רוני הולט, 27: "צבע העור שלי הוא לא תכונת אופי. אין מה להתבייש בו"
בגיל 16 דרשו ממנה לרזות כדי לדגמן, אז היא התרחקה מהאופנה. כעת היא לומדת משפטים ומאמינה ששינוי מודל היופי מאפשר לקדם נראות ייחודית. "יש מקום לכולם"
מי את? "רוני הולט, בת 27".
איפה נולדת? "בכפר סבא. גדלתי במשפחה עם עוד שלוש אחיות, אחת קטנה ממני ושתיים גדולות. גדלנו מאוד קרובות אחת לשנייה עם המון טיולים בארץ ובעולם, המון צחוקים בבית וכמובן ריבים. בכל זאת, ארבע בנות מתבגרות בבית אחד זה לא פשוט. יש בינינו המון תמיכה והבנה אחת כלפי השנייה. יש לי הורים מדהימים, אמא שהיא העוגן שלי בעולם הזה, שבזכותה אני מי שאני היום. ואבא שתמיד תמך מרחוק בכל מה שעשיתי ובכל דרך שבחרתי.
"עברנו לארצות הברית ממש אחרי שנולדתי וגרנו שם במשך שלוש שנים. אחרי שאחותי הקטנה נולדה, חזרנו לארץ. המעבר לישראל היה משמעותי כי לא ידעתי את השפה והיה קשה לתקשר עם הילדים, אבל הייתי עם בן דודה שלי, שהוא כמו אח בשבילי, אז המעבר בסופו של דבר היה בסדר.
"בילדות הרגשתי שונה, כי באמת הייתי שונה מהנוף, אבל לא כי נתנו לי אי פעם תחושה שמשהו שונה בי. הרבה בזכות אמא שלי, שתמיד אמרה לי ולאחיות שלי את האמת, שזה צבע העור שלנו ואין לנו ממה להתבייש או לחשוש – צבע עור זה לא תכונת אופי, זאת עובדה. אני חושבת שזה מה שמנחה אותי עד היום, אני לא נותנת לו משמעות נוספת חוץ מכך שזה צבע העור שלי. גדלתי בבית של נשים חזקות, עצמאיות, דעתניות, שמאמינות ביכולות שלהן עצמן לפני הכל. חונכתי על כך שאהבת האדם היא ערך עליון, ללא הבדלים, ומציאת מכנה משותף זה רק עניין של רצון. חונכתי שעבודה קשה והתמדה הם אלה שיובילו אותי להצלחות שאני שואפת אליהן".
איפה את גרה עכשיו? "במרכז תל אביב, עם שני שותפים".
את מרגישה מחוברת לתרבות הישראלית? "אני מגדירה את עצמי כישראלית, כי נולדתי וחונכתי בישראל עם נגיעות אמריקאיות. אמא שלי מרוקאית ואבא שלי מארצות הברית. גדלתי על קוסקוס ודגים חריפים בארוחת שישי, ופנקייקים בשבת בבוקר. יש לכל אחד מהצדדים שבי היסטוריה עצומה וקשה, אבל בסופו של דבר אני מעריכה ומכבדת את הדרך שכל אחד עשה כדי שאני אשב פה במרפסת שלי בתל אביב".
למה אין לך חשבונות ברשתות החברתיות? "אני לא באינסטגרם ובפייסבוק, כי הרגשתי שזה מעסיק אותי יותר ממה שאני רוצה שזה יעסיק אותי. המרדף אחרי התמונה המושלמת, במיקום המושלם, וכמות הלייקים, לא מעניין אותי יותר. אין ספק שזו פלטפורמה אדירה למי שמעוניין בה, לי אישית זה לא מתאים".
מה את עושה עכשיו מחוץ לתחום האופנה? "אני סטודנטית למשפטים ובאוקטובר אתחיל שנה רביעית. החלטתי ללכת לתחום המשפטים מהמון סיבות, המרכזית היא כי באמת הרגשתי שאני יכולה להשפיע על חיים של אנשים בהמון מובנים. בנוסף, גדלתי במשרד של אמא שלי ודודה שלי, אז אין ספק שזה השפיע על ההחלטה ללמוד משפטים".
