צילום: שי יחזקאל

"בגל הראשון אנשים חיכו בבית עם תסמינים של התקף לב ואירוע מוחי"

היא עלתה מאוסטרליה והגיעה אל הרפואה הדחופה בעקבות אירוע מכונן. היום ד"ר דברה ווסט מזהירה: "אנשים לא הגיעו למיון בגלל הפחד מקורונה - אסור שזה יקרה שוב"

 "אסור לשכוח שזו מגפה שאנחנו לומדים אותה ככל שעובר הזמן". ד"ר דברה ווסט (צילום: שירן כהן שי)
"אסור לשכוח שזו מגפה שאנחנו לומדים אותה ככל שעובר הזמן". ד"ר דברה ווסט (צילום: שירן כהן שי)

בתחילת מרץ האחרון התחילו להיערך לסערת הקורונה במחלקה לרפואה דחופה של בית החולים אסותא אשדוד. "ראינו מה קורה בחו"ל, בשלב ההוא בעיקר בסין ובאיטליה. האתגרים והבעיות שהם התמודדו איתם עזרו לנו לבנות את האסטרטגיה שלנו", אומרת ד"ר דברה ווסט, מנהלת המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים. "נבהלנו מהעובדה שמספר רב מהמטופלים נתקעו במלר"ד (מחלקה לרפואה דחופה – ל"ז) ואפילו מתו שם. התכוננו לנורא מכל. אגב, בכמה וכמה מלר"דים בארצות הברית ובאירופה זה עדיין המצב, לצערי".

 

ד"ר ווסט מספרת שההתגייסות של צוות המחלקה היה מעל ומעבר, וכי היו כאלה שכדי לא לסכן את משפחתם בריאותית או להפר את הסגר נותרו בבית החולים ולא יצאו לביתם במשך תקופה ארוכה. "אסור לשכוח שזו מגפה שאנחנו לומדים אותה ככל שעובר הזמן", היא אומרת ומסבירה שההתמודדות עם כל שלב הייתה תמיד בהתייעצות עם כל הצוות: "כמו בכל אתגר ניהולי ורפואי החלטנו על דרכי פעולה יחד. איך נתמודד עם מטופלים אחרים, איך תתבצע הפרדה גמורה בין חולי קורונה לאלה שאינם, איך מטפלים בחולה כשאתה חייב להיזהר לא להידבק כצוות מטפל, ושאלות קריטיות דומות. לשמחתי, היכולות שלנו בקבלת החלטות במצבי חוסר ודאות והיכולת לקבל החלטות במהירות בזמן שגרה עשו את העבודה שלנו קלה וטבעית". עכשיו, כשאנו בגל שני של הקורונה, היא מקווה שהמטופלים ימשיכו להגיע לרופאים בקהילה ולבית החולים כשהם צריכים. "בגל הראשון אנשים הגיעו לכאן עם תסמינים של התקפי לב, אירועים מוחיים וזיהומים קשים לאחר שהם המתינו יותר מדי זמן בביתם. ההגעה המאוחרת הקשתה מאוד על היכולת שלנו לסייע להם ואף עלתה בחיי אדם - אסור לתת לזה לקרות שוב", היא אומרת.

 

"האתגרים שמזמנת לי הרפואה הדחופה מאפשרים לי לעשות ולהשפיע כאן". ד"ר ווסט (צילום: שירן כהן שי)
    "האתגרים שמזמנת לי הרפואה הדחופה מאפשרים לי לעשות ולהשפיע כאן". ד"ר ווסט(צילום: שירן כהן שי)

     

