אנחנו תמיד אוהבים אם מי שאומר את הדברים המביכים במקומנו. "אני רוצה להיות בלונדינית פלטינה", שרה דבי הארי אי שם בסבנטיז. "אם תראה אותי ביום ראשון ותמצמץ, תדע שהבלונדינית הזו היא אני. רצתי לקנות בקבוק מי חמצן, להתראות".
לקרוע אותה לגזרים
דבורה הארי, מי שהגיחה לתודעה הציבורית באמצע שנות ה-70 כסולנית להקת בלונדי, תמיד ידעה איך להפוך את הוונאביזם והרדיפה אחרי הזוהר להכי קול שאפשר. עם צללית של סוכרייה על מקל, קארה בלונדיני גדול על גוף גבעולי, במכנסוני ג'ינס, ז'קט עור ואיפור מרוח, הארי נראתה בתחילת הקריירה המוזיקלית שלה כמו האלטר-אגו של כל מי שקראה לעצמה אי פעם "נערת מסיבות": זוהרת אבל מאובקת, סקסית אבל עסוקה מדי בשטויות מכדי להבין את זה, פנקיסטית וטראשית בו זמנית, ואלוהים, כל כך יפה.
כה יפה, שלקנאים לא נותר אלא "לקרוע אותה לגזרים", אם לצטט את השיר האירוני מהאלבום הראשון של הלהקה. "תסתכלו עליה – צללית אדומה, מסקרה ירוקה, זה פשוט יותר מדי". אבל גם עם האיפור המרוח והמוגזם לעיתים, הארי היא פחות או יותר אייקון היופי האולטימטיבי. האישה הזו אולי לא התברכה בגובה, קימורים או קול גדול, אבל היא אחת הנציגות הבודדות והממוזלות בקטלוג האייקונים הבינלאומיים שהתברכו במבנה פנים חד-פעמי לחלוטין.
צורת הלב המוגזמת, עצמות הלחיים שמתעלות על כל דמיון, העיניים הכחולות הגדולות שמשדרות חוכמת רחוב וקורטוב של עצב. ומסביב לכל זה ההילה האפרוחית עם הגוונים החומים, סממן וייט-טראשי שעדיין לא פג מהעולם, מסופרת בצורה שלנצח תנוע בין הצהרה אופנתית להעדר הצהרה מוחלט – הקארה.
כל מי שגילתה את בלונדי בדיעבד, כמוני, יכלה למצוא בהארי מודל חיקוי נוסטלגי ועם זאת מאוד עכשווי, כזה שנחמד ונוח לגדול איתו. מהשירים הפופיים והקופצניים, שכיף לשיר ברכב כשאף אחד לא רואה, ועד התנועות המעט מגושמות שלה בקליפים דהויים ביוטיוב, הקסם של הארי נגיש ונטול מיתוסים אפלים קשים לפענוח.
זה מה שהופך את כוח המשיכה שלה לעל זמני ואת הארי, אם תרצו, למרלין מונרו של הדיסקו-פאנק. היא לא מסתורית וסתורת שיער כמו פאטי סמית', לא מגה-דיווה כמו דיאנה רוס ולא משדרת תקופתיות כבדה ואפופת עשן מועדונים. גם כשהיא נתונה בתוך מסגרת כיצירה של אנדי וורהול, הארי תמיד נראית פשוט היא עצמה. מי צריך להתאמץ ליצור תדמית כשיש לך כזה לוק?
מחליפה צבעים, מחליפה עשורים
אבל יותר מהנטייה לא לקחת את עצמה ברצינות, או מהחיבה לאנטי-טרנדים וצבעי מלחמה על הפנים, מה שאולי הכי מעניין בבלונדינית הנצחית זו העובדה שהיא חוגגת 66 ואנחנו יודעים על כך. שבניגוד לאייקונים האגדיים איתם היא מעולם לא היתה בתחרות, הארי, שכיום מכריחה מראיינים לקרוא לה דבורה ולא דבי, לא נעלמה.
היא נשארה באור הזרקורים, פעם כזמרת ג'ז נסיונית ופעם מובילה את האיחוד המי-יודע-כמה של בלונדי, מעלה במשקל לאט לאט, מאריכה את השיער, מחליפה ליפסטיקים ועשורים לחייה, ומדי פעם מאווררת את המחשוף באירועים מוזיקליים. היא מעולם לא עשתה ילדים, אבל המשיכה לעשות את מה שהיא אוהבת.
כן, דבורה הארי שוב כאן כדי לומר בחיוך את מה שלנו לא מתחשק לפעמים להבין– יופי הוא לא תמונה קפואה במסגרת או בזיכרון. הזמן עושה את בהכרח את שלו, ורק מי שמצליח לקבל את זה בהומור ירוויח בטווח הרחוק. הארי תמשיך לשחק עם איפור, וכולנו, תחת השם הכולל "מתבגרות", נמשיך להרוויח מהנוכחות הצבעונית של האישה והבלונד. מזל טוב.
לכבוד יום ההולדת, אספנו לאייקון שלנו כמה מתנות פוטנציאליות בדמותם של מוצרים חדשים שהיא עשויה לאהוב. גם את יכולה ליהנות מהם אם את בלונדי בנשמה:
1. ספריי לשיער בוגר מסדרת Age Premium של קרסטס, 120 שקל. 2. לק Big Hair, Big Nails של O.P.I, מחיר: 59 שקל. 3. פלטת צלליות Le Prissmisime Yeux במהדורה מוגבלת של ג'יבנשי, 370 שקל. 4. ליפסטיק Chubby Stick בגוון Whole Lotta Honey, מחיר: 125 שקל. 5. מסקרה כחולה של M.A.C, מחיר: 99 שקל.
