האחות הראשית בצה"ל מסכמת 25 שנות שירות - וחמש דקות ששינו הכל

סא"ל אושרת גוזלן עבדה במרפאות, טיפלה בחיילים והכירה היטב את הרפואה הצבאית, אבל שום דבר לא הכין אותה למשימה שקיבלה במארס: להקים כפר למחלימים מקורונה

נדב גליק

|

18.05.20 | 02:36

סא"ל אושרת גוזלן. "בזמנו דיברו ככה על מחלת הסארס, אבל היא באה ונעלמה, אז חשבנו שגם הפעם יהיה בסדר" (צילום: דובר צה״ל)
סא"ל אושרת גוזלן. "בזמנו דיברו ככה על מחלת הסארס, אבל היא באה ונעלמה, אז חשבנו שגם הפעם יהיה בסדר" (צילום: דובר צה״ל)
בכפר המחלימים באשקלון. "בניתי צוות רפואי מדהים שידע לנהל את האירוע הזה"  (צילום: דובר צה״ל)
בכפר המחלימים באשקלון. "בניתי צוות רפואי מדהים שידע לנהל את האירוע הזה" (צילום: דובר צה״ל)
המחלימים בכפר באשקלון. "זה נגיף שאנחנו לא מכירים, העולם לומד אותו, העולם לומד איך לצמצם את ההדבקה ממנו" (צילום: דובר צה״ל)
המחלימים בכפר באשקלון. "זה נגיף שאנחנו לא מכירים, העולם לומד אותו, העולם לומד איך לצמצם את ההדבקה ממנו" (צילום: דובר צה״ל)

שגרת חייה של האחות הראשית בצה"ל, סא"ל אושרת גוזלן, השתנתה לחלוטין במהלך שיחת טלפון שהתקיימה בתחילת מארס ושנמשכה חמש דקות בלבד. בצד השני של הקו היה סגן קצין הרפואה הראשי, שנתן לה הוראה: להקים בהקדם האפשרי כפר באשקלון עבור חיילי צה"ל שמחלימים מקורונה. גוזלן לא התרגשה יותר מדי. "בצה"ל אומרים: 'רות, עבור'", היא מחייכת. ואכן, בתוך זמן קצר היא התמסרה למשימה שהוטלה עליה.

 

>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק

 

מאותו רגע, ולמשך שבועות ארוכים ומתוחים, התנהלו כל חייה של סא"ל גוזלן סביב מילה אחת, שאותה היא שמעה לראשונה לא יותר מדי זמן קודם לכן. "שמעתי על הקורונה בינואר, ולא ייחסתי לנושא חשיבות", היא נזכרת. "הרי בזמנו דיברו ככה על מחלת הסארס, אבל היא באה ונעלמה, אז חשבנו שגם הפעם יהיה בסדר. בפברואר התחילו פגישות בנושא בצה"ל ובמשרד הבריאות, ובתחילת מארס קיבלתי את שיחת הטלפון שהתחילה הכל. התבקשתי להקים מתקן אשפוז עבור 220 משרתי צה"ל שנדבקו, ושמצבם הרפואי קל. מיד התחלתי לארגן את כל הלוגיסטיקה, ובניתי צוות רפואי מדהים שידע לנהל את האירוע הזה".

 

נלחצת?

"לא, אבל זו הייתה אחריות גדולה".

 

ואת האחריות הזו היא כנראה לא תשכח לעולם.

 

איך נלחם צה"ל בקורונה? צפו:

 

 

מה קורה פה, מה קורה לנו

 

סא"ל גוזלן (42) מרחובות, נשואה לביולוג העובד בחברת הייטק ואם לשלושה ילדים, היא בוגרת מסלול קדם-צבאי לאחיות מוסמכות, ומגיל 18 משרתת כאחות בצה"ל. "התחלתי כאחות קלינית במרפאות, שמטפלת בחיילים", היא אומרת, "וככל שהתקדמתי, לקחתי על עצמי תפקידי פיקוד וניהול שהתוו מדיניות".

 

לתפקיד האחות הצבאית הראשית מונתה כבר לפני שלוש שנים וחצי, כך שלמשבר הקורונה הגיעה עם ניסיון לא מבוטל, אבל גם לאשת מקצוע מנוסה כמוה היו הרבה סימני שאלה. "לא ידענו איך מכניסים מזון לחולים, איך מפנים זבל וכביסה מלוכלכת, איך בודקים חולה שלא מרגיש טוב. לשאלות רבות למדנו לענות תוך כדי ריצה. אחת השאלות המרכזיות הייתה איך שומרים על הצוות הרפואי שלא יידבק. כל הזמן היינו עם היד על הדופק בנושא הזה. הרי זה נגיף שאנחנו לא מכירים, העולם לומד אותו, העולם לומד איך לצמצם את ההדבקה ממנו, ואנחנו הטמענו את הנהלים תוך כדי ההקמה של המתקן".

 

שהזכיר בית מלון יותר מאשר מחלקה סגורה בבית חולים.

"נכון, אבל מעטפת הריפוי שאנחנו נתנו, הייתה יותר צמודה. המטופלים היו צריכים לנטר את עצמם פעמיים ביום מבחינת מדדים רפואיים ולענות על שאלון דרך אפליקציה. היינו מנתחים את הנתונים האלה ומחליטים מה לעשות עם המטופלים: אם צריך להיכנס עם רופא פנימה, או לפנות לבית חולים. היו שלושה חולים שהתקשו בנשימה ופונו לבית חולים. במרוצת הזמן למדנו שהקורונה יודעת לגרום לדלקת ריאות, לשיעול ולקוצר נשימה".

 

כפר המחלימים באשקלון. "אנשים היו מתפרקים" (צילום: דובר צה״ל)
    כפר המחלימים באשקלון. "אנשים היו מתפרקים"(צילום: דובר צה״ל)
     

     

    השגרה בכפר המחלימים כללה רגעים לא קלים. "כשאתה מדבר עם המחלימים, והם משתפים את הסיפוריים האישיים שלהם, אתה מבין שהם לא רק מחלים מספר 22 או מספר 27. היה אחד, אבא לילדים, לוחם, שהיה בעוצר יציאות חודש, נדבק, ואז נגזר עליו להישאר עוד חודש בכפר המחלימים. הייתה אמא עם ילדה ראשונה, בת שנתיים, שלא ראתה אותה יותר מחודש וחצי. תחושת הניתוק הייתה מאוד קשה, ואנשים היו מתפרקים".

     

    אבל היו גם התרגשויות, בעיקר בחגים. "בפסח היה שם ליל סדר גדול, בהשתתפות כ-100 איש. המחלימים ישבו סביב שולחן ארוך עם הגדות, ולצידם, במרחק, ישב הצוות הרפואי ועשה סדר משלו. היו שני לילות סדר, וכולם יחד שרו את השירים. זה היה מאוד מרגש. את טקסי יום השואה ויום הזיכרון עשינו יחד, המחלימים והצוות הרפואי, במגרש גדול ליד הים. בצד אחד של המגרש היו מחלימים, בצד השני היו אנשי הסגל, ואני הייתי באמצע, וכולם הצדיעו בצפירה ושרו יחד 'התקווה'. פשוט מטורף. חשבתי לעצמי: מה קורה פה? מה קורה לנו? היו רגעים שהיה קשה לתפוס את הסיטואציה. העולם השתגע".  

     

    וכל זה נגמר לפני מספר שבועות. "מכיוון שכמות הנדבקים ירדה משמעותית, עד לבודדים או לאפס ביום, וכמות המחלימים עלתה, נשארנו עם די מעט מחלימים, והוחלט לסגור את הכפר. בכל יום שעובר יש פחות חולים, ואני מקווה שבקרוב נגיע לסיטואציה שבה לא יהיו חולים בכלל".

     

    סא"ל גוזלן. "אחות יכולה להיות מפקדת מצוינת" (צילום: דובר צה״ל)
      סא"ל גוזלן. "אחות יכולה להיות מפקדת מצוינת"(צילום: דובר צה״ל)
       

       

      נמשכים לאקשן

       

      עכשיו מתפנה סא"ל גוזלן לציין את "שנת האחות הבינלאומית", שעליה הכריז ארגון האחיות הבינלאומי במלאת 200 שנה להולדתה של פלורנס ניינטינגל, מי שנחשבת למייסדת של תחום הסיעוד המודרני. בשבוע שעבר נערך טקס הוקרה לאחיות במשרד הבריאות, ומבין ה-12 שקיבלו אות הוקרה הייתה גם, בפעם הראשונה, אחות צה"לית. "האחות הזו מסמלת את מגוון התפקידים הרפואיים בצה"ל ואת חשיבותו של תפקיד האחות במערך הרפואה", אומרת גוזלן.

       

      היא עצמה תפרוש מצה"ל בעוד כחצי שנה, כשהיא זוקפת לזכותה מהפכה שעשתה בתחום האחיות הצה"ליות ושכוללת הצבת אח או אחות בכל מרפאה גדודית. "לאחות בצה"ל יש תפקיד משמעותי, בעיקר ביכולת לשפר את הטיפול", אומרת סא"ל גוזלן. "בעוד שנתיים תראה במרבית המרפאות בצה"ל אחיות שיעבדו לצד הרופאים כמו במרפאות אזרחיות. לאחות יהיו סמכויות טיפול עצמאיות, והיא תוכל להרים דגל, להגיד: 'יש פה מקרה דחוף', ולפנות מטופל לבית חולים".

       

      "בעתודה הצבאית יש 40 אחוז בנים. עם ההכנסה של אחים ואחיות ליחידות מיוחדות, גם בנים מגיעים למקצוע. מתחברים פה שני רצונות – הרצון לשרת ביחידות קדמיות והרצון לרכוש מקצוע מועיל. זה מביא לנו הרבה בנים"

      סא"ל גוזלן קוראת לבני נוער שנמצאים לקראת גיוס, להצטרף למסלול העתודה לאחיות, "פסגה" שמו, מה שיאפשר להם לרכוש מקצוע וניסיון במהלך השירות הצבאי. "הצבא מממן הכל, גם מגורים במעונות", היא מבהירה, "רק כדי שכל אחד יוכל ללמוד בשקט. לאחר הלימודים מגיעות שלוש שנות שירות חובה ושנה וחצי קבע, ואז האחות בוחרת אם להמשיך במסלול הצבאי או לצאת למערכת הרפואה האזרחית".

       

      את מדברת על האחות, כי אין אחים?

      "היום בעתודה הצבאית יש לנו כ-40 אחוז בנים, שזה נתון מעניין. עם ההכנסה של אחים ואחיות לגדודים לוחמים וליחידות מיוחדות, גם בנים מגיעים למקצוע. מתחברים פה שני רצונות – הרצון לשרת ביחידות קדמיות והרצון לרכוש מקצוע מועיל. השילוב הזה מביא לנו הרבה בנים".

       

      עוד תהרסי את הסטיגמה.

      "בסוף יש יותר אחיות במקצוע, אבל יש מקומות שתראה בהם רוב גברי, כמו חדרי ניתוח. רפואת החירום מושכת את הגברים. אני מניחה שהם נמשכים לאקשן".

       

      המשיכה שלה עכשיו היא למערכת הבריאות הציבורית. שם היא מבקשת להשתלב אחרי פרישתה מהצבא. "יש לי הרבה מה לתרום אחרי כל מה שלמדתי בצה"ל", היא אומרת.

       

      אין מצב שאחות תתמנה לקצינת רפואה ראשית בצה"ל?

      "לפני כמה שנים נבחרה אחות להיות קצינת רפואה ראשית בצבא היבשה האמריקאי. יש תקדימים בעולם. אני חושבת שבארץ אנחנו צריכים לעבור עוד כברת דרך כדי להגיע למצב הזה. אין ספק שאחות שעברה מסלול צבאי משמעותי ביחידות שדה, ביחידות עורפיות, בניהול ובפיקוד, יכולה להיות מפקדת מצוינת".

       

       

         

        נתקלתם בשמועה שקשורה לקורונה? הקליקו על התמונה:

         

        חנן כהן יבדוק עבורכם: אמת או פייק. הקליקו על התמונה (צילום: אלכס קולומוסקי)
        חנן כהן יבדוק עבורכם: אמת או פייק. הקליקו על התמונה (צילום: אלכס קולומוסקי)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד