בעלה של מושתלת הריאות שנפטרה מקורונה: "היא השאירה לי אוצר"

לאחר שעברה השתלה, אשרת צמח הגשימה חלום של 18 שנה והביאה לעולם תינוקת באמצעות פונדקאית. כעת בעלה יוסי ואוריה בת השנתיים מתרגלים לחיים בלעדיה

יוסי צמח ובתו אוריה. "הרופא בכה איתי" (צילום: יאיר שגיא)
יוסי צמח ובתו אוריה. "הרופא בכה איתי" (צילום: יאיר שגיא)
אשרת ז"ל ואוריה. בראיון לל"אשה" סיפרה כי בזכות תרומת הריאה הקימה משפחה (לחצו על התמונה לראיון המלא) (צילום: אלי דסה)
אשרת ז"ל ואוריה. בראיון לל"אשה" סיפרה כי בזכות תרומת הריאה הקימה משפחה (לחצו על התמונה לראיון המלא) (צילום: אלי דסה)

באוגוסט האחרון ערכו אשרת ויוסי צמח מסיבת יום הולדת מרגשת לבתם אוריה, בת השנתיים. אשרת, שהייתה מושתלת ריאות וסבלה מסיבוכים הקשורים להשתלה, נשמרה מאוד ומיעטה לצאת מהבית ככל האפשר, אבל היה לה ברור שאחרי 18 שנות המתנה לבתה היחידה היא חוגגת לה יום הולדת עם המשפחה.

 

"אני לא רציתי שנעשה אירוע, כי בכל זאת קורונה וזה יכול לסכן את אשרת, אבל היא התעקשה", מספר יוסי, האלמן הטרי. "היא אמרה לי שבשום פנים ואופן לא מוותרים על חגיגה לאוריה. גם אם זה אומר שנצמצם ברשימת המוזמנים ולא נזמין חברים, רק את המשפחה הקרובה".

 

ליום ההולדת, שנערך טרום הסגר, הוזמנו כ־20 בני משפחה ששמרו על מרחק זה מזה. חלקם היו בסלון ובמטבח המרווחים יחסית וחלקם בגינה הקטנה שבקדמת הבית. אוריה הולבשה כנסיכה קטנה ומתוקה, עם שמלה ורודה חגיגית וזר פרחים על הראש, והבית קושט בבלונים. "אשרת לא ויתרה, עמדה איתי יום שלם במטבח להכין כיבוד למרות שכבר היה קשה לה לעמוד שעות על הרגליים שהיו נפוחות", נזכר יוסי. "היא הייתה בהיי. היום אני שמח שהתעקשה על זה. זו הייתה הפעם האחרונה שאבא שלי (90) ואשרת, שהייתה רק בת 44, שנפטרו שניהם מקורונה בהפרש של שבועיים, חגגו עם המשפחה והצטלמו. יש לי מהאירוע את התמונות האחרונות עם שניהם".

"מסיבת יום ההולדת של אוריה הייתה הפעם האחרונה שאבא שלי (90) ואשרת, שהייתה רק בת 44, שנפטרו שניהם מקורונה בהפרש של שבועיים, חגגו עם המשפחה והצטלמו"

 

בינואר האחרון אשרת עוד התראיינה ל"לאשה" והצטלמה עם בתה הפעוטה, מחויכת מאוזן לאוזן במסגרת פרויקט שנועד להעלאת המודעות להשתלת איברים. היא סיפרה: "בזכות תרומת הריאה אני חיה ונושמת והקמתי עם בעלי משפחה".

 

אבל יוסי מספר שמאחורי החיוך הגדול שאפיין את אשרת עמדו חששות והתמודדויות עם אתגרים בריאותיים לא פשוטים, שבשיאם הגיעה הקורונה, ולה אשרת כבר לא יכלה. ככל הנראה אחותו של יוסי נדבקה ראשונה, הדביקה גם את ההורים ואת יוסי אחיה, שהדביק את אשתו.

