ולדימיר פוטין, ראש ממשלת רוסיה הנוכחי, הוא ההיפך הגמור ממטרוסקסואל. אם כבר, יחסי הציבור שלו בנויים על תדמית ה"גבר-גבר" הקשוחה, במסגרתה פוטין מגיח פה ושם בתקשורת כשהוא נטול חולצה, דג דגים מזן מסוכן, צד דובים פראים או מנווט אופנועים או מטוסים. דמיטרי מדבדב, הנשיא המכהן חובב הטוויטר, הוא עלמה ביישנית לעומת המתחרה שלו בסבב הבחירות הבא לנשיאות.

מעוגל וחלק יותר. פוטין מודל 2011 (צילום: rex/asap creative)
מעוגל וחלק יותר. פוטין מודל 2011 (צילום: rex/asap creative)

משום כך, עולם הצהובונים הוכה בתדהמה כאשר התפרסמו ברשת תמונות של פוטין בהן הוא נראה רענן יותר, מתוח יותר וללא שקיות מתחת לעיניים. האינטרנט כמרקחה, לאחר שהמגזין הרוסי New Times פרסם כתבה בה ארבעה מנתחים פלסטיים מסבירים איך ראש הממשלה הבלונדיני הצעיר את המצח ונפטר מהקמטים. "מתוך כמה עשרות מומחים מקומיים, רק ארבעה הסכימו להתראיין", נכתב במאמר, ולא במפתיע. פוטין לא מגלה ליברליות רבה בנושא ביקורת עליו, ועל ספקולציות פלסטיקה סביבו הוא בטח שלא היה עובר בשתיקה.

עשתה או לא עשתה? ננסי פלוסי (צילום: shutterstock)
עשתה או לא עשתה? ננסי פלוסי (צילום: shutterstock)

בגלל הקוביות של אובאמה

נדמה שאם כבר המאצ'ו הרוסי הקשוח פנה לשירותיו של הבוטוקס, עידן הניתוחים הפלסטיים בצמרת הפוליטיקה העולמית עולה מדרגה. לא שהנושא לא כיכב כבר בשולי הסיקור של העולם הפוליטי - ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני התראיין לא פעם בחדווה על המפגשים שלו עם בוטוקס ועם סכין המנתחים, וכיום הוא נראה מתוח כמו ספה חדשה מאיקאה גם העריץ הפאשניסט מועמר קדאפי ידוע בגחמות הפלסטיות שלו, בין היתר בהשתלת שומן מאזור הבטן בקמטוטי הפנים, אי שם בשנות ה-90 המוקדמות.

שומן מהבטן - לאזור הפנים. קדאפי לא בוחל באמצעים (צילום: gettyimaegs)
שומן מהבטן - לאזור הפנים. קדאפי לא בוחל באמצעים (צילום: gettyimaegs)

עד לא מזמן, עם זאת, ניתוחים פלסטיים של פוליטיקאים היו בגדר גחמה תקשורתית שנוצתה במקרים רבים על ידי הפוליטיקאי האקסצנטרי עצמו. אבל בשנתיים האחרונות נדמה שדיונים על קו הלסת של הילארי קלינטון ועל הרגליים החטובות של הגברת הראשונה מישל אובאמה הם עניין שבשגרה התקשורת, ובמקביל יותר ויותר פוליטיקאים ופיגורות נבחרות מדברים בפתיחות על הניתוחים שעברו.

אפשר להאשים בכך, כמו בעוד הרבה דברים אחרים, את הנשיא אובאמה ואת תמונות הפפראצי השריריות שלו. אובאמה, הגרסה השחורה והמסוקסת של ביל קלינטון, העלה לראש הדיון הציבורי באמריקה את נושא הלוק כחלק בלתי נפר מחבילת הבחירות, ובעקבות כך נולדו גם הרכילויות על המייק-אובר של שרה פיילין ועל הניתוחים הפלסטיים האפשריים של ננסי פלוסי, דוברת בית הנבחרים המתוחה, שהולידה אינספור פארודיות וליהוגים על כך שהיא נראית צעירה לגילה, כיום 71.

תדמית צעירה. שמעון פרס במפגש עם שאקירה (צילום: shutterstock)
תדמית צעירה. שמעון פרס במפגש עם שאקירה (צילום: shutterstock)

ושוב, כמו בסוגיות עולמיות רבות, אם התופעה אומצה במדינות אסיאתיות מתקדמות, סימן שהיא בדרך להפוך לטרנד מטורף. קחו למשל את קוריאה הדרומית - בחודש האחרון יותר מארבעה פוליטיקאים ממפלגות השלטון והאופוזיציה התוודו בתקשורת על פרוצדורות שעשו כדי לשדרג את הלוק. "הגבות שלי התחילו לנשור מרוב לחץ לקראת הבחירות, אז עברתי השתלת גבות", אמר מנהיג המפלגה הלאומית הונג ג'ון פיו, ובעקבותיו גם יריבו מהמפלגה הדמוקרטית הודה בטיפול דומה, באותו בית החולים ממש.

גם באנגליה יש נציגה גאה למקצה שיפורים לקראת הבחירות. לואיס מנץ', פוליטיקאית בריטית שנויה במחלוקת ונאה במיוחד (שהתפרסמה בעברה כסופרת נשים ונישאה השנה למנהל להקת הרק הוט צ'ילי פפרס) הודתה לא פעם שעברה מתיחות פנים ועוד "פרוצדורות". "אין שום דבר רע בלהיראות ייצוגית וזה לא אומר שאני פוגעת באחוות הפמניזם, אם למשל אני צובעת גבות", צותתה פעם בראיון למגזין ה - Time.

בישראל, כך נדמה, טרנד הווידויים עדיין בחיתוליו. נכון, היו לנו פרשיות קצרצרות שעסקו בניתוחי הרמת העפעפיים של הנשיא המכהן שמעון פרס (הידוע בחיבתו לרוח נעורים ולמפגשים עם סלבריטאיות דוגמת שרון סטון שבוודאי ידעו להעריך את התוצאה) ושל אהוד אולמרט, שהוסיף את הניתוח החפוז לרשימת הפנטהאוזים ויתר המותרות המיוחסות לו. אבל הן טיפה בים של התעלמות מוחלטת ממראם החציוני של הפוליטיקאים שלנו, לצד שתיקתם הרועמת בכל הקשור למראם החיצוני ומצבם הבריאותי.

מראה כבד וחמור סבר

"גם בארץ פוליטיקאים עוברים ניתוחים פלסטיים – לא בתדירות גבוהה, כי הם חוששים שהתדמית שלהם תשתנה בעקבות השינוי, ומכך שהם יתפסו כשטחיים וככאלה שמתעסקים בזוטות", אומר דוקטור בני מייליק, מנהל שירות עיצוב הגוף במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב. "מה גם שניתוח פלסטי מונע מהפוליטיקאי "שעות מסך" וזה שיקול חשוב, מכיוון שאצלנו המצב תמיד מאוד סוער ויכול להיות שפתאום דחוף לך להופיע בציבור ואתה בדיוק מחלים ממתיחת פנים".

גם מייליק מזכיר את ניתוח הרמת העפעפיים המפורסם של שמעון פרס ואת הסרת ה"פלולה" הלא פחות מפורסמת של אהוד ברק. "ויש כמובן מקרים שקורים בחדרי חדרים. אני יכול לומר ששרי אריסון למשל, דמות ציבורית לכל דבר, בחרה לעשות ניתוח פלסטי בבית חולים פרטי וזה בדיוק מה שהביא לפרסום הפרשה".

פוליטיקאים בישראל מרבים לבקר אצל פלסטיקאים?

"לאט לאט מגמת הניתוחים הפלסטיים בקרב פוליטיקאים מתחזקת, גם בגלל השינויים החברתיים במסגרתם פוליטיקאי, כמו כולנו, צריך להקרין את הנעורים ואת הבריאות. כמובן שגבות, מצח, עפעפיים וצוואר – מה שרואים, נמצאים בעדיפות ראשונה, אבל ישנם גם תיקוני חזה ושאיבות שומן וכל זה מתרחש בסודיות מוחלטת".

מדוע הפוליטיקאים שלנו לא מדברים על זה באופן פתוח יותר?

"לתרבות שלנו יש מאפיינים מסוימים, ואחד מהם זה להצניע דברים אישיים בזירה הציבורית. אצלנו למשל פוליטיקאי שהיה מנהל חיים כפולים עם ילד מהצד לא היה שורד את החיים הפוליטיים. אמנם השינוי מתרחש לאט, עם פתיחות לדברים חדשים, אבל יחסית לאירופאים אנחנו מאוד סגורים".

אבל יש שינוי באוויר?

"המעמד של הניתוחים עצמם בישראל רק נמצא בעלייה, אנחנו כבר פחות חברה השרדותית, ניצולי שואה שרק מחכים למלחמה הבאה, אלא חברה מערבית שמתעניינת באיכות חיים ומחפשת שיפור במראה האסתטי – אנשים יודעים שיש להם שנים רבות לחיות, והם רוצים לחיות אותן טוב. עם זאת, פוליטיקאים רבים שצריכים לעשות שינויים אסתטיים לא יצבעו אותם, כי התדמית שלהם כוללת לוק כבד מראה וחמור סבר, והם לא היו רוצים לשנות את זה".