1. שנה את זמני יום לימודים: התחלה ב־09:00, סיום ב־16:00
המשמעות: ביטול הצהרונים במתכונתם הנוכחית.
היתרונות: הילדים יהיו עם צוות מקצועי אחד במשך כל היום. אין לי ספק שבצהרונים יש אנשים חמים ומקסימים, אבל הם אינם אנשי חינוך בהשכלתם וחסרים להם כלים מקצועיים. החלפת הצוות החינוכי ב־14:00 בגילאי הגן בעייתית במיוחד ופוגעת בילדים.
התחלת היום בשעה מאוחרת יותר תאפשר למשפחות רבות למסד ארוחת בוקר, שעל אף חשיבותה ילדים רבים מדלגים עליה. השינוי יסייע גם להפחית את חוסרי השינה של ילדי ישראל, שפוגעים בבריאותם וביכולתם להתרכז ולהצליח בלימודים.
ומה עם הורים שצריכים להגיע מוקדם לעבודה? אפשר יהיה להוסיף חצי שעה בבוקר וחצי שעה אחר הצהריים, בתוספת תשלום, אבל עם אותו צוות! זה יהיה גם מקור הכנסה נוסף למורים ולגננות - כולם ירוויחו.
2. מסד חמישה ימי לימוד בשבוע
מדברים על זה שנים, ובואו נודה, גם ככה לא ממש לומדים ביום שישי אלא חוגגים ימי הולדת, את יום המשפחה/יום המאה/יום הסידורים שלא הספקנו לעשות במשך השבוע. מעבר ליום לימודים ארוך יאפשר את קיצור השבוע לטובת המחנכים, הילדים וההורים.
היתרון: במציאות שבה הורים רבים חוזרים הביתה מאוחר בגלל עומס עבודה והאינטראקציות עם הילדים מועטות, תוספת של יום עם הילדים תתרום לכולם.
3. בטל את חטיבות הביניים
חטיבת הביניים היא צרה צרורה! המעבר של ילדים מכיתה ו' לכיתה ז' טראומתי, אין בו היגיון רגשי, חברתי או אקדמי והוא יוצר לא מעט בעיות לאחוז גדול של ילדים.
היתרון: רווחה נפשית לילדים רבים. בנוסף, ילדי כיתות ז'־ח' יכולים לתרום לצעירים בבית הספר בצורות שונות: להיות חונכים, להעביר תחנות בפורים, לתפעל את ספריית בית הספר, לנהל את מועצת התלמידים וכו'. שלא לדבר על חיסכון כספי משמעותי, כסף שניתן להשתמש בו, למשל, לחיזוק החינוך בפריפריה.
4. הוסף שעתיים שבועיות של חינוך גופני
הנתונים בכל הקשור לפעילות גופנית של ילדי ישראל קשים ומסוכנים. רובם אינם עוסקים בספורט במשך היום. בנוסף, התדמית של המקצוע החשוב חינוך גופני בעיני הילדים והמבוגרים בשפל. האחראים העיקריים לחוסר הפעילות הגופנית של ילדינו הם המסכים, שירותי ההסעה של ההורים והיעדר תרבות של יציאה לטבע. הוספת שני שיעורי חינוך גופני תהיה צעד בכיוון הנכון.
היתרון: נפש בריאה בגוף בריא.
5. פעל למען תזונה נכונה כאורח חיים
ילדי ישראל מכורים לסוכר. מתוקים הם חלק מהתרבות שלנו בימי הולדת, בסופי שבוע, בחגים וגם בין לבין. הנזקים ברורים. טופי זה לא צ'ופר ראוי לילד שקרא יפה, טיול שנתי זה לא מסע בין חטיפים וגם באירועים מרובי משתתפים צריכה להיות הנחיה ברורה: להמעיט בפחמימות ולהרבות בירקות ופירות.
היתרון: מניעה היא התרופה הטובה ביותר.
6. חזק את הקשר בין ההורים למורים
המתח בין הורים לבין מערכת החינוך הגיע לשיא בתקופה האחרונה, כשלא היה ברור מי מנהל את מתווה החזרה לשגרה. אבל גם קודם, הצצה בקבוצת ווטסאפ כיתתית מממוצעת תעיד על מתח וחוסר אמון בין הורים ומורים. המורים מתמודדים עם ילדים שסובלים מחוסרי שינה, מקשיי איפוק והבלגה ואינם מכבדים מבוגרים. ההורים, מצדם, מתפקדים כעורכי דין של הילדים שמגנים עליהם ויהי מה, ומתוסכלים ממערכת החינוך.
היתרון: הורים ומורים הם הגורמים המשמעותיים ביותר לילד, וטיפוח קשר טוב ביניהם הוא השקעה חשובה מאין כמוה.
7. העבר את הטיפול בכל ילדי ישראל למשרדך
כבר שנים ארוכות, בלי שם הגיון מקצועי־חינוכי־פסיכולוגי, מעונות היום לגילאי 0־3 אינם בפיקוח מקצועי של משרד החינוך, אלא של משרד העבודה והרווחה. גם אם יש שם צוותים חמים ונהדרים שעשו השתלמות כזו או אחרת, הם אינם אנשי מקצוע.
היתרון: בגילאים הרכים נבנה בסיס רגשי, חברתי וקוגניטיבי. וגם ובעיקר: ילדים בגיל הזה צריכים לקבל חינוך מאנשים שעברו הכשרה.
8. דאג לטיפול בבריונות בשקיפות
מחקרים מהשנים האחרונות מעידים על עלייה בשכיחות מקרי הצקה ובריונות במערכת החינוך, כולל בריונות רשת. הטיפול הנוכחי לא מביא לתוצאות ראויות. אני מציע לחשוב על תו תקן של מוגנות לכל מוסד חינוכי. כלומר לתת לגוף עצמאי למדוד באופן אובייקטיבי את רמת המוגנות של הילדים, ולאפשר לציבור גישה לנתונים. כיום הנתונים נאספים על ידי משרד החינוך ובתי הספר עצמם ונשמרים שם. באופן טבעי הם חוששים לחשוף אותם, אבל שימוש בהם כדי לקבל החלטות הוא קריטי.
9. השקע בפריפריה
אין זה סוד שבאופן קבוע ההישגים של ילדים בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל נמוכים בממוצע מההישגים של ילדי המרכז. הסיבה היא ההבדל ברמת ההשקעה - תוצאה של מצב סוציו-אקונומי של ההורים ושל השקעת הרשויות.
היתרון: צמצום פערים חברתיים עתידיים הוא אינטרס של כולנו.
10. קבל החלטות על סמך נתונים אובייקטיביים מהימנים
כלומר גוף אקדמי בלתי תלוי שיאסוף נתונים שוטפים על נושאים חשובים, כמו הצלחות טיפוליות בחינוך המיוחד, שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, שביעות רצון של הורים ומורים, וגם הישגים לימודיים. לא מספיק לאסוף את הנתונים, אלא גם ליישם את המסקנות ולוודא שהמטרות הושגו.
היתרון: כיום יש יותר מדי החלטות ורעיונות של אנשי ציבור שהן משאלות לב ותיאוריות שלא תמיד מגובות בנתונים. תהליך חינוכי מערכתי שלא מגובה בנתונים נועד להיכשל, בעוד ששימוש בהם יביא לתוצאות טובות יותר.
ועוד מילה חשובה: דחיית סיפוקים
הבעיה בכל הרעיונות האלה היא שאי אפשר ליישם אותם בשנה־שנתיים, לכן חשוב להציג מטרות לטווח ארוך. נכון, ההישגים לא יהיו מידיים, אבל הישגים מידיים - סופם להתמסמס. מדובר בתהליך הדרגתי, והשיפור ילך ויגדל. אני אומר להורים שילדיהם צריכים ללמוד לדחות סיפוקים, גם שרים בממשלה צריכים ללמוד זאת.
- פרופ' עמוס רולידר, BCBA- D ראש התוכנית לתואר שני בניתוח התנהגות
, האקדמית כנרת