 

"בשנה האחרונה סבלה אשרת מבעיות בריאות נוספות. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי ממנה שכבר נמאס לה והיא לא יכולה יותר. כעסתי עליה ואמרתי לה, 'איך את אומרת דבר כזה'. היא אמרה לי, 'למי אני אבכה אם לא לך'. היו דברים שהיא לא סיפרה למשפחה, ורק אני ידעתי. בחוץ היא תמיד אמרה שהכל בסדר, תודה לאל. היא תמיד חייכה. אף פעם לא ריחמה על עצמה ולא התלוננה".

 

עם אילו בעיות בריאותיות היא התמודדה?

"בקיץ של 2019 היא התחילה לסבול מכאבי ראש חזקים. כשזה החמיר והייתה לה תחושה שחצי ראש נרדם לה, הלכנו לנוירולוג. לכל בדיקה ואשפוז הלכתי איתה. היינו ישנים יחד בחדר בבית החולים. הרופא שלח אותה לבדיקת MRI. אחרי שבועיים, רופאת המשפחה התקשרה אליי בלחץ והודיעה לי שראו גידול בסריקה. זה לא היה סרטני אבל הוא לחץ על אזורים מסוימים במוח. הרופאה רצתה לשלוח אותנו למיון. כמו תמיד, התקשרנו להתייעץ עם פרופ' קרמר, מנהל מערך הריאות בבילינסון, שהפך עם השנים קרוב לנו מאוד. הוא היה גאה באשרת, בהתמודדות שלה אחרי ההשתלה ובעשייה שלה - היא התנדבה במחלקה, שוחחה עם הממתינים להשתלה. הוא דאג שנקבל תור אצל מנהל מחלקת נוירוכירורגיה בבית החולים".

"בשנה האחרונה סבלה אשרת מבעיות בריאות נוספות. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי ממנה שכבר נמאס לה והיא לא יכולה יותר"

 

מה הנוירוכירורג אמר לכם?

"הרגיע אותנו שזה לא ממצא נורא אבל צריך להוציא אותו. בפגישה היא הראתה לו תמונות של אוריה, שנינו בכינו, והיא אמרה שהוא חייב לעזור לה. הפרופסור אמר לנו שאפשר לעקוב אחרי הגידול ולחכות קצת עם הניתוח. בדרך הביתה עודדתי את אשרת שהכל יהיה בסדר, שזה קטן עליה ושהיא לוחמת. בסריקה השנייה שעשו לה בהמשך, כבר ראו שהגידול גדל עוד קצת ושלא תהיה ברירה אלא לנתח".

 

יש קשר בין מחלת הריאות שממנה היא סבלה או התרופות נגד דחיית הריאות שנטלה, לגידול בראש?

"שום קשר. זה היה מזל רע. עוד מהמורה".

 

אשרת ואוריה. "היא הייתה פסגת האושר שלה" (צילום: אלי דסה)
    אשרת ואוריה. "היא הייתה פסגת האושר שלה"(צילום: אלי דסה)

     

    אהבה בסניף הדואר

    ניתוח הראש נדחה בגלל הקורונה, אבל אז התברר שהגידול בראש הוא הבעיה הקטנה שלה. "במאי האחרון, אשרת קמה בוקר אחד עם רגליים נפוחות ושלפוחיות מגירות נוזלים. היא צילמה את זה בסלולרי ושלחה לאחות של מחלקת ריאות", משחזר יוסי. "ידענו שתרופות הדחייה פוגעות בכליות, אבל הבדיקות הראו שזה תחת שליטה. בכל פעם שתפקוד הכליה ירד מתחת לתחום מסוים, שינו מינוני תרופות ואיזנו את הכליות. בדרך כלל האחות נורא עסוקה. הפעם אשרת בקושי הספיקה לעשות סנד והאחות התקשרה".

    כשאשרת חלתה במחלת הריאות היא אמרה לי שהיא משחררת אותי כי היא אוהבת אותי. הייתי בהלם, לא רציתי לשמוע. היא התעקשה: תעזוב, מגיע לך שיהיו לך ילדים. כל אחת תתאהב בך'"

     

    מה היא אמרה לכם?

    "שזה לא נראה טוב. קבעו לנו תור דחוף לנפרולוג. כשהגענו אליו עם התיק הרפואי הוא נבהל. קבעו לאשרת תור לביופסיית כליה. אושפזנו, נתתי לה נשיקה, והיא נכנסה לחדר הניתוח. אחרי עשר דקות הוציאו אותה. התברר שהיא הייתה צריכה להפסיק לקחת תרופה לקרישת הדם כמה ימים לפני ההליך, אבל נעשתה טעות והודיעו לה מאוחר מדי. רגע לפני שהרדימו אותה, הבינו את הטעות והחליטו לא לעשות את ההליך. אחר כך, בגלל הקורונה ומיעוט התורים, הביופסיה נדחתה שוב ושוב. היום אני חושב שמלמעלה כנראה ריחמו עליה ומנעו ממנה כניסה לעוד הליך כואב ומיותר".

     

    יוסי (48) מספר שאשרת הייתה אדם בריא עד שהתפרצה אצלה מחלת יתר לחץ דם ריאתי בגיל 29. מדובר במצב רפואי שבו לחץ הדם בעורקי הריאה גבוה מאוד. לאורך זמן כלי הדם העורקיים נפגעים וגם הריאות והלב.

     

    ספר לי על ההיכרות שלכם.

    "בגיל 19 היא התחילה לעבוד בסניף דואר. אני הייתי בן 22, אחרי השחרור מהצבא, ועבדתי בדואר שליחים. דיברנו בטלפון בענייני העבודה ואז לאט־לאט זה הפך לקטע של חיזור. החלטנו להיפגש בדואר לראות סוף־סוף אחד את השנייה. היא הגיעה עם הנהג שהביא לי את החבילות, ומאותו יום לא נפרדנו. שמחת החיים שלה, האופטימיות והחיוך שלא ירד לה מהפנים מצאו חן בעיניי".

     

    בני הזוג צמח במסיבת הלידה של אוריה (צילום: סטודיו אלירון ראשל"צ)
      בני הזוג צמח במסיבת הלידה של אוריה(צילום: סטודיו אלירון ראשל"צ)

       

      בשנת 2005, במהלך טיפולי פוריות, לאחר שהשניים לא הצליחו להביא ילדים לעולם בשל "עקרות בלתי מוסברת", החלה אשרת לסבול מהתעלפויות ומדופק גבוה שהתגלה במהלך הבדיקות הרפואיות. זמן קצר לאחר מכן גם התקשתה ללכת ולעלות במדרגות. בבדיקות התגלה יתר לחץ דם ריאתי. "אמרו לנו שייתכן שטיפולי הפוריות עוררו את המחלה", אומר יוסי.

       

      איך היא התמודדה?

      "היה לה קשה מאוד, אבל כבר מההתחלה צצה רוח הלחימה המפורסמת שלה, שליוותה אותנו עוד שנים. היא הייתה אומרת נעבור את זה. היא לא ריחמה על עצמה. הייתה פעם אחת, עם גילוי המחלה, שהיא קראה לי לחדר השינה. זה היה יום שישי, אני ניקיתי את הבית והיא נחה. היא אמרה שהכל נופל עליי ושהיא משחררת אותי כי היא אוהבת אותי. הייתי בהלם, לא רציתי לשמוע. היא התעקשה, 'אני רצינית מאוד. יש משפחה סביבי ואני אהיה בסדר. תעזוב. מגיע לך שיהיו לך ילדים. כל אחת תתאהב בך'. אמרתי לה שאני לא עוזב ואנחנו יחד בזה ואנחנו ננצח. השיחה הסתיימה בבכי משותף של שנינו. התחבקנו והתנשקנו".