איך נכנסת לתחום האופנה? "כשגדלתי, עולם האופנה היה שונה ממה שהוא עכשיו. קיבלתי הצעות לדגמן, אבל הרגשתי שזה עולם שאני לא בטוחה שאני רוצה להיות חלק ממנו. אז עולם האופנה דגל באידיאל של רזון שלא התחברתי אליו בכלל. בגיל 16, לדוגמה, הלכתי לאודישנים של מותג ישראלי מאוד מוכר והתבקשתי בשיא החוצפה להוריד חמישה קילו במשקל. כשאמרו לי את זה, הדבר היחיד שעבר לי בראש זה 'אין מצב!'
"בעקבות זה, לא רציתי לעשות שום דבר שקשור בדוגמנות. בחרתי ללכת לכיוונים שיותר מעניינים אותי. היום זה שונה מאוד ואני שמחה על זה, אני חושבת שיש מקום לכולם. אני מרגישה שיש מקום לכל צורות הגוף, שזה מבורך, ולכן אני מרגישה שזה עולם שאני מוכנה להיות חלק ממנו. כמובן, בדרך שלי ואיך שנוח לי להיות בו".
מה את חושבת על הניסיון לשנות את מודל היופי בשנים האחרונות? "מודל היופי היום שונה ומגוון ואני שמחה על כך, בעיקר בעזרת נשים שלא נראות כמו הדוגמניות המושלמות בפרסומות או במגזינים. הגדירו את זה כ'נשים אמיתיות'. אני מאמינה שיש מקום לכולם. לא צריך להגדיר נשים רזות כ'לא אמיתיות'. אבל אין ספק שהרצון לגיוון בעולם האופנה, ובכלל בעולם, הוא הכרחי לביטחון העצמי של מי שלא נראית בדיוק כמו בפרסומת. לדעתי, מדובר בפנטזיה שמנסים להעביר לקורא או לצופה על איזשהו מוצר – לא משנה אם מדובר בבגדים, מראה, חופשה או כל דבר אחר – ולכן צריך לקחת את מה שאנחנו רואים בערבון מוגבל. ותמיד לזכור שהאיפור יורד בסוף היום".
החודשים האחרונים היו בסימן מחאות Black Lives Matter בארצות הברית. האם כמי שחיה שם בילדותה את מרגישה מחוברת לנושא? "המחאות בארצות הברית היו קשות, בעיקר כשאחותי היתה שם ודיווחה לנו מהשטח. גם דיברנו על זה המון בבית. אני חושבת שהיחסים בין שוטרים ושחורים בארצות הברית הם שגויים מהשורש שלהם. היה לי קשה לראות את הסרטון של ג'ורג' פלויד בתור בת אדם עם רגשות, ולא בהכרח כי הצבע עור שלנו דומה. לא רק שחורים הפגינו שם. כולם צריכים לקחת חלק בשינוי. לשנות תודעה גזענית של מאות שנים לוקח זמן, אבל זה חייב לקרות".
מי ההשראה שלך? "המשפחה שלי. אני שואבת השראה מכל מה שתופס את תשומת לבי. הספר 'האלכימאי' של פאולו קואלו הוא השראה מאוד גדולה בשבילי, וגם ביונסה ו'נפלאות התבונה' הם רק דוגמאות להשראות נוספות גדולות בחיים שלי".
איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים? "אני מקווה שבעוד חמש שנים אהיה במקום של יצירה ואיזון בחיים. אני מקווה להיות בתחום שמעניין אותי ולהמשיך להתפתח וללמוד. אני משתדלת לעבור כל תקופה בחיים שלי בקבלה שלמה של המצב. לחיות את המציאות כמו שהיא, וליהנות ממה שיש לי".
צילום: עדי סגל | סטיילינג: עלמה גורן | איפור ועיצוב שיער: לי ברכר לארט בוק במוצרי לוריאל
ומה גילינו על הזוג הצעיר והיפה של ענף הדוגמנות הישראלי?
