מאחורי תריס הפח הסגור הזה פעלה עד לאחרונה "צ'ופצ'יק", חנות לתכשיטים זולים. הכל עד 20 שקלים או משהו כזה. לפני שנתיים עוד חיפשו מוכרת:
עכשיו סגרו.
בחלל הקטן שמאחורי חלון הראווה הזה פעלה עד לשבוע שעבר חנות לממכר מוצרי עישון: נרתיקי טבק, ניירות גלגול, מאפרות זכוכית אופנתיות, דברים כאלה. בעליה התקין בה במו ידיו מדפי עץ יפים. היתה בה אווירה. היא לא שרדה.
ולא רק היא. בהמשך הרחוב, מעט מערבה, מצדו השני של הכביש, נסגרה כבר לפני כמה חודשים:
ובסמוך אליה הלכה לעולמה המסעדה הטבעונית:
זו היתה טבעונית שקמה על חורבותיה של מסעדה יוונית, שקמה על חורבותיה של טבעונית אחרת, שלדאבוני אינני זוכרת את שמה. עם תחלופה בקצב כזה, איך אפשר לזכור? מה גם שהשיטפון נמשך.
מעט מזרחה משם, על אותו רחוב, נעלה את שעריה:
וברחוב המקביל נסגרה עוד קודם לכן:
מכון יופי אחד ניסה להישאר בחיים בעזרת מבצע משגע:
ועוד אחד + אחד + אחד:
אבל זה לא עזר והוא נסגר. וכך גם מכון יופי שני. חודשים ארוכים מוצעת תכולת המקום הסגור למכירה, ואין קונה. למרות זאת, כפי שאפשר לראות מנוסח המודעה שעל החלון, ריי נשארה במצב רוח טוב:
כדי לנסות ולהישאר בחיים, מזנון קטן אחד החל להציע, חוץ מסנדוויץ' ושתייה, גם:
זה לא עזר לו:
אפילו ליטל הקטנה:
נשברה ותלתה השבוע שלט:
למרבה הצער, כרגע אין אפילו מקום לשבת כדי להזיל דמעה על מר גורלם של אלה שתקוותיהם נגוזו וכספם ירד לטמיון. "הסיטי", אחד מבתי הקפה הפופולריים ביותר בשכונה, אולי המצליח בהם, סגור כבר יותר משבועיים. תחילה כתבו על החלון שזה רק לכמה ימים של נקיונות. אבל העבודות נעצרו, ומאז הכסאות בערימות והדלתות נעולות:
נכון, אולי זה רק זמני. אולי לגמרי מקרי. אך גם בית הקפה "סוזוקי פנדה" תלה על החלון הודעה שאינה מבשרת טובות:
קניית ההבטחה "נתראה בהמשך" דורשת אמונה. אבל סניף חב"ד התרוקן ממאמינים:
עבדקניו, מספרים השכנים, יסתפקו מעתה בבית הכנסת שלהם ברחוב מעון. ובחנות, שהיתה בית מדרש עממי ובית ועד לנזקקים, נותרו רק מעט דברי חולין:
אם אלה פני הדברים, צודק מי שכתב:
אז זהו, שלא בדיוק. המוות לא יפה לרחובות שלנו. בו בזמן שאלה מתים, אחרים נולדים. עובדה: נסגרה חנות לחיות מחמד? נפתחה חנות לחיות מחמד:
נסגרו שתיים? נפתחו שתיים:
הכשלונות לא מרפים את ידי המנסים להתפרנס בכבוד (שלא לומר להרוויח הרבה ומהר). "ביר דרופ" חי בקושי חצי שנה, ונסגר?
אל דאגה. באותו מקום בדיוק ייפתח:
נסגרה מיצייה-סנדוויצ'יה שהציעה:
אין דבר. באותו המקום בדיוק ייפתח:
כמו שנאמר:
וכך, לצלילי "יום אסוני הוא יום ששוני", בין חלומות מנופצים לתקוות טריות, הרחובות שלנו נדמים בחודשים האחרונים ל"נחום תקום"; או לסוג של משחק הכסאות, אבל על סרט נע (ועוד בטורבו). דוגמאות יש בשפע. את:
שהיה סרט קצר מאוד, החליף:
ואת המספרה שכמעט מולו, מצדו השני של הכביש:
זו שקמה בזמנה על חורבות חנות הפרחים:
ונסגרה כשהספרית יצאה לחופשת לידה, החליף:
המרכז הווטרינרי הוא המרפאה השלישית לחיות מחמד ברחובות שלנו (שכעת יש בהם יותר רופאי כלבים מאשר סניפי קופות חולים). מכל מקום, למרכז הווטרינר החדש כבר:
אך להולכים על שניים המבקשים להסתפר, אין מה לחשוש. מספרה אחת נסגרה? אחרת נפתחה:
למספרה הצבעונית, שקמה על חורבות גלריה עממית, נולד ממש עכשיו שכן חדש: משרד קטן לעיצוב פנים, אולי גם קצת אדריכלות:
המשרדון קם במקום שהיה שנים רבות מחסן גרוטאות ולוח מודעות:
עיצוב פנים כן, אבל תיווך פחות. סניף של רשת גדולה נפרד מהרחובות שלנו, לא לפני שהשליך לעגלת הפסולת את מוצרי השיווק המתחכמים שלו:
יעל הדעתנית משתוקקת לדירת גג? ומה עם תיקון שמשות? לזה איש כבר לא זקוק כנראה. הזגג הקשיש, שהיה מעביר את היום בעיקר במשחקי שש בש עם המוכר הצעיר מהקיוסק הסמוך, סגר את הזגגיה, שהיתה גם חנות למסגרות:
את מקומה של הזגגיה תתפוס, לדברי הפועלים במקום, חנות למנורות (ואז יוסרו העיתונים מחלון הראווה).
אבל לא רק הזגג הלך. גם אחד מהרפדים הוותיקים הרים ידיים. ייתכן שרק מטעמי גיל. כך או כך, חלל המרפדיה שהתרוקן מוצע כעת להשכרה. ואל החנות המשתפצת מימינו:
יעבור (בתום השיפוצים) מכון יופי הפועל עכשיו ממול, בצדו השני של הרחוב:
ואכן, כעבור ימים אחדים השיפוץ מסתיים ורגינה יכולה להתחיל מחדש:
את המעבר מצד אחד של הרחוב לצדו השני תעשה ממש בקרוב גם חנות רהיטים גדולה שעל חלונה מתנוססת הבשורה:
ומה יש בפרנקל 33? בחלקו המזרחי של הבניין, מעבר לרחבה הקטנה, יש חלל גדול שעמד ריק זמן רב אחרי ש"פרנקל מטבחים" נסגרה:
רחוב פרנקל לא שקט. חנות רהיטים נוספת, מעט מזרחה משם, תלתה שלטים חד משמעיים:
אתה סוגר? שאלתי את בעליה, שהגיע בדיוק לפתוח. "לא", הוא אומר, "אני עובר". לאן? שאלתי. "כאן, מעבר הפינה, להרצל". המצב קשה? "אין אנשים ברחוב", הוא אומר, "ואני גם מחליף כיוון". מה הכיוון החדש? "רהיטים זולים. אנשים היום מחפשים מחיר". ותוכל לשמור על הסטייל שלך, גם בזול? "בטח", הוא אומר, "החנות החדשה גדולה, ממש יפה". אז הלכתי להציץ מעבר לפינה:
אכן מיוחדת במינה, עם מין אקווריום של חפצים בכניסה. חבל רק שהמאמץ העיצובי האורגינלי לא עזר לבעליה הקודמים להישאר בחיים.
וזה לא הסוף.
על חורבות החנות קצרת הימים לממכר ותיקון של:
תקום בקרוב חנות לחם, לדברי הפועל ששקד על החלפת הריצוף הישן בחדש:
והותיר ברחוב מזכרת:
את סניף רשת המרכולים שגווע:
החליפה:
לא סתם חנות צעצועים, אלא סוג של מרכול זול מאוד:
המציע בין השאר:
ו:
הרקליטוס החכם אמר שאי אפשר להיכנס לאותו הנהר פעמיים. אחרי משהו כמו 2,500 שנה זה תופס, מתברר, גם לגבי הרחובות שלנו. מיצמצת? פיספסת. הקצב בלתי נתפס, כפי שאפשר ללמוד מקורותיה של חנות אחת שהיתה המון שנים חנות רהיטים עד שנסגרה:
כעבור זמן קצר מאוד נמצא שוכר שהחל לשפץ:
וכעבור כשבועיים נפתחה חנות חדשה לממכר מתנות ילדותיות, כאלה שמביאים לחברים במשרד:
ברחובות שלנו אין קונים לסוכריות וורודות כאלה. עשרה ימים הספיקו לבעלים כדי להבין את זה, ובניסיון להציל את המצב ואת ההשקעה כיסה את הוורוד בלבן:
אבל גם זה לא ממש עזר. כי כבר כמה חודשים פועלת באותו המקום:
מבחינה כלכלית בכל החלפת עיצוב או בעלים נשטפים לנהר-האכזבות בין עשרות למאות אלפי שקלים, שלא לדבר על המחיר הנפשי של חוויות הכישלון. אלא שגם זה לא כל הסיפור.
***
לצד מאמצי ההישרדות הנואשים של העסקים הקטנטנים האלה ובתי מלאכה שעבר זמנם, הולכת ותופחת ב"מתחם פיבקו", בקצה הדרום מערבי של השכונה, מפלצת צרכנות וזללנות בממדים ובסגנון שהרחובות שלנו לא מכירים. הסנוניות הראשונות כבר כאן:
והן כוללות עד כה סלון כלות מפואר:
אפנת גברים:
אפנת נשים:
לחם פרימיום מרשת:
ומכון יופי עם שם בניחוח פרנקופילי "לה-גוף":
ההבדל החריף בין החדש הנוצץ לישן הנאבק על חייו לא מתקבל באדישות גמורה:
כתובת המחאה נמחקה אמנם מיד, אבל רק ימים יגידו האם המפלצת החדשה מבשרת גאות שתעלה את כולם, כלשון הפתגם, או את ראשיתו של מסע ההלוויה. כי אצל תאבי ממון, הרבה זה מעט. אז מצדו השני של הרחוב, בעוד מתחם חדש, מציעים עכשיו עוד ועוד:
ואם נדרש רמז לכיוון שאליו נוסעים הדברים, יש מי שמספק אותו. ובשיטת הרצחת וגם ירשת. אחד מבתי האוכל שייפתחו בקרוב במתחם פיבקו, ניכס לעצמו את מה שעצם קיומו עומד לחסל:
לא קשה לנחש מה זה: גרפיטי ואמנות רחוב, אבל רק בכאילו; כאן הם מרוקנים ממשמעות, סתם קישוט:
אין ספק, מישהו יצטרך לספק פעם הסבר לפיצול האישיות הזה. איך מצד אחד של שכונה צומח מרכז קניות "יוקרתי", בשעה שמצדה השני חוגגים בימים אלה ההמונים, בעזרתה האדיבה של התקשורת, את פתיחתו של:
צחוק הגורל: "הכל בחמישה שקלים" נפתח על חורבותיה של "פודיקס", שהציעה ארוחה ב-20 שקלים:
היא מתה בשנה שעברה פחות מחודשיים אחרי שנפתחה.
כנראה שלא במקרה פתחו אצלנו גם "מיני קזינו":