       

      "בתוך שנה יהיה לכם תינוק"

      שנתיים מגילוי המחלה נמצאו ריאות עבור אשרת, וקצת לפני ההשתלה שינתה את שמה משמחה לאשרת, בעצת רב מקובל. אבל בניתוח השתלת הריאות הקשה והמורכב לא נגמרו הקשיים. "היא כבר יצאה מטיפול נמרץ למחלקת ביניים, ואז התברר שהגוף דחה את הריאות. היא הוחזרה לטיפול נמרץ, ואחרי חודש הצליחו להתגבר על הדחייה. אז הועברה לשיקום של שלושה חודשים במחלקת השיקום המדהימה בשיבא. כל התקופה הזו ישנתי איתה בבית החולים. בבוקר, כשהלכתי לעבודה, המשפחה שלה הגיעה, ובערב הייתי חוזר אליה. כשהתבאסה מאיך שהשיער שלה נראה בגלל שכיבה ממושכת, באתי עם צבע ועשיתי לה גוונים שלמדתי לעשות בקורס ספרות".

      "אשרת אמרה, 'אני חייבת להיות אמא'. היא לא נחה עד שלא סימנה על זה וי. אני חושב שהיא גם רצתה שיהיה לי ילד. אוריה בעולם רק בזכותה"

       

      כשאשרת השתחררה ממחלקת השיקום, הבינו בני הזוג עד כמה החיים שבריריים והתחילו לבלוע את החיים בביסים גדולים. "נסענו המון לחו"ל - לאירופה, לקאריביים, לארצות־הברית, לרפובליקה הדומיניקנית. הטיול האחרון היה לתאילנד עם כל המשפחה שלה. כל טיול כזה היה נמשך כמה שבועות. בכל פעם שחזרנו והגענו לביקורת במחלקת ריאות, המדדים שלה היו הכי טובים. האחות אמרה לנו, 'סעו סעו'".

       

      הזמן עבר, ואשרת, שכבר הייתה בת 34, הייתה כמהה להיות אם. "אני חששתי מזה שתיכנס להיריון, שהגוף שלה לא יעמוד בזה", אומר יוסי. "אמרתי לה, 'די, אז לא נהיה הורים. יש לנו אחיינים ויש לנו את הילדים של החברים. הכל בסדר'. אבל הפרופסור שלנו אמר שהם ילוו אותה וישמרו עליה. בכלל, כשהיא קיבלה החלטה, לא היה אפשר לעמוד בדרכה. אין ברירה אלא ללכת איתה. אבל ההפריות לא הצליחו. כשנגמרו הביציות שהיא הקפיאה והיה צריך שוב להיכנס להליך של הורמונים ושאיבות, הרופא שלנו אמר: 'מספיק, לכו על פונדקאות'".

       

      גם כאן שום דבר לא היה פשוט. "הפונדקאית הישראלית נכנסה להיריון עם תאומים אבל עברה הפלה. הייתה לנו תחושה קשה של החמצה".

      "ביום הנישואים האחרון אשרת ביקשה, 'תקנה לי טבעת זהב שחרוט עליה יוסי ואוריה'. כשהבאתי לה את הטבעת, היא שמה אותה על היד ואמרה, 'עכשיו יש לי ירושה להשאיר לאוריה'"

       

      הזוג צמח החל להתלבט לאן ממשיכים מכאן. אשרת הייתה בעד אימוץ, יוסי עוד ניסה להתרגל לרעיון, ואז הם הוזמנו לברית של חברה של אשרת, שבנה נולד באמצעות פונדקאות בארץ. "היה לנו מזל לשבת בשולחן עם עורכת הדין של ההליך. היא שמעה את הסיפור שלנו ואמרה לנו, 'מעכשיו אתם איתי ותוך שנה יש לכם תינוק'. מישהו בשולחן אמר לה, 'איך את מבטיחה להם דבר כזה?', והיא ענתה לו, 'אתה תראה'. וכך היה. כעבור כשנה, אוריה נולדה, ואשרת פרחה.

