56 בוגרים של המחלקה ללימודי טקסטיל בשנקר הציגו בשבוע שעבר את עבודות הגמר שלהם לקהל הרחב. בדים נפלאים נפרשו בבית עמיעד בשוק הפשפשים ביפו (מקום פחות הולם מנמל יפו, שם הוצגה התערוכה בשנה שעברה,
מתנפנפת ברוח הבריזה ונהנית ממרחבי הים ברקע). זוהי התערוכה האחרונה שמלווה אורי צייג, ראש המחלקה, שפורש השנה מתפקידו לאחר ארבע שנים שבהן זכה להערכה רבה. לנעליו תיכנס קטיה אויכרמן, מרצה צעירה אך כבר ותיקה במחלקה.
את מגוון העשייה חילקנו לארבע קטגוריות: טקסטיל לבית, חידושים טכנולוגיים שהסטודנטים הגיעו אליהם, קולקציות קלאסיות ובדים שמכוונים לעולם האופנה. בכל אחת מהקטגוריות בחרנו מספר מצומצם של עבודות, והסליחה עם יתר הבוגרים המוכשרים.
רוני יחזקאל עיצבה קולקציה של אריגי ריפוד לכיסאות בסגנון רטרו מלא חן, ששואב השראה מתקופת הבאוהאוס ומעבודותיה של האמנית אנני אלברס.
לבדים הארוגים פרופורציות כמעט מתמטיות והם פונקציונליים מאוד – שני מאפיינים של הבאוהאוס. בקומפוזיציה שלה יש מחשבה מתמטית קלאסית: היא נוסחה ולא ציור אישי. בד בבד, יש באריגים שלה משהו מקומי וישראלי מאוד – כמו זה שמתייחס לכסאות הנוח של פעם, רק בהקשר אלגנטי יותר.
נעמה כספי עיצבה שטיחים עכשוויים מאוד, שמציגים פרשנות מודרנית לאלמנטים האתניים בשטיחים של שבט הנאבחו. את הצורות הגיאומטריות והצבעים הקונטרסטיים של השטיחים האינדיאניים המסורתיים היא תרגמה לחמש רצועות ארוגות בעבודת יד, שביניהן אפשר להחליף בצורות שונות. כל אחד יכול ליצור לעצמו קומפוזיציה משלו, שיש בה צניעות ויופי שאינו משתלט.
שירה יעקובוביץ', בת למשפחה דתית מברוקלין, תרגמה את זיכרונות ילדותה ליריעת בד רקומה, שעוטפת את צלחת המצות בפסח. היא יצרה פריט טקסטילי בין-דורי, שבו שילבה מחקר של רקמות יהודיות מסורתיות (יודאיקה), תמונות מהאלבום המשפחתי ודימויים שיצרה סבתא-רבה שלה. חלקים מהצילומים תורגמו לסדרת ציורים רקומים בנקודות וצלבים, והתוצאה היא פרויקט מרגש ואישי מאוד, שעוסק באסטטיקה של תרבות ושל בית.
הדר גריזים משכה הרבה תשומת לב בתערוכת הבוגרים, עם קולקציה אלגנטית של בדים סרוגים לווילונות ומחיצות פנים, שנוצרה בהשראת האוריגמי (אמנות קיפולי הנייר היפנית, שזוכה בשנים האחרונות לעדנה בכל העולם). הבדים שלה מבוססים על צורות גיאומטריות ודימויים מעולם הטבע, ושומרים על איזון מדויק בין שקיפות לאטימות.
אורי גלעד ארגה משטחים תלת ממדיים, פיסוליים, מ-100% ניילון, בהשראת נופים של חממות חקלאיות ושדות חרושים (היא יוצאת קיבוץ). היריעות הפיסוליות מתאימות למוצרי בית וחוץ, ומצליחות לאזן בין תכונות של שקיפות ואטימות, קשיחות וקלילות. המשטחים מורכבים ונהנים ממחשבה הנדסית – אפילו צירי קיפול קיימים בתוך האריג. את הנוסחה הזו, מקווים בשנקר, אפשר יהיה להמיר לנול תעשייתי וליישם בדברים שונות (אפשר, למשל, להעביר בבד התלת ממדי שרוכים, חוטים, צינורות).
שרון כץ סרגה קולקציית סריגים לגוף, בהשראת גלמי פרפרים. היא חקרה את תהליכי הטרנספורמציה של הזחל ההופך לגולם, תוך התייחסות לתנועה, חומריות ושקיפוּת. התוצאה היא סריגים דו-שכבתיים שמשתנים עם תנועת הגוף ומגלים את השכבה הפנימית דרך החיצונית. למשטח סרוג אחד יש תכונות של קיפול, נפילה ובידוד – הישג טכנולוגי שמתאים לעתיד המסתמן של עיצוב הטקסטיל: פחות תפרים ופחות תחנות בדרך של הבגד, טקסטיל חכם, ש"יודע" לעשות המון דברים בעצמו.
שני קרסט גם היא השתמשה בתבניות של קיפולים, ושילבה תבניות סיליקון בתוך הבד. בניסיון לחזות כיצד ייראה בעתיד עולם הטקסטיל, החליטה להתייחס אליו כאל ממצא ארכיאולוגי: מאחר שהאנושות מכלה את משאבי הטבע, בחרה בסיליקון כחומר גלם ופיתחה תבניות המחקות צורות מהטבע ונראות כתבליט של מאובנים על גבי הבד.
אלינה בודרקייביץ יצרה קולקציית בדים בהדפסת רשת קלאסית, שמיועדים לווילונות, טפטים ומצעים. ההדפסים צוירו בהשראת פרחי הסחלב, שאותם למדה ארוכות. למרות ששציורי סחלבים על בדים היו נפוצים כבר לפני אלפי שנים בתרבות הסינית, היפנית וההודית, כמעט לא ניתן להם ביטוי בעיצוב העכשווי. בתהליך העבודה ניסתה ליישם את הטכניקות והתבניות של האמן ווליאם מוריס, והתוצאה עדינה, מרהיבה ומקצועית מאוד.
נופר מימון עיצבה קולקציית בדים מרהיבה ואקסצנטרית, שמיועדת לבגדי גברים. על קיר התערוכה הוצגו שלושה שילובים מורכבים ומדוייקים מאוד של גוונים, ומעל כל אחד מהם ז'קט גברי לדוגמה. את ההשראה שאבה ממחקר חזותי שערכה על פארקים לאומיים באנגליה - לכל סדרה הוענק שם המתייחס לאזור הגיאוגרפי והתרבותי שהיווה השראה להדפסים.
ליאת כהן-הראבן בלטה גם היא בעבודת צבע מדוייקת מאוד. היא עיצבה קולקציית בדים לאופנה, מודפסת בעבודת יד, שעוסקת בסוגיות בסיסיות בעיצוב, כמו מקצב ושילובי דפוסים (פאטרן) וצבעים. היא נתנה פרשנות אינטואיטיבית ועכשווית לאלמנטים קלאסיים כמו פסים, נקודות ומשטחי צבע, בקומפוזיציות שמתייחסות לגוף ושומרות על הרמוניה בין כמה בדים שונים.
עמית גלבוע עיצבה סדרת נעליים והדפסים לעולם ההנעלה, שמשלבים טכניקות של ציורי פחם, איורים בשחור-לבן, הדפסים דיגיטליים והדפסי משי על בד. היא יצרה הרמוניה מתוך "רעש" אסתטי - התרחשות חזותית עכשווית ועשירה.
תחיה נחשון משלבת חדשנות טכנולוגית ואופנה עם סדרת פרטי לבוש ייחודיים בהשראה חולצה ארוגה קלאסית, רק שכאן הבגד תלת ממדי, ללא תפר. הגזרות והמפתחים בבגדים נוצרו מתוך האריגה והם מושתתים על גריד שתי וערב. שימוש בחוטי כותנה ופוליאסטר עדינים במיוחד איפשר ליצור שכבות מרובות ומשחקי שקיפויות וצבע.
עינת מאור זכתה בתערוכה להרבה פידבקים בזכות קולקציית פריטי לבוש שמשלבים סריגה וליבוד. ההשראה שלה - החקלאות הכפרית ומלאכת עיבוד הקרקע - ניכרת היטב בצבעוניות ובטקסטורה. כמו האיכר הבוחן את אדמתו כדי להתאימה לדרישותיו, כך החל גם תהליך העבודה על הפרויקט: התבוננות באריג, הבנת תכונותיו הטבעיות והרצויות, התחשבות במבנה ובגזרה ויצירת סקיצות. חלק ניכר מתהליך העבודה נבע מתוך הדיאלוג בין השיקולים הטכניים לבין עיצוב הפריטים הסופיים.
>> ואיך נראים הפריטים שעיצבו השנה הסטודנטים עבור ''איקאה''?