן אלא לידו: לא נעים לשבת ישירות מתחת למדפים עמוסים, והגישה אליהם נוחה יותר כשאין שולחן בדרך. כך גם אוכל לתלות תמונה או לוח שעם מעל לשולחן הכתיבה.

שולחן הכתיבה שנאסף ברחוב ושופץ. גם המגירה תקבל טיפול מתאים

עוד פריט ששוכב אצלינו כמה שנים הוא מראה שנתן לי חבר. אני עדיין לא יודעת איך, אבל גם היא תותאם לצבעים ולסגנון של החדר:

המראה הנוכחי של המראה

ולמרות התכנון המדוקדק, אחרי שפתחתי את הקופסה עם הטפטים חיכתה לי הפתעה ראשונה: האדום של הטפט - ההוא מהסקלה שכבר הרכבתי והתאמתי לה גם מתלי בגדים שיש לנו ועוד חפצים ותמונות - התגלה ככתום. כמעט זרחני. אם יש צבע שלא מדבר אלי (עדיין) בשום צורה זה כתום. והנה קיבלתי אותו בצורת משולשים בטפט של הילדים. חזרתי לכל צילומי הטפט שראיתי אונליין וניסיתי להבין איך לא שמתי לב שזה כתום ולא אדום. בחלקם זה אמנם מתעתע, באחרים זה ברור כשמש ביום לוהט. וכך מצאתי את עצמי עם סקלה שונה. לאחר משבר של כמה שעות החלטתי פשוט להתעלם. אני אתייחס לכתום כאילו היה אדום, אשלב אותו עם כמה פריטים אדומים, ומקסימום, אם ממש ממש יפריע לי, אצבע או אדביק על משולשים נבחרים ניירות אדומים. מבטיחה לצלם אם זה יבוצע, פסיכי ככל שזה נשמע.

הטפט עם המשולשים הכתומים, שני הבדים לווילונות ומתלה - אדום

ניסיון של משולש נייר אדום על הטפט הכתום. גם הנייר התגלה ככתום למדי בניסיון הזה, אבל זה מתקרב

כתום או אדום - כמה שעות אחרי שהגיעו החבילות כבר נסעתי למסגר את הפוסטר, רק כדי לגלות שגם רמלה שומרת על מנהגי חכמת החיים של שנות ה-70, וסגורה בימי שלישי אחר הצהריים. לפני כן עצרתי בחנות לחומרי בניין בכניסה לעיר. אני אוהבת להיות אשה בחנות חומרי בניין. ברמלה. זה הפמיניזם הפעיל שלי. כאן אני מרגישה הכי אקטיביסטית. תמיד יהיו בחנות גברים שלא פגשו אשה שיודעת להפעיל ג'יגסו או לחבר גוף תאורה. ושלא תבינו אותי לא נכון, אני בטוחה שיש רבות כמונו, אבל עדיין, אנחנו צריכות להראות את עצמינו יותר. אוקצור, מהרגע שפתחתי את גלילי הטפטים ועד לרגע שקנייתי בחנות ארבעה ליטרים של צבע עברו שעתיים. אני מאוד מקווה שבחרתי נכון, זה באמת היה זריז. משם המשכתי לתופרת הווילונות, השארתי אצלה משהו כמו 16 מטרים של בד. אין לי ספק שהשבוע תהיה התקדמות משמעותית בחדר, ואני מבטיחה לעדכן. לאט לאט.

50 גוונים של תכלת, והגוון הנבחר מצד שמאל

לסיום - אם יש לכם רהיטים ששיפצתם או חדרים שצבעתם ועיצבתם - אשמח מאוד שתשלחו לי תמונות של "לפני" ו"אחרי". אשמח לפרסם את הפרויקטים המעניינים והטובים, שגם מצולמים טוב, במקביל להתקדמות שלי.