       

      "זו הייתה פסגת האושר בשבילה. היא כל השנים אמרה לי, 'אני חייבת להיות אמא'. היא לא נחה עד שלא סימנה על זה וי. אני חושב שהיא גם רצתה שיהיה לי ילד. אוריה בעולם רק בזכותה. היא השאירה לי אוצר. כשהיא נולדה הפסקתי לעבוד כדי לעזור לאשרת, היה לה קשה להרים ולחתל, והייתי מעורב מאוד בגידול. גם כשכבר רציתי לחזור לעבודה, אשרת לא נתנה לי. היא רצתה שנישאר כולנו יחד בבית ונחווה את המשפחתיות. ביום הנישואים האחרון ישבנו על הספה בבית קצת מבואסים. בדרך כלל חגגנו במסעדות או בנופש בבית מלון. פתאום היא אמרה לי, 'תקנה לי טבעת זהב שחרוט עליה יוסי ואוריה. כשהבאתי לה את הטבעת, היא שמה אותה על היד, הסתכלה עליה מבסוטה ואמרה, 'עכשיו יש לי ירושה להשאיר לאוריה. נלחצתי ושאלתי אותה, 'למה את אומרת את זה?'".

       

      "כשאוריה נולדה אשרת פרחה" (צילום: שרה רפפורט)
        "כשאוריה נולדה אשרת פרחה"(צילום: שרה רפפורט)

         

         

        נלחמה על כל נשימה

        בספטמבר האחרון, אחותו של יוסי, שכאמור טיפלה באביהם הסיעודי, לא חשה טוב. היא נמצאה חיובית לקורונה, ויוסי שסעד גם הוא את אביו נדבק ממנה. אשרת ואוריה נדבקו ממנו. "לאוריה היה יום אחד חום וזה עבר. אשרת הרגישה טוב במשך שבוע, אבל בינתיים מצבו של אבא שלי החמיר. עוד לא הספקנו לקבל תשובות שהוריי נדבקו בקורונה, ואמא שלי התקשרה ואמרה שאבא שלי לא מגיב לה. היא הזמינה אמבולנס אבל הם לא הצליחו להחיות אותו. להלוויה ולשבעה לא יכולתי ללכת בגלל שאני חיובי לקורונה. כעסתי על זה שאני לא יכול להיפרד מאבא שלי, אבל בדיעבד זה היה עוד שבוע שהייתי בבית עם אשרת".

        "אשרת הלכה ונמוגה. אמרתי לה, 'תישארי ערה, תישארי איתי'. הם ייצבו אותה באמבולנס ורק אז נסעו. לא נתנו לי לבוא איתם"

         

        לא חשבו לאשפז אותה לאור הרקע הבריאותי שלה?

        "התייעצנו ואמרו לנו שכל עוד היא מרגישה טוב ומכשיר הסטורציה שיש לנו בבית מראה ערכים טובים, אין סיבה. גם כשהופיע חום, הוא היה נמוך וזה לא הדאיג את הרופאים. אבל ביום שישי, ערב ראש השנה, אשרת קצת התקשתה לנשום. היא ישבה בסלון עם החמצן, ואני דיברתי איתה על מה להכין לארוחת החג. הילדה הייתה לידנו על הרצפה ושיחקה בלגו. רגע אחד אני מתאר לה מה אעשה עם שוק הטלה שקניתי ואיך אכין ירקות שורש, ורגע אחרי, כשאני רק הולך למטבח להתחיל לבשל, אשרת קוראת לי ואומרת שהיא לא מרגישה טוב וממש לא יכולה לנשום. היא אמרה שהיא רוצה ללכת לשירותים ולא מצליחה לקום. הזמנתי מיד אמבולנס. ראיתי איך בבת אחת היא מתחילה להילחם על כל נשימה. האחיינית שלה לקחה את אוריה לחדר שלא תראה את כל זה. לקח נצח עד שמד"א הגיעו. אשרת הלכה ונמוגה. אמרתי לה, 'תישארי ערה, תישארי איתי'. הם ייצבו אותה באמבולנס ורק אז נסעו. לא נתנו לי לבוא איתם. הפרמדיק התקשר אליי ואמר שהוא הסביר לה שהולכים להרדים אותה כדי שיהיה לה יותר קל, והיא סימנה לו עם העיניים שזה בסדר".

         

        יוסי עם אביו, בתמונה אחרונה לפני שנפטר מקורונה, שבועיים לפני אשרת (צילום: סטודיו אלירון ראשל"צ)
          יוסי עם אביו, בתמונה אחרונה לפני שנפטר מקורונה, שבועיים לפני אשרת(צילום: סטודיו אלירון ראשל"צ)

           

          מה קרה מאותו הרגע?

