אחת היפות והמעניינות מבין תערוכות הבוגרים השנה היא תערוכת הגמר של המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. מגמה ותיקה, ייחודית ויחידה מסוגה בארץ, שמפיקה עבודות מרהיבות המפגינות שליטה וירטואוזית ברזי הטכניקות ועולם החומרים.

השנה מסיימים את לימודיהם במחלקה, שבראשה עומד אורי צייג, לא פחות מ-54 סטודנטים, המספר הגדול ביותר בתולדות בית הספר.

העבודות מגוונות ומסקרנות, ובעיקר מסמנות את ההתפתחות הדינמית של התחום, שעוסק בחומר ומחבר בין מסורות ייצור עתיקות לקדמה טכנולוגית ובין עיצוב לאמנות. לא מעט עבודות משקפות את הגישה הרב תחומית השולטת כיום בעיצוב הטקסטיל, ליישומים בתחומים שונים, כמו עיצוב תעשייתי ועיצוב פנים, ולא רק באופנה.

עבודות המשלבות מלאכות יד מסורתיות וקראפט לצד טכניקות חדשניות המותחות את גבולות החומר; שימוש בחומרים ובסיבים חדשים (פרי המצאה ופיתוח של הסטודנטים) בטכניקות ותיקות, ובחומרים טבעיים בטכניקות מתקדמות. כל אלה מולידים תוצרים מפתיעים ביופיים.

"העבודות בתערוכה מגיעות משתי נקודות קצה", אומר אורי צייג. "מתהליך אמנותי ומתהליך של עיצוב. אפשר לראות קולקציות של בדים שנעשו בטכנולוגיות של אריגה, סריגה או דחיסה, עם עיבוד של צביעה והדפסה. אפשר לראות עיצובים עדכניים בטכנולוגיות מתקדמות ואפשר גם לראות מוצרים המשלבים ייצור אמנותי עם תעשייתי".

עולם הדימויים של היוצרים הצעירים כולל מוטיבים רנסאנסיים, גותיים, פגאניים או כאלו הנובעים מעולם התת מודע. גם מוטיבים אורגניים ובוטניים מקבלים פרשנות חדשה. מספר פרויקטים, כבכל שנה, יוצאים מהמשטח הטקסטילי המקובל אל התלת ממד, ומשתמשים בחומר ובטכניקה ליצירת מבנה פיסולי או לבוש העוטף את הגוף.

הנה כמה מהיצירות (הסבר על כל עבודה מופיע מתחתיה):

  (צילום: דניאל שריף)

אנוק יוסבשוילי יצרה סדרה יוצאת דופן של משטחים תלת מימדיים, שעובדים על המתח שבין עבודת ידיים ומסורת לבין דימוי ארכיטקטוני כמו ממוחשב. המשטחים עשויים מחומרים גולמיים כמו סיבי צמר, רשת וחוטי מתכת, ומעובדים בטכניקות שונות של לבוד, קליעה וסריגה. "ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים" היתה ההשראה הראשונית לעבודה, המורכבת מיחידות זהות ומודולריות, שיכולות ליצור צירופים חדשים.

  (צילום: דניאל שריף )

גם סיון רויז עבדה בתלת מימד, ויצרה מעין תיקים המדמים צורות מן הטבע. האובייקטים התפתחו בהשראת פרחים וצמחים, ונעשו משכבות של בד משי חתוך בלייזר.

  (צילום: דניאל שריף )

העבודה של טל לבנידגר נראית כרישום עדין של צורות אורגניות. בטכניקה של מקרמה בדקה לבנידגר כמה אוויר אפשר להכניס לחומר, כדי שנוכחותו תורגש אך לא תשתלט על הצורה.

  (צילום: דניאל שריף )

הפרויקט של צפנת לוי עוזרי התחיל במחקר על צורות תת ימיות. בעבודה אחת, שעשויה מבד, היא יצרה צורות תלת ממדיות אורגניות, החוברות אחת לשנייה באמצעות מחבר. בעבודה שנייה, שעשויה נייר צבוע בטכניקת מרבלינג, היא יצרה נימי צבע המרכיבים מבנה אורגני בחיתוך לייזר ובחיתוך ידני.

  (צילום: דניאל שריף )

בעבודות של נגה הררי החומר התלת ממדי והדימוי הגרפי יוצרים יריעות המורכבות מדימויים שהם הפשטה ופיתוח של פנים אנושיים.

  (צילום: דניאל שריף )

רותם וילק עיצבה קולקציה של בדים סרוגים בהשראת הטבע והאדריכלות, שעשויים חוטי ניילון וסרוגים במכונה תעשייתית ("שטול"). פיתוח מבנה כזה במכונה, ללא תפר, הוא חידוש ייחודי.

  (צילום: דניאל שריף )

זהר אשוח השתמשה בשקיות ניילון צבעוניות כחומר הגלם העיקרי בעבודה שלה, ומציעה פתרון יפה ומקורי למיחזורן. את הניילון התיכה על בד, ויצרה משטחים בדוגמאות נאיביות וצבעוניות, בהשראת זכרונות ילדות.

  (צילום: דניאל שריף )

עדי עפרי רקמה חוטי פוליאסטר וניילון על משטחי ניילון, ועיצבה מהם שמלה ומשטחי בדים רקומים, בעבודה ששמה "רישום רקמה". סגנון הרישום האישי שלה התפתח בפרויקט זה לשפה וכלי ליצירת בד.

  (צילום: דניאל שריף )

הפרויקט של טלי פורמן בוחן מחדש את האורנמנטיקה (קישוט בדוגמאות שחוזרות על עצמן) המסורתית. היא פירקה והפשיטה את הדימוי המודפס, הוציאה חוטים מהבד, וכך פותחו דגמים חדשים של דוגמאות, המתכתבים עם מסורת עיצוב השטיחים.

  (צילום: דניאל שריף )

בסדרת הבדים העשירה של ענת טלר עשויה מחומרים מגוונים, ביניהם משי, פוליאסטר, אצטט ועור. הדימויים של טלר שואבים השראה מעולם החי והזוחלים.

  (צילום: דניאל שריף )

אורלי טסלר ואיתמר מנדלוביץ פיתחו במשותף בדים שמסננים זיהום אוויר, בשם "Live in Skin". בד "נון וובן" סינטטי, עם איכויות של מסנן, שקיים בשוק בצורה גולמית, עוצב לצורה המדמה קשקשי עורות של זוחלים באמצעות כיסי אוויר קטנים, המשפרים את תנועת האוויר.

  (צילום: דניאל שריף )

גם קולקציית הבדים של אלעד עוזרי מיועדת לעיצוב פנים. הרקע לדימויים המופשטים של הסדרה הם צילומי לווין, צילומים גיאולוגיים וצורות גיאומטריות משולבות עם השפעות מזרם האופ-ארט.

  (צילום: דניאל שריף )

אנדראה לנר עיצבה שטיח עור מעורות של בגדים ורהיטים שמצאה ברחוב. בטכניקה של הדפסה, הטלאה וחיבור, היא יצרה דימוי של שטיח שמתכתב עם שטיחי ה"פרה" המקובלים, אבל מעניק להם תרגום חדש.

  (צילום: דניאל שריף )

אנה יוספין יצרה סדרת בדים מכותנה ומפשתן, המיועדים למחיצות בחלל הבית. דוגמת הבדים, שנוצרה בטכניקה של הדפס משי, שואבת את השראתה מציור בצבעי מים של נופי הכרמל.

  (צילום: דניאל שריף )

גם שלושת מסכי הבד שיצרה הגר אריאלי יכולים להשתלב בעיצוב הבית. הם עשויים בד אורגנדין לבן, בשילוב חוט רקמה. המסכים מורכבים ממכלים הכולאים את האוויר ומתפקדים כפילטרים לאור.

שירן מן (תמונה כאן למטה) עיצבה יריעות טקסטיל סרוגות, שעשויות מחומרים פלסטיים וטבעיים עם ציפוי שיוצר מראה ותכונות של חוזק.