1. מה מפריע לך בחיי היומיום?

2. מה אתה רוצה בחיי היומיום שלך?

שתי השאלות האלו הרכיבו את פרויקט הגמר של יויה אושידה (Yuya Ushida), אחד הבוגרים המבטיחים ביבול האחרון של האקדמיה לעיצוב באיינדהובן, הולנד. אחרי שקיבל תשובות שונות לשתי השאלות שלו, פצח אושידה בפרויקט עיצוב של לא פחות מתשעה אובייקטים לאנשים שהוא מכיר (פרויקט-גמר מורכב בדרך כלל משני חפצים). ברשימת המוצרים שיצאו לו: שער כדורגל מתקפל לחבריו חובבי המשחק; סימנייה מאירה בחושך לאימו שאוהבת לקרוא בכל מצב; כסא לפסנתר בשביל חבר פסנתרן; כיסא שמתאים לשטיח היפני המסורתי (טטמי) לחמותו; מזוודה לאנשים נמוכים כמו חברתו הדיילת, ועוד. הפריט המוצלח ביותר הוא משחק עץ עם נורות קטנות, שאותו הכין לילדים של חברים שלו. בשעה שבע בבוקר בדיוק מואר הלוח במלואו, ומסמן לילדים שעכשיו מותר להם להעיר את ההורים.

פרויקט הגמר של אושידה הוא דוגמה טובה לגישה העיצובית שלו, שהיא פרקטית ואנושית. בראיון עימו הוא מספר שפרויקט הגמר היה, בין השאר, גם ניסיון לקנטר את החברים לספסל הלימודים, ששמים יותר מדי דגש על צורה ושוכחים בדרך את השימוש. "מרבית הסטודנטים מבזבזים כמעט שנה בעשייה של שני דברים בלבד, כי הם מתרכזים בצורה. עד כדי כך, שלפעמים החפצים שלהם לא עובדים כמו שצריך", הוא טוען. "אם מישהו רוצה לחשוב רק על צורה, הוא צריך להיות אמן ולא מעצב. מבחינתי, הצורה מגיעה באופן טבעי מהשאלות השימושיות: מי משתמש בחפץ, בשביל מה, מתי ולמה. הדבר הכי חשוב בעיצוב הוא תקשורת עם האנשים שמשתמשים בעיצובים האלו".

לא מאמין באקולוגיה מוגזמת

אושידה נכנס לתודעה של עולם העיצוב בשבוע העיצוב האחרון במילאנו, שם הציג את ספת XXX – ספה שהיא גם כיסא, שהוא גם שולחן, שהוא גם ספסל. הרהיט הרב-שימושי בנוי משמונה מרכיבים שחוזרים על עצמם, ומורכבים מאלפי מקלות צ'ופסטיקס ומחישוקי פלסטיק ממוחזר. האלמנטים החוזרים יוצרים מעין מפרקים, שמאפשרים להרחיב או לכווץ את הספה לטובת השימוש הרצוי. "ארנט", החברה ההולנדית לעיצוב חללים וריהוט משרדי, ראתה את הרהיט, ומיד החתימה את אושידה על חוזה. בימים אלה הספה מתורגמת לכדי ייצור תעשייתי, והיא אמורה לצאת אל החנויות כבר הקיץ.

יויה אושידה מדגים את יכולותיה של הספה

בחברת ארנט נוטים להדגיש את ההבט הסביבתי, אבל כשאושידה נשאל על כך הוא עונה תשובה מעט שונה: "אני לא ממש אקולוגי. אבל אני מאמין שעיצוב טוב נשאר לאורך זמן, וזה מה שהופך אותו לבר-קיימא. כמו הכיסא הנצחי של אימס או מכונת הכתיבה של אוליבטי. אני חושב שעולם העיצוב בכללותו מחפש את הפרקטיות. נדמה שאנשים מאסו בפריטים עיצוביים שהם בעצם אמנות או סתם גימיקים מצחיקים. היום מחפשים עיצוב אמיתי".

>>עוד עיצובים חמים שבאים מאיינדהובן

כשאושידה נשאל היכן לדעתו עובר קו הגבול בין אמנות לעיצוב, הוא מתוודה שזו שאלה שהוא עוסק בה תכופות: "אני נתקל בהרבה אנשים שקוראים לעצמם מעצבים, אבל למעשה עושים עבודות אמנות. מבחינתי, ההבדל בין אמנות לעיצוב נעוץ בעובדה שבאמנות אפשר לעשות מה שרוצים, אפשר להביע את עצמך בכל דרך אפשרית. עבודת אמנות היא בדרך כלל חד-צדדית, כמו חבטה אחת בכדור טניס עם מחבט. לעומת זאת, עיצוב הוא דבר שיש לו שימוש, מה שאומר שזה לא חד-צדדי. תמיד צריך לחשוב על המשתמש - זה משחק טניס מלא. מבחינתי, לשחק טניס זה יותר קשה אבל גם יותר כיף מאשר סתם להכות בכדור".