אחרי ליל הסדר, שהגיע לאחר שבועות של סידור מדוקדק של הבית, כלומר הוצאת חפצים מיותרים מן הבית בעיקר, היתה לי הרגשה שהנה, הגעתי אל המנוחה והנחלה. הכל באמת מאורגן ודבר לא יפריע לי לשמר את זה עכשיו ביום-יום. והנה חלפו להם ימים ספורים והבית שב לעצמו. כלומר לבלגאן שמקשה עלי להתרכז אך מקל עלי להתרגז.

אפשר היה להתייאש ולומר - זהו. תודי שאת פשוט כזו, וגם שנכשלת בחינוך של בני הבית (גדולים כקטנים) ושחררי. אבל לא. אני עקשנית (יש אומרים קרציה כפייתית) ולא מוכנה לקבל את זה שהחלום שלי היה אשליה. המסקנה האלטרנטיבית היא שיש עדיין יותר מדי דברים. ארונות הילדים מתפקעים מבגדי חורף שאינם רלוונטיים יותר, ואין ספק שהגיע הזמן לעשות מה שנקרא "קיץ חורף", ויש להמשיך את המגמה המבורכת של ויתור על עודף.

וזה עוד יחסית חדר עמוס. מתוך Design Sponge

אני רוצה את החלום: רוצה מדפים מסודרים כמו בבתים של הסקנדינבים, תצוגת תכלית שתהיה כה ברורה לילדים שהם פשוט ישימו דברים במקום כי לא תהיה אפשרות אחרת מול עיניהם. המדף הריק יזעק "כאן מקומי! החזר את המשחק לכאן!" או משהו כזה. ולא רק כדי לשמח אותי. למרות שהגעתי כבר למסקנה שיש לנו יותר מדי דברים, אני ממשיכה לגלות שגם חצי ממה שיש לנו זה עדיין פי שמונה ממה שאנחנו צריכים. לא מדובר במשהו לא שגרתי, בערימות של משחקים וצעצועים בחדר משחקים (אין כזה) או במדפים מתפקעים. ועדיין, המרחק מהמצב הקיים למצב האידאלי עובר דרך שלושה ארבעה ארגזים של תרומות.

הכוורת של אנה ווייט. סדר

זו כוורת שבנתה אנה ווייט, אשה שיש להעריץ בגלל סיבות רבות מדי, לילדים שלה. אולי ביום-יום היא מבולגנת רצח, אבל פה היא נראית מעולה.

כמו בתחומים רבים, הפוסטים שאני כותבת נועדו לעודד לא רק אתכם, אלא בעיקר אותי, לעשייה. אז אני מכריזה בזאת קבל קוראים ובלוג, שמחר אני מתעתדת להתייצב מול אתגר ה"תשליך" בפעם המי יודע כמה, ולברור שוב, ללא רחמים ומשוא פנים את תכולת הארון שלי, כשזו תרד מהמדפים למעלה, ושל הילדים, כשתיאסף מהרצפה.

במפגש הראשון שלי עם בגדי הקיץ המקסימים שלי שהיו מאופסנים במשך חודשים עצובים מדי במדף העליון, כבר התמלא לבי התרגשות למראה כמה שמלות יפהפיות וצבעוניות שהתגעגעתי אליהן אפילו בלי לדעת. אבל בערימה השניה, זו המאחורנית, היו כל הבגדים שאני דוחה את הטיפול בהם יותר מדי זמן. הערימה של התירוצים: אלו שלא נלבשו כמה שנים אבל אין לב לזרוק. עשיתי מעשה: הודעתי לכמה חברות שאני מסננת ושאולי יש דברים בשבילן, ואולי הידיעה שהבגדים האלו, שנרכשו מתוך אהבה ומחשבה, ימשיכו לשמח אנשים שאני אוהבת.

שתיהן נשארות, השמלה והילדה

שתי אהבות מהקיץ שעבר. הן נשארות

אמנם בשבת אביבית ושמשית, אולי אחרונה לפני שהחום הגדול יכה בנו (וגם אז לא נתלונן! כי אנחנו אוהבים קיץ ושונאים שקר לנו!) עדיף לצאת מן הבית אל הטבע והאוויר, אבל המטרה כאן בהחלט מקדשת את הוויתורים. המטרה: ארון חדר שינה פנוי יותר וחדר ילדים מסודר יותר.

הדדליין: מחר.

בהצלחה לנו ושבת שלום!