    רפואה דחופה מאוד

    לעתים, רגע אחד בחיים עשוי לפתוח פתח לשינוי עמוק. כזה היה הרגע שבו ד"ר ווסט החליטה שהיא חייבת להתמחות ברפואה דחופה ולשנות את כל הגישה לתחום. "הייתי בת 36, לאחר סיום התמחות בפנימית אצל פרופ' דני רחמילביץ' בבית החולים שערי צדק, עובדת כמומחית בפנימית במלר"ד בעיצומן של תהיות ביני לבין עצמי אם כדאי לי לעשות תת התמחות ברפואה דחופה. בוקר אחד, בדרך מהבית במודיעין לעבודה בירושלים, ראיתי אישה שוכבת בצדי הדרך אחרי תאונת דרכים, כך זה נראה. התברר שהיא יצאה מהרכב כדי לטפל בתקר ונפגעה על ידי רכב חולף. היא נראתה לי מוכרת וזיהיתי שהיא מדממת מהראש ובהכרה מעורפלת. באותו רגע חשבתי: הנה אני, רופאה שנקלעה לאירוע, ואין לי שום אמצעי איתי שיכול לעזור לה. לא ידעתי בדיוק מה לעשות. הורדתי את הסוודר שלבשתי והפעלתי באמצעותו לחץ על הדימום בראש. כשהאמבולנס של מד"א הגיע עזרתי בהחדרת עירוי ואז חזרתי לרכב, כולי עדיין מכוסה בדם ועם ההכרה שבסופו של דבר הייתי חסרת אונים מול הסיטואציה.

     

    "כשהגעתי לעבודה, נכנסתי למנהל המלר"ד והכרזתי שלא ייתכן שאהיה חסרת אונים ושאני חייבת להיות מוכשרת לכל סיטואציה רפואית. מאוחר יותר הוא סיפר לי שהפצועה שטיפלתי בה היא אחות בבית החולים שלנו. נזכרתי שרק יום קודם לכן שוחחתי איתה. זה היה תסכול גדול משום שבסופו של דבר לא יכולתי לתת את המענה המיטבי".

     

    זה היה רגע מכונן מבחינת ד"ר ווסט, והיא החליטה שהיא חייבת לקבל את ההכשרה הטובה ביותר שיש כדי להתמודד עם כל מצב רפואי. "בניתי לעצמי תוכנית התמחות שבית החולים אישר. אספתי תוכניות מכל העולם, והוספתי לעצמי משמרות ליווי במד"א כדי ללמוד להתמודד בשטח", היא מספרת. "בין השאר עשיתי התמחות של עשרה חודשים בשיבא ועוד חודש במרכז טראומה בבולטימור ובמקומות נוספים והפכתי למומחית בתחום". אז עוד לא ידעה שההתמחות שבנתה לעצמה תוביל אותה לייסד תוכנית חדשנית במערכת הרפואה הדחופה בישראל.

     

    ציונות תוצרת אוסטרליה

    "הרגשנו שאנחנו חייבים לעלות כי אחרת אין לנו זכות לבקר, לקטר או להביע דעה. היום שלושה מארבעת ילדיי בצבא והבן הרביעי אמור להתגייס בנובמבר"

    ד"ר ווסט, בת 52, נולדה במלבורן שבאוסטרליה. אחרי בית ספר הגיעה לארץ בתכנית מדרשת תורה ועבודה מטעם בני עקיבא בה הכירה את בעלה. היא חזרה לאוסטרליה ללמוד רפואה ובתום הלימודים עלתה ארצה. העלייה לישראל הייתה עבורה טבעית. "הרגשנו שאנחנו חייבים לעלות כי אחרת אין לנו זכות לבקר, לקטר או להביע דעה. היום שלושה מארבעת ילדיי בצבא והבן הרביעי אמור להתגייס בנובמבר. אני באמת מאמינה, וכך גם מעבירה להם, שכדי להשפיע צריך להיכנס ולשנות מבפנים, בעשייה. האתגרים שמזמנת לי הרפואה הדחופה מאפשרים לי לעשות ולהשפיע כאן".

     

    לארץ היא הגיעה בגיל 25 עם תקן התמחות במחלקת ילדים בהדסה הר הצופים בירושלים, ואחרי עשרה חודשים שבה לאוסטרליה להתמחות במחלקה הפנימית. "אחרי שנה שם, בגלל העבודה של בעלי, שהוא מהנדס כימי, עברנו עם ילד בן חמישה שבועות לניו ג'רזי, ארצות הברית. שם נולדו לנו עוד שני ילדים ואני עבדתי במשרה חלקית במחקר באימונולוגיה". רגע לפני שהילדים הגיעו לגיל ההשתלבויות במסגרות הם חזרו לארץ. היא נשארה עוד שנה וחצי עם הילדים בבית ואז חזרה לבית החולים שערי צדק בירושלים כדי להשלים התמחות בפנימית.

     

    "כשהתחלתי התמחות בהר הצופים ב-1995 עבדתי תחת פרופ' רחמילביץ', שהיה עבורי סוג של מנטור. כששבנו מארצות הברית אחרי 6.5 שנים, חזרתי להתמחות אצלו שוב, הפעם בשערי צדק. באמצע ההתמחות חליתי בסרטן השד ושוב לקחתי הפסקה כדי להיות עם הילדים בזמן הטיפולים וכשחזרתי החלטתי לחזור לאהבה הישנה שלי –רפואה דחופה. התחלתי את ההתמחות ב-2004. עד 2011 ההתמחות ברפואה דחופה בישראל הייתה התמחות-על, אחרי קבלת תואר מומחה במקצוע אחר. באוסטרליה ובארצות הברית רפואה דחופה הוא מקצוע העומד בפני עצמו כמקצוע כבר 50 שנה.

     

    אקשן כמו בתוכנית טלוויזיה

    כששואלים את ד"ר ווסט על ייחודה של הרפואה הדחופה אור נדלק בעיניה. "במחלקה לרפואה דחופה אתה האדם הראשון שפוגש את המטופל בשיא המשבר שלו", היא אומרת. למיון מגיעים כשאין שום ברירה אחרת, או כך לפחות מאמין המטופל. המטופלים מגיעים כשהם במצוקה פיזית ונפשית ובהרגשה של אי ודאות בנוגע לתהליך שהם יעברו והצוות שהם יפגשו. אני רואה זכות גדולה לפגוש אותם ראשונה. באותו מפגש קצר, בשעת משבר, יש צורך לקנות את אמונו של כל מטופל, לבנות איתו תוכנית בירור וטיפול, לתאם ציפיות, לבדוק שהוא מבין, לגייס את מי שמלווה אותו ולהגיב מהר. אני אוהבת אתגרים ולכן התחום הזה כל כך אהוב עליי - הגיוון, האדרנלין, האקשן, החשיבה והעבודה עם הידיים. וכן, בפועל זה נראה כמו בתוכניות הטלוויזיה", היא אומרת בחיוך. "למרות שתמיד רציתי להיות רופאה ברפואה דחופה, לא דמיינתי שזה יהיה כל כך דינמי ומעניין. כל מקרה הוא כמו חידה שעלינו לפענח ולפתור בזמן המהיר ביותר. אבל עד כמה שזה נראה מורכב, ברוב המקרים הפתרון פשוט. צריך לזהות את הרמזים ובעיקר לדעת להקשיב למטופל".

     

    מקצוע שהוא שליחות

    "חייבים להסביר למטופל מה עשינו - וגם מה לא עשינו. הגיע הזמן להחזיר את האמון של המטופלים ברופאים. בחרנו במקצוע כדי לעזור ומדהים אותי שזה לא מובן מאליו למטופלים שאנחנו כאן כדי לעזור להם"

    ד"ר ווסט הייתה כמה שנים במחלקה לרפואה דחופה בשערי צדק ועוד שלוש שנים ניהלה את המיון הכירורגי באיכילוב והכשירה עוד רופאים לתחום. אז הציעו לה את ניהול המלר"ד באסותא אשדוד. "ראיתי בזה הזדמנות אדירה", היא אומרת, "זו הייתה הזדמנות לפתח מודל חדש בתחום". היא מאפיינת את צוותי הרפואה בתחום הרפואה הדחופה כאוהבי אתגרים, אוהבי אקשן וכאלה שבאים משליחות לתחום. "ברפואה הדחופה מטפלים ברגעי קיצון ומשבר", היא מסבירה. "לפני הכל, צריך לקלוט את החולה ולבדוק שאינו נמצא בסכנה מיידית, ואם כן - צריך לייצב אותו. זה השלב שצריך לבדוק מה הבעיה ולפתור אותה.

     

    "אנחנו חייבים להיות עם ידע רב תחומי, לדעת לאסוף את כל הנתונים ולעשות אבחנה מבדלת. 75% מהחולים שלנו משתחררים מהמלר"ד, אם בגלל שאבחנו ופתרנו את הבעיה או משום ששללנו בעיות רציניות הדורשות המשך בירור וטיפול במסגרת בית החולים. אז מגיע הרגע להסביר הכל למטופל, כי בלי הסבר מלא - לא עשינו דבר. חייבים להסביר מה עשינו וגם מה לא עשינו. הגיע הזמן להחזיר את האמון של המטופלים ברופאים. בחרנו במקצוע כדי לעזור ומדהים אותי שזה לא מובן מאליו למטופלים שאנחנו כאן כדי לעזור להם".

     

    מלר"ד מיוחד

    ד"ר ווסט קיבלה באסותא אשדוד הזדמנות לעשות מעשה חדשני בקנה מידה ישראלי, שנותן משמעות חדשה לחלוטין למקצוע הרפואה הדחופה: "המלר"ד באסותא אשדוד מיוחד ונבדל משאר המחלקות לרפואה דחופה בארץ בכך שהוא מאויש בלבד על ידי צוות רפואי וסיעודי המומחה ומתמחה ברפואה דחופה", הא מסבירה. "בנוסף יש לנו מומחה לרפואה דחופה שעובד בכל שעות היממה. זה אומר שכולנו עושים משמרות לילה, שבתות וחגים. בכל משמרת מגיעים מטופלים במצב קריטי. מחלות ותאונות לא מבדילות בין יום ולילה ובין ימי חול וחגים, ובכל מקרה רופא מומחה נמצא במקום כדי להעניק את הטיפול המיטבי מיידי. זו הקרבה עצומה אבל מוכיח את עצמו. נוכחות של צוות של מתמחים ומומחים ברפואה דחופה 24/7 מחייב צוות גדול, אבל חוסך את כוח האדם שמושאל לרפואה הדחופה ממחלקות האחרות, כפי שקורה במקומות אחרים".

     

    בגישה מאוד יוצאת דופן, כבר מפתיחת בית החולים בנובמבר 2017, המתמחים במלר"ד באשדוד לא עושים תורנויות אלא עובדים במשמרות כמו רופאים בכירים (צילום: שירן כהן שי)
      בגישה מאוד יוצאת דופן, כבר מפתיחת בית החולים בנובמבר 2017, המתמחים במלר"ד באשדוד לא עושים תורנויות אלא עובדים במשמרות כמו רופאים בכירים(צילום: שירן כהן שי)

       

      בגישה מאוד יוצאת דופן, כבר מפתיחת בית החולים בנובמבר 2017, המתמחים במלר"ד באשדוד לא עושים תורנויות אלא עובדים במשמרות כמו רופאים בכירים. "כל מצב אחר אינו אנושי. הם לא עובדים פחות קשה", אומרת ד"ר ווסט. "הם עובדים אותן השעות בסך הכל ובגלל המשמרות הקצרות נמצאים יותר זמן בדרכים במיוחד לאור העבודה שהמתמחים שלנו ומגיעים לכאן מכל הארץ. עבודה במשמרות קצרות מאפשרת תפקוד מלא עם עירנות וחדות לכל אורך המשמרת. בנוסף המתמחים מרוויחים גמישות ואפשרות לחיים מאוזנים יותר. זו התמחות מאוד מיוחדת".

       

      בית ספר לרפואה דחופה

      לפני כחמש שנים השתתפה  ד"ר ווסט בהקמת פרויקט לאומי לשיפור חווית המטופל והמטפל במלר"ד שהוביל משרד הבריאות. התוכנית הועברה עד כה ב-29 מחלקות הרפואה הדחופה בארץ, ב-14 מחלקות רפואה דחופה ילדים וכעת נכנסה לתוכנית ההכשרה של 110 מחלקות פנימיות בכל הארץ. התוכנית לוקחת צוות אינטגרלי מכל מחלקה לחמישה ימי הכשרה אינטראקטיבית שבה לומדים איך מעוררים אמפתיה במטופל, איך מסבירים, איך מקשיבים, איך כותבים ומסבירים מכתב שחרור ואיך משתפים את המטופל בכל שלב. "הפרויקט הזה נתן לי סיפוק רב במיוחד כשהחזון שלי התגשם מול עיני", אומרת ד"ר ווסט. "המחלקה שלנו באסותא אשדוד זכתה למקום ראשון במלר"דים בגודל בינוני בסקר של משרד הבריאות וזוכה על בסיס יומי לשבחים ותודות לצוות היקר והמסור ממטופלים ויקיריהם".

       

       

      הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל)
      הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד