סיוט אדריכלי ושמו בייג'ין

ב-2010 הייתי רשומה לתוכנית חילופי סטודנטים מול המחלקה לאדריכלות בטכניון הסיני, בבירה ביג'יין. חודשיים לפני תחילת הסמסטר קיבלתי הודעה ש"הסינית האקדמית" שלי לא ברמה מספקת לטעמם של המארגנים (כנראה שלא גילו להם שגם סינית מדוברת לא הייתה לי), ושהחילופים שלי מבוטלים לאלתר. במהירות-שיא הגשתי בקשה לתוכנית בעיר אחרת, וככה יצא שסמסטר אחד בילינו בפריז.

בביקורנו בבייג'ין אחרי שנתיים, בציפייה גדולה לראות מה הפסדנו, לא יכולנו שלא להודות לאותם סינים שביטלו לי את התוכנית. היא התגלתה כעיר אפורה ועצובה, שלתושבים שלה יש יותר נושאים שאסור לדבר עליהם מאשר כאלה שמותר (וזה הורגש במיוחד בבירה לעומת ערים גדולות אחרות, כמו צ'נגדו או שנגחאי). מרכז העיר עני ועלוב ומצריך מרחקי הליכה אסטרונומיים. הוא מורכב בעיקר ממבנים רעועים בני קומה אחת עם גג מפח או משיכוני ענק ואוטוסטרדות, שלא משנה כמה נתאר אותן כאן, צר הפוסט מלהכיל את האווירה.

מרכז בייג'ין. פקוק ומזוהם

אוטוסטרדות וזיהום אוויר לצד שיכוני ענק

מטה ה-CCTV

צלחות לוויין וגדר ברחוב

אם יש משהו שצוין מבחינתנו לטובה ברשימת הסלבס שבנו בבייג'ין, זה היה קומפלקס המגורים של סטיבן הול, ה-Linked Hybrid. הפרויקט מורכב משמונה מגדלי מגורים סביב חצר, ומפורסם בזכות מעבר-עילי שמחבר ביניהם ומכיל שימושים שמשותפים לדיירים. הציפיות שלנו לא היו גבוהות, גם כי מבחינת העיצוב הכללי המבנים נראים זהים לחלוטין לכל פרויקט אחר של הול (ראו פרויקט מגורים דומה מאוד בצ'נגדו), וגם כי רעיון החיבור באוויר לא נראה משכנע, אבל פה דווקא הופתענו לטובה.

linked hybrid של הול. מגורי יוקרה ושימושים נוספים בגשרים המחברים

הסביבה של הפרויקט ענייה למדי, מה שגורם למבנים להיראות חריגים עוד יותר. למה אותו חיבבנו? 1. כי הצלחנו להיכנס אליו ולטייל בגשרים. 2. הכניסה לא הצריכה המון מאמצי שכנוע, וקיבלנו סיור VIP על ידי השומר המשועמם-משהו בלובי. 3. השימושים המשותפים בגשרים היו משעשעים ומקוריים למדי, אם כי ריקים מאדם (לפחות בשעות היום, כשהיינו). 4. הקומפלקס יוצר סביבה נעימה (גם למטה), על אף המיקום על כבישים ראשיים.

שימושים משותפים לדיירים בגשרים שמחברים בין המגדלים

מבט מאחד הגשרים לגג הספרייה במפלס הרחוב

שימוש לדוגמה באחד הגשרונים: סטודיו ליוגה. כמוהו גם יש בריכה, קולנוע קטן, ספא וכו'

אצטדיון ה"קן" (bird nest), בעיצובם של האמן איי ווי ווי והרצוג ודה מרון (הצמד שנבחר לתכנן את הספרייה הלאומית בירושלים) משמש היום בעיקר כ-Landmark ראוותני, ריק ועלוב, יחד עם מתקנים אולימפיים נוספים שמצבם הידרדר, ושבהם הושקע בזמנו תקציב כולל של 40 מיליארד דולר. באופן כללי, לא ברורה לנו האהדה הרבה שלה זכה העיצוב.

אצטדיון הקן במתחם האולימפי העצום והשומם

טקסטורה נחמדה בשקיעה, ובעיקר הרבה מאוד פלדה

הבריכה האולימפית בלילה, בתכנון משרד האדריכלים האוסטרלי PTW

הבריכה האולימפית

בתיאטרון הלאומי של סין יש אלמנט נחמד של כניסה מתחת למים, אבל הבריכה שמקיפה את הכיפה יוצרת בעיקר ריחוק של התיאטרון מהמבקר, והצורה והחומר לא מזמינים במיוחד. גם לא ברורה מהיכן הכניסה, והאקוסטיקה, בנוסף, האפילה על הכל.

התיאטרון הלאומי של סין. העיקר שיש גדר

הכניסה מתחת למים

אז למרות שהיא דחתה אותנו ומנעה מאיתנו להגיע לכמה חודשים לעיר האפורה, החלטנו לבקר באוניברסיטה שבה הייתי אמורה ללמוד סמסטר אחד. אוניברסיטת Tsinghua, שממוקמת בפאתי העיר, היא בועה רגועה ביחס לעיר כולה. החלק המרכזי והישן בקמפוס כולל מדשאה גדולה עם שתי שורות מבנים, שפונה למבנה האודיטוריום. התכנון של הקמפוס נעשה בהשראה מובהקת של קמפוס אוניברסיטת וירג'יניה בתכנון תומס ג'פרסון, וכך גם המבנים.

מרכז הקמפוס

גם הם חושבים שנחמד באוניברסיטה. שיהיה במזל

סטודנטיות

אולי גם להם נחמד. פארק בעיר

ואם מישהו מקוראינו חושב שטעינו בגדול, ופשוט כנראה הלכנו למקומות הלא נכונים בעיר, הוא והיא מוזמנים לכתוב לנו. נשמור את הרשימה לביקור הבא, ואם נגלה עולם חדש ומשמח יותר, נפרסם פוסט התנצלות עם הקדשה אישית ומיוחדת לה או לו.

בתיאבון