סיפורה של בילי טרובתי, 70, נשואה ואם לשלושה. מדריכת צלילה, דייגת, סקיפרית, סופרת וטבחית, מתגוררת באילת:
"ג'רום בעלי ואני ביחד כבר 39 שנים. שנינו אנשי ים, ואנחנו גרים כיום באילת. אני עובדת בריף הדולפינים, כצוללנית שעושה עבודות תחזוקה מתחת למים, והוא בונה רהיטים, מגלף בעץ ומנקה ספינות. שלושת ילדינו (קים, 44, דמיין, 36, וריף, 30) גרים בהוואי. הבכור שלי נולד ממערכת זוגית קודמת, אבל ג'רום גידל אותו והוא מתייחס אליו כאביו. כמו כל חיינו, גם ספריי קשורים בים. הספר החדש שלי, 'הפיראט האחרון' (בהוצאת צבעונים), מבוסס על דמות של אדם הכרנו במסעותינו בעולם, ביאכטה שלנו.
בעבודתי הקודמת, כטבחית על ספינות קרוז של צוללנים, הכרתי אשת צוות בספינה שהפכה לחברה טובה מאוד. לאחר מכן, במשך שש שנים, ג'רום ואני התגוררנו בספינה במרינה והיא התגוררה בספינה לידנו. היא הייתה רווקה ובאה אלינו הרבה גם לארוחות שישי, וממש הפכה לבת משפחה.
כשחברתי הגיעה לגיל 40 וסיימה מערכת יחסים שלא הצליחה, היא אמרה לי שהיא לא מחפשת זוגיות, אבל מאוד רוצה ילד. חששתי שאם לא יהיה לה ילד, היא תרגיש שלא הגשימה את עצמה, תהפוך לאדם מריר ועצוב, ותנבול. פחדתי שלא תהיה לה סיבה ממשית להיאחז בחיים. הבעיה הייתה שהיא לא בחורה אקטיבית שתלך לבנק הזרע.
עלה לי רעיון שבעלי יכניס אותה להיריון. זה נראה לי הפתרון ההגיוני היחיד. כל השנים היא עזרה לי עם הבנים שלי ושמרה עליהם אפילו במשך שבוע ושבועיים כשהייתי נוסעת. הרגשתי שזו החובה שלי לעזור לה להיות אם. הלכתי לג'רום ולחברה שלי וסיפרתי על הרעיון. שניהם היו מזועזעים. ג'רום לא היה מוכן לשמוע על זה. גם החברה שלי הייתה בהלם. היא אמרה לי שאני מטורפת ומי שמע על דבר כזה. לקח לי חודשים לשכנע את שניהם. ג'רום חשש מהפן הכלכלי, שיהיה לו עוד פה להאכיל. הסברתי לו שלא תהיה לנו אחריות, הוא רק עוזר בכניסה להיריון. גם החברה השתכנעה ואפילו התחילה לחבב את הרעיון.
סיפרתי לשלושת הבנים שלי מהתחלה. אף פעם לא הסתרתי מהם דבר, אז כך גם עשיתי הפעם. שני הגדולים שמחו שנעזור לחברה להיות אמא. הקטן, שהיה אז בן 16, היה בשוק. הוא הלך רגע לחדר להירגע. כשהוא יצא, שאלתי אותו איך הוא לא שמֵח שיהיה לחברה שלנו ילד. הוא חשב רגע ואמר, 'טוב, אני אעשה להם בייביסיטר'.
קראנו לזה 'הפרויקט', ואני הייתי המנהלת של זה. החברה הייתה מתקשרת אליי בכל חודש כשהייתה בביוץ, ואני הייתי שולחת את ג'רום למשימה. כשהוא היה חוזר, הוא היה אומר לי, 'עשיתי את העבודה'. לא ביקשתי פרטים וגם לא חששתי שמישהו מהם יעבור את הגבול ותהיה היקשרות רומנטית. אם הייתי צריכה לחשוש מזה או מעניינים משפטיים, זה לא היה עובד. ידעתי שהיא ישרה כמו סרגל. המחשבות היו רק על זה שזה יצליח. קיוויתי שסוף־סוף תהיה ילדה במשפחה.
כל חודש התאכזבנו שאין היריון. אחרי חצי שנה הרופא הציע לה להתחיל לעבור טיפולי פוריות. היא קיבלה כדורים להגברת הביוץ והחלה בסבבי הזרעה עם הזרע של ג'רום. בסבב השני היא נקלטה. הייתי אז בחופשה בסרי לנקה. כשחזרתי אחרי חודש, היא סיפרה לי שזה הצליח והיא בהיריון. התרגשתי עד דמעות. בסקירה גילו שהיא נושאת ברחמה תאומים. היא נבהלה ואמרה לנו שהיא חושבת על דילול עוברים. ג'רום הודיע לה שאם היא עושה דילול הוא לא מדבר איתה יותר בחיים: 'אחרי כל העבודה שהשקעתי, את הולכת לסכן את ההיריון?'.
כשהרופא בישר לה שמדובר בתאומים בנים היא פחדה שנתאכזב. היא באה אלינו מיד אחרי הבדיקה, חיוורת ואמרה שהיא מצטערת. צחקתי ואמרתי שהעיקר שיהיו בריאים ושלמים. זה היה היריון קשה, והיא הייתה בשמירת היריון. כשהיא ילדה, בדיוק הייתי אצל בניי בהוואי, ומיד כשחזרתי הגעתי לבית החולים. תינוק אחד היה בפגייה ולא יכולתי להחזיק אותו, אבל את השני הרמתי ומאותו הרגע נהיה בינינו חיבור. עד היום יש לנו קשר מיוחד.
כשהיא חזרה איתם הביתה, כל החברות התארגנו לעזור לה לטפל בהם. לעזרה כלכלית היא התנגדה. היא במאבק כלכלי, אבל כמה שרציתי, היא לא הסכימה שאעזור לה עם כסף.
התאומים היום בני 14. הם מכירים את כל הסיפור. אמא שלהם ואני אמרנו מהרגע הראשון שלא יהיו סודות ולא שקרים סביב נסיבות הבאתם לעולם. הם יודעים שבעלי הוא האב הביולוגי שלהם, אבל הם קוראים לו ג'רום. הקשר קרוב מאוד, והם מגיעים אלינו הרבה, אוכלים איתנו ומשחקים עם ג'רום שח ושש בש. הם גם מפנקים אותי מאוד, עוזרים בעבודות בגינה ובתיקונים בבית. אנחנו כמו הדודים שלהם. הם ספורטיבים וגולשים כמו הבנים שלי, ויש להם איתם קשר נהדר. כשהבנים שלי מגיעים לביקור בארץ, הם פוגשים את התאומים ולוקחים אותם לים ולבילויים משותפים.
שורה תחתונה: אני רואה את העולם בדרכי וחיה לפי החוקים שלי. קודים חברתיים לא מעניינים אותי, ואני שמחה שעזרתי לחברה שלי להיות אם.