          "כל יום במשך שבוע חיכיתי לטלפון היומי ממחלקת הקורונה. זו שיחה שאתה מחכה לה אבל גם מפחד ממנה. הרופאים שהתקשרו אמרו לי שהמצב אנוש, שהמערכות קורסות ושהיא כנראה לא תצא מזה. בכל העולם התפללו עליה. שלחו לי תמונות מהפרשות חלה שעשו בשבילה. הייתי בטוח שהתפילות יעשו את שלהן".

           

          "אמרתי לרופא בטלפון שאין מצב שאשרת לא יוצאת מזה. מחכה לה בבית ילדה קטנה שהיא חיכתה לה 18 שנה. בכיתי, והרופא בכה איתי"

          לאחר יומיים־שלושה באשפוז, העובדת הסוציאלית הצליחה לארגן ליוסי אישור כניסה כדי שיבקר את אשרת. "הייתי בעננים, למרות שידעתי שזה ביקור של עשר דקות. רק יום קודם לכן צילמתי בסלולרי את אוריה קוראת, 'אמא, אמא'. חשבתי שאם היא תשמע את זה, היא תחלים. הבטחתי לעצמי שאני לא מוציא דמעה אחת. כשנכנסתי לחדר שלה, ראיתי שאין מקום בגוף שלה שלא היה מחובר למשהו. החזקתי לה את הידיים ודיברתי אליה. סיפרתי לה שכולם דואגים לה ושהיא תעבור את זה. עשיתי לה שיחת מוטיבציה".

           

          אבל ביום חמישי בבוקר, כמעט שבוע לאשפוז, התקשרו אליו ואמרו שיבוא להיפרד. "אמרתי לרופא בטלפון שאין מצב שאשרת לא יוצאת מזה. מחכה לה בבית ילדה קטנה שהיא חיכתה לה 18 שנה. בכיתי, והרופא בכה איתי. הגעתי עם אחותה ונכנסנו לחדר שאשרת שכבה בו. אמרתי לה כמה אנחנו אוהבים אותה וכמה היא הייתה חזקה ונלחמה ושאנחנו נשמור על אוריה ושרק תשמור עלינו מלמעלה. הוציאו אותנו ואז חזרתי חזרה, החזקתי לה את הידיים ואמרתי שאם היא לא יכולה יותר, אני משחרר אותה".

           

          "היינו נפשות תאומות. עכשיו אני צריך לקבל ולהבין שהיא כבר לא תחזור ושאני לבד" (צילום: שרה רפפורט)
            "היינו נפשות תאומות. עכשיו אני צריך לקבל ולהבין שהיא כבר לא תחזור ושאני לבד"(צילום: שרה רפפורט)

             

            באותו לילה התקשרו להודיע שאשרת נפטרה, ולמחרת נערכה הלוויה. "לא הודענו לאף אחד ובכל זאת היו בהלוויה 150 איש", אומר יוסי. "היו אנשים שנשארו ברכבים או בכניסה לבית הקברות אבל לא הרשו לעצמם לוותר. על המצבה כתבתי 'לוחמת'. הקורונה היתה זו שגאלה אותה מחיים של סבל. מבחינתי, היא פרשה בשיא".

             

            איך מספרים לפעוטה שאמה מתה?

            "אמרתי לה שסבא ואמא הפכו לכוכב בשמיים ושהם שומרים עלינו מלמעלה. ביום כיפור לקחתי את אוריה לגן השעשועים, וכשהיא התנדנדה בנדנדה היא אמרה, 'אמא, אמא, בואי'. כששאלתי אותה 'איפה אמא?', היא הסתכלה לשמיים. הייתה לנו זוגיות מדהימה, היינו נפשות תאומות. עכשיו אני צריך לקבל ולהבין שהיא כבר לא תחזור ושאני לבד. אני מביט לפעמים לכיוון החדרים, אולי היא תצא משם פתאום".

             

